בש"פ 1976/06 חן כהן נ. מדינת ישראל

1.העורר הובא לדין באשמת נהיגה בקלות ראש. נטען, כי בשעת לילה מאוחרת הוא נהג ברכב במהירות גבוהה ביותר, ללא חגורת בטיחות, כאשר תאורת-ערפל קדמית דולקת, ללא שלט נהג חדש, נורית בלימה אחורית שמאלית – לא פועלת, ללא רישיונות וללא תעודת ביטוח ברת-תוקף.

העורר הורשע בעבירה שיוחסה לו לאחר שמיעתן של ראיות, ובית המשפט גזר לו קנס בסך 1,000 ש"ח, והוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים בפועל, ו-8 חודשים על-תנאי. כנגד פסק-דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור מלווה בבקשה לעיכוב ביצוע העונש, ומשזו נדחתה, הוגש הערר שבפני.

2.בית המשפט המחוזי, בשורה של החלטות שנתגלגלו לשולחני לאחרונה, נוהג לדחות בקשות לעיכוב ביצוע העונש עליו הוגש ערעור, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים , ותוך הפנייה למה שהוגדר בפיו כ"הילכת אודליה הר אש" (ע"פ 6341/04). לעניין זה אמרתי בעבר כי "מכוח מצוותו של סעיף 126 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] התשמ"ב-1982, באין הוראה אחרת בחוק, אין דנים אדם בפלילים אלא בפניו. כך יש לנהוג גם בבקשה לעיכוב ביצועו של עונש" (ע"פ 2653/05 סימנטוב צדקה נ' מדינת ישראל ). לדאבוני, בית המשפט המחוזי אינו פועל על פי הנחייה זו, וכתוצאה מכך נאלצים בעלי דין לכתת את רגליהם לבית משפט זה. כך קרה גם בעניינו של העורר, ומכאן החלטתי לקבל את הערר, לבטל את החלטתו של בית משפט קמא, ולהחזיר את הדיון אליו כדי שיקיים אותו בנוכחות הצדדים.