בש"פ 1993/14 אילן יוסף נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום ), בבע"ח 58064-12-13, מיום 16.2.2014, בגדרה נדחתה בקשתם של העוררים, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ), לקבל לעיונם חומרי חקירה.

כתב האישום

2.

נגד העוררים ונאשמת נוספת הוגש כתב אישום המונה שני אישומים, כאשר רק האישום הראשון מבין השניים מתייחס לעוררים. מעובדות האישום הראשון עולה, כי בשנת 2010 עבדו העורר 1 – אילן יוסף (להלן: אילן ) וליאור מרוז (להלן: ליאור ), במחלקת החקירות של המכס והמע"מ בירושלים (להלן: מחלקת חקירות ). אילן שימש כממונה על מדור החקירות, ובמסגרת תפקידו נחשף למידע סודי הנוגע לחקירות המכס והמע"מ שניהל, וכן לחקירות נוספות שנוהלו על-ידי ראשי מדורים אחרים. בין השנים 2004-2002, עבד ליאור תחת פיקוחו הישיר של אילן, ובמהלך השנים נוצרו ביניהם יחסי חברות קרובים. העורר 2 – אברהם סיבוני (להלן: אברהם ), היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הבעלים והמנהל של חברות אשר סיפקו שירותים לקופת חולים מאוחדת (להלן: קופת החולים ). אברהם גר בשכנות לליאור ביישוב מעלה אדומים, ובין השניים נוצרו יחסי ידידות, אשר מבוססים, בין היתר, על העובדה ששניהם מתפללים באותו בית כנסת.

3.

במהלך שנת 2010, התנהלה חקירה משטרתית סמויה בקשר לעבירות שבוצעו על-ידי עובדים בכירים בקופת החולים, ונגד גורמים שונים אשר העניקו, לכאורה, לקופת החולים שירותי שיווק שונים (להלן: פרשת משפחה מאוחדת ). אחד החשודים בביצוע העבירות היה אברהם. במסגרת חקירת פרשת משפחה מאוחדת, התעוררו חשדות כי המעורבים בה ביצעו עבירות מס, ולפיכך שותפו בחקירת הפרשה יחידות של רשות המיסים, ובכלל זאת מחלקת החקירות בה עבדו אילן וליאור.

ביום 31.10.2010, נודע לליאור דבר החקירה הסמויה בפרשת משפחה מאוחדת, ובפרט כי אברהם הוא אחד מהחשודים המרכזיים בפרשה, ובסמוך לכך הוא שיתף במידע זה את אילן. בעקבות זאת, החליטו ליאור ואילן להדליף את המידע בדבר החקירה לאברהם בתמורה לתשלום כספי. בהתאם להחלטה זו, במועד שאינו ידוע במדויק למשיבה, מסר ליאור לאברהם, בעת שהשניים התפללו בבית הכנסת, שמתנהלת נגדו חקירה סמויה, וסיכם עימו כי בתמורה לתשלום הוא ישיג מסמכים ופרטים נוספים הקשורים לחקירה. ביום 2.11.2010, נפגשו אילן וליאור עם אברהם, בביתו של האחרון במעלה אדומים, וחשפו בפניו את פרטי החקירה הסמויה, כמו גם מידע סודי מתוך תיק החקירה. במועד הפגישה, ובתמורה למסירת המידע, שילם אברהם לאילן שוחד במזומן, בסכום הגבוה מ-30,000 ₪, בו התחלק אילן שווה בשווה עם ליאור.

ביום 5.11.2010, כחלק מיחסי השוחד בין הצדדים, סיפרו אילן וליאור לאברהם כי ביום 8.11.2010 תפרוץ החקירה הגלויה בפרשת משפחה מאוחדת, וכחלק מכך יעצרו חשודים מרכזיים; יוקפאו חשבונות בנק; ויתפסו כספים, נכסים ומסמכים. ביום 5.11.2010, כתוצאה מההתראה שקיבל, הורה אברהם לבנק למכור ניירות ערך בשווי כולל של 7 מיליון ש"ח, והוראה זו בוצעה ביום 7.11.2010. למחרת, ביום 8.11.2010, הבריח אברהם 1,930,502$ לחשבון הרשום על שמו ועל שם אשתו, בבנק יוליוס בר שבשוויץ. על-מנת שיתאפשר לו לבצע את ההברחה האמורה בטרם ייעצר, נמנע אברהם מללון בביתו בלילה שבין יום 7.11.2010 לבין יום 8.11.2010. כפועל יוצא מכך, כאשר השוטרים הגיעו לביתו של אברהם ביום 8.11.2010, בשעה 06:00, הם לא הצליחו למצוא ולעצור אותו במקביל לשאר החשודים בפרשת משפחה מאוחדת.

4.

בגין מעשים אלו ייוחסו לעוררים העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בנוסף לכך, לאילן ייוחסו העבירות הבאות: לקיחת שוחד, לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין; ומרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין. לאברהם יוחסה עבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

העוררים עתרו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבקשה לעיון בחומרי חקירה. עיקר עניינה של הבקשה נסב סביב רשימת חומרי החקירה שנאספו במסגרת חקירת פרשת משפחה מאוחדת. נטען, כי התיק הנוכחי ופרשת משפחה מאוחדת הינן בגדר פרשות " שלובות " המשליכות אחת על השנייה, ולכן החומרים הקשורים לפרשת משפחה מאוחדת נחוצים לעוררים לשם הגנתם אף בתיק הנוכחי. בכך לא התמצתה עתירתם של העוררים, ובנוסף הם ביקשו לקבל לעיונם, בין היתר: את תיק המודיעין של המשטרה ורשות המיסים; את תיעוד המעקבים שבוצעו במהלך החקירה; את מסמכי ההכנה לפרוץ החקירה הגלויה בפרשת משפחה מאוחדת; ואת סיכום הישיבה שנערכה במשרדי יאח"ה ביום 4.11.2010. ביום 16.2.2014, נדחתה בקשתם של העוררים.

6.

בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו, כי כתב האישום בתיק הנוכחי " מתאר אירועים נקודתיים ", והוא מבוסס בעיקרו על אמירותיו המוקלטות של ליאור בפני מדובב, וכן על אמרותיו המוקלטות של יוסי סניור (להלן: סניור ), מקורבו של אברהם, אשר בחקירתו סיפר מיוזמתו אודות ההדלפה. עוד צוין בהחלטה, כי המשיבה מייחסת לאילן הדלפה של מידע שהגיע אליו משיחות מסדרון, ואשר היה ידוע בזמנו לכל עובדי מחלקת החקירות. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי העוררים מכחישים את המיוחס להם בכתב האישום, ובכלל זאת: את קיומם של יחסי שוחד ואת הדלפת הפרטים הנוגעים לפרשת משפחה מאוחדת. לטענתם של העוררים, הפגישה הנזכרת בכתב האישום, מיום 2.11.2010, אכן התרחשה, ואולם בנסיבות שונות מאלו המתוארות בכתב האישום.

7.

על יסוד הדברים האלו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את הבקשה ככל שהיא נוגעת לחומרים הנוגעים לפרשת משפחה מאוחדת. בית המשפט המחוזי הטעים, כי אל מול טבעו הנקודתי של התיק הנוכחי, הרי שפרשת משפחה מאוחדת הינה פרשה רחבת היקף ורבת משתתפים, הנוגעת להוצאת כספים שלא כדין מקופת החולים אל מערך של חברות קש. לפיכך נקבע, כי אין ברשימת חומרי החקירה הנוגעת לפרשת משפחה מאוחדת בכדי " להועיל במאום " להגנתם של העוררים מפני האישומים אל מולם הם ניצבים בתיק הנוכחי. זאת, כאשר בא-כוח המשיבה הצהיר שכל חומר החקירה הרלוונטי מפרשת משפחה מאוחדת, הועבר לעיונם של העוררים. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי אברהם הוא חשוד מרכזי בפרשת משפחה מאוחדת, בה עוד צפויות השלמות חקירה, ולפיכך קיים חשש כי חשיפת רשימת חומרי החקירה בפניו תביא " לשיבוש משמעותי ביותר " של החקירה בפרשה זו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי ככל שיחול שינוי בנסיבות המצדיק עיון מחודש בהחלטתו, יוכלו העוררים לפנות במועד ובבקשה המתאימים.

8.

בשלב זה, פנה בית המשפט המחוזי לבחינת יתר חומרי החקירה המבוקשים על-ידי העוררים. לעניין תיקי המודיעין של המשטרה ורשות המיסים; מסמכי ההכנה לפרוץ החקירה הגלויה בפרשת משפחה מאוחדת; מצגות העוסקות בחקירת פרשת משפחה מאוחדת; וסיכום הישיבה במשרדי יאח"ה מיום 4.11.2010, נקבע כי מדובר בתרשומת פנימית אשר אינה מהווה חומר חקירה. בנוגע ליתר החומרים, הפנה בית המשפט המחוזי להסכמות אליהם הגיעו הצדדים במהלך הדיונים בבקשה לעיון בחומרי חקירה.

הערר

9.

העוררים הגישו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וביקשו לקבל לידיהם את רשימת חומרי החקירה שנאספו בפרשת משפחה מאוחדת; תיקי המודיעין של המשטרה ורשות המיסים; מסמכי ההכנה לפרוץ החקירה הגלויה; חומר הנוגע לפגישה אשר נערכה במשרדי יאח"ה ביום 4.11.2010; דוחות העיקוב ושמות העוקבים אחרי סניור, בעיקר הדוחות אשר קדמו ליום ה-8.11.2010; ו-" מסמכי 'איתור המדליף' ".

לעניין רשימת חומרי החקירה שנאספו בפרשת משפחה מאוחדת, טענו העוררים כי אין בעובדה שטרם הוגש כתב אישום בפרשה זו, בכדי למנוע את העברת החומר לידיהם של העוררים. עוד נטען, בהקשר זה, כי במסגרת החומר שנאסף בפרשת משפחה מאוחדת נמצאות גם הודעותיו של סניור, אשר לא הועברו לידי העוררים. לשיטתם, אין לקבל מצב דברים מעין זה, בו הודעותיו של העד המרכזי בתיק הנוכחי אינן מועברות לעיונם של העוררים, אך משום שסווגו כחומר חקירה בתיק חקירה אחר. אשר לישיבה שנערכה במשרדי יאח"ה ביום 4.11.2010, נטען כי מדובר בחומר חקירה מהותי ביותר עבור אילן, לו מיוחסת הדלפת מועד פרוץ החקירה הגלויה בתיק, שכן בישיבה הנזכרת נקבע מועד זה. עוד עותרים העוררים לקבלת מסמכים הנוגעים למעקבים שבוצעו אחר סניור, כאשר חשיבותו של חומר זה נעוצה במעמדו של סניור כעד מרכזי בפרשה הנוכחית, עליו המשיבה מבססת את אישומיה. עוד טוענים העוררים, כי ברי שבפרשה הנוגעת להדלפת מועד פרוץ החקירה הגלויה, יש להעביר לידיהם מסמכים העוסקים ב" איתור המדליף ".

המשיבה התנגדה לבקשותיהם של העוררים. לעניין רשימת חומרי החקירה שנאספו בפרשת משפחה מאוחדת, נטען כי חומרים אלו לא נאספו בתיק החקירה הנוגע באישום הנוכחי נגד העוררים, אלא בתיק חקירה שעניינו ותכניו שונים לחלוטין, וממילא החומר אינו רלוונטי להגנתם של העוררים. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת, כי בפרשת משפחה מאוחדת טרם הוגש כתב אישום, ואפשר שיידרשו השלמות חקירה נוספות בתיק זה. לפיכך כך נטען, העברת רשימת חומר החקירה שנאסף בפרשת משפחה מאוחדת, בשלב זה, עלולה להביא לשיבוש החקירה. לעניין תיקי המודיעין ומסמכי ההכנה לשלב פרוץ החקירה הגלויה, נטען כי מדובר במסמכים המהווים, באופן מובהק, תרשומת פנימית, ומשכך אין כל חובה להעבירם לעוררים. עוד צוין, בעניין זה, כי מרבית חומרי ההכנה, ובהם המצגות אותן מבקשים העוררים, אינם מצויים עוד בידי המשיבה בתצורתם המקורית, וכן צוין, כי ממילא אין הם נוגעים לעניינם של ליאור ואילן, אשר לא נמנו על צוות החקירה בפרשת משפחה מאוחדת. לעניין סיכום הישיבה במשרדי יאח"ה, מיום 4.11.2010, נטען כי ככל הידוע למשיבה אין בידיה כל תיעוד כתוב של הישיבה, וממילא היא אינה רלוונטית לעניינם של העוררים, אשר לא לקחו בה כל חלק. בקשר ל" מסמכי 'איתור המדליף' ", נטען כי מדובר בזכ"ד בן עמוד אחד, שכל המופיע עליו הוא שמו ופרטיו האישיים של אילן, ולכן אין בו בכדי לסייע להגנתם של העוררים. עוד התייחסה המשיבה לדוחות העיקוב אחר סניור וטענה, כי הדוחות מבוססים על מעקבים שנערכו לאחר מועד הפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 2.11.2010, ולפיכך אין בהם כל רלוונטיות לעניינם של העוררים. עוד צוין, כי דוחות העיכוב נכללים בגדרי תעודת חיסיון שהוציא השר לביטחון הפנים. כמו-כן, לעניין הודעותיו של סניור, סמכה המשיבה את ידיה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי.

הדיון

10.

בפתח הדיון הודיע בא-כוחו של אילן, עו"ד אורי קינן, כי לאור האמור בתגובת המשיבה, מוחקים העוררים את טענותיהם הנוגעות לקבלת הודעותיו של סניור. עו"ד קינן חזר וטען, כי יש להעביר לידיו את סיכומי הפגישה במשרדי יאח"ה מיום 4.11.2010, וככל שסיכומים אלו אינם נמצאים בידי המשיבה, ביקש עו"ד קינן להורות למשיבה לחזור ולחפש אחריהם במשרדיה. עוד נטען, כי מפאת חשיבות הודעותיו של סניור לראיות התביעה, הרי שיש להעביר לידי העוררים את דוחות המעקבים אחרי סניור. הוטעם, בהקשר זה, כי תעודת החיסיון שהוצאה על-ידי השר לביטחון הפנים כלל אינה מתייחסת לפעולות העיקוב שבוצעו אחרי סניור, אלא רק לאלו שבוצעו בקשר לליאור. עוד התייחס עו"ד קינן למצגות ולמסמכי ההכנה לפרוץ החקירה, וטען כי אלו נחוצים להגנתו של אילן, ואין לאפשר למשיבה שלא להעבירם לידי העוררים, אך בשל מחדלה להגיש כתב אישום בפרשת משפחה מאוחדת.

בשלב זה, חזר וטען בא-כוחו של אברהם, עו"ד נתי שמחוני, כי התיק דנן ופרשת משפחה מורחבת הן שתי פרשיות בלתי ניתנות להפרדה, ולכן יש להעביר לידי העוררים את פירוט כלל החומר שנאסף במסגרתה של הפרשה האחרונה. אף עו"ד שמחוני הטעים, כי אין בשיהוי שנפל בהגשת כתב אישום בפרשת משפחה מאוחדת בכדי להצדיק את מניעת העברתו של חומר חקירה, הרלוונטי להגנתם של העוררים. עוד טען עו"ד שמחוני, כי חרף הצהרותיה החוזרות ונשנות של המשיבה בדבר כוונותיה לערוך השלמות חקירה, הרי שבחלוף ארבעה חודשים מאז הצהרתה האחרונה בנושא, טרם נערכה כל פעולת חקירה נוספת בתיק. לפיכך נטען, כי אין לאפשר למשיבה להמשיך ולהשליך את יהבה על טענות בנוגע להשלמות חקירה בתיק.

מנגד, טען בא-כוחה של המשיבה, עו"ד שאול כהן, כי בין שתי הפרשות הנידונות אין שום קשר תוכני, ובקיומו של קשר סיבתי ביניהן לא די בכדי להצדיק את העברת חומר הראיות לעוררים. לפיכך נטען, כי בהעדר כל רלוונטיות של החומר שנאסף בפרשת משפחה מורחבת לאישומים הנוכחיים של העוררים, יש לדחות את בקשתם בעניין זה. בכל הנוגע לדוחות המעקבים אחרי סניור, נטען כי פעולות העיקוב אחרי סניור החלו לאחר שהתקיימה הפגישה בביתו של אברהם, והם לא בוצעו כחלק מחקירת התיק הנוכחי, ולכן אף בהם אין בכדי לתרום להגנתם של העוררים. כל זאת, כאשר דוחות העיקוב חוסים תחת תעודת חיסיון. עוד צוין בדיון, מפי בא-כוחה של המשיבה, עו"ד נעם עוזיאל, כי " מסמך 'איתור המדליף' " לא אותר, וברגע שהמסמך יימצא הוא יועבר לידי העוררים.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בערר ובתגובת המשיבה, והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להידחות. ראשית, אדון בבקשתם של העוררים לקבל לידיהם את רשימת חומר הראיות שנאסף בפרשת משפחה מאוחדת, ולאחר מכן אדרש ליתר המסמכים המבוקשים בערר.

12.

סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי מעגן את זכותו של נאשם לעיין בחומר החקירה הנוגע לכתב האישום שהוגש נגדו, בקובעו כי:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."

גדר הספקות, המתעורר למקרא הוראת החוק, נוגע להגדרת היקפיו הראויים של המונח חומר החקירה , אותו יש להעמיד לעיונו של הנאשם. בית משפט זה נדרש לסוגיה פעמים רבות בעבר, אך נמנע מהעמדתה של הגדרה ממצה וכוללנית למונח חומר חקירה. חרף זאת נקבע, כי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך מתן פרשנות מרחיבה להגדרת חומר החקירה שיש להעמיד לעיונו של נאשם. באופן זה נקבע, כי אין להסתפק אך בהעברת חומר ראיות הנוגע במישרין לאישום מפניו מתגונן הנאשם, ויש לכלול בגדרי חומר החקירה גם חומר ראייתי הנוגע בעקיפין למעשיו של הנאשם, אף אם נדמה שמדובר בחומר המצוי ב" פריפריה של האישום " (בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל , פ"ד לט(4) 124, 129 (1985)). ביסודה של פרשנות מרחיבה זו, מצויה ההכרה בדבר חשיבותה של זכות העיון הן לזכותו של נאשם להליך הוגן, והן ליכולתו להתגונן באופן אפקטיבי מפני האשמה המיוחסת לו.

לצד זאת, חזרו והזהירו בתי המשפט, כי אימוצה של ההגדרה המרחיבה למונח חומר חקירה אין משמעה אימוץ הגדרה חסרת גבולות. כך, אין לכלול בחומר החקירה שיועמד לרשות הנאשם, ראיות בעלות רלוונטיות רחוקה ושולית לכתב האישום, ואין להתיר, בחסותה של זכות העיון, עריכת " מסעות דייג " ספקולטיביים אחר חומר ראיות (בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(1) 376, 383 (2000); בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים , פ"ד נז (4) 625, 633 (2003) (להלן: עניין התצ"ר )). נקבע, בהקשר זה, כי אין די בתקוותיו של הנאשם בדבר האפשרות שחומר ראיות מסוים עשוי לסייע להגנתו, ותחת זאת על הנאשם להצביע על יסוד של ממש לסברה, כי החומר המבוקש יתרום לאפשרותו להתגונן כראוי מפני האשמה המיוחסת לו (בש"פ 4109/13 מדינת ישראל נ' דה פאס (7.7.2013) (להלן: עניין דה פאס ); בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון (18.12.2012)).

בהתאם לכך, ציינתי בעניין דה פאס, כי : " בית-המשפט לא יאפשר 'מסע דיג' מטעם ההגנה, כחלק מיישום עקרונותיו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא שעל הטוען להצביע על הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש לשם הגנתו, ורק במידה שיעשה כן, ייענה בית-המשפט לבקשה. ".

13.

בנוסף, בשאלות הנוגעות להיקפו של חומר חקירה אותו יש להעביר לידי הנאשם, נודעת חשיבות לשאלה האם החומר הנידון מצוי בתיק החקירה. נקודת המוצא היא כי רשויות החקירה והתביעה ייאספו לתיק החקירה, כל חומר רלוונטי לאישומו של הנאשם, בין אם מדובר בראיות המפלילות את הנאשם ובין אם כאלו התורמות לזיכויו. עם זאת, איסופן או אי-איסופן של ראיות במהלך החקירה אינו מהווה סוף פסוק בנוגע לשאלת סיווגן כחומר חקירה. כך נקבע בעניין התצ"ר , כי ייתכנו מקרים בהם חומר שנאסף במהלך החקירה לא יהווה חומר חקירה, בין אם כתוצאה מחוסר הרלוונטיות שלו לאישום, ובין כתוצאה מקיומו של אינטרס מוגן אחר המונע את העברת החומר. בדומה, לא בכל פעם שרשויות התביעה יימנעו מלאסוף ראיות כלשהן במהלך החקירה, או לחלופין ייאספו אותן לתיק חקירה אחר , ייסתם הגולל על האפשרות להגדיר את החומר כחומר חקירה. יפים, לעניין זה, דברי השופט ח' מלצר

בבש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל , בפסקה 8

(23.2.2009) :

"היעדרו של החומר בתיק החקירה איננו נתון חסר משקל. הנחת היסוד היא כי רשויות החקירה והתביעה ממלאות את תפקידן במיומנות ובהגינות, ולפיכך ניתן לסמוך על כך שחומר שלא נאסף ולא נמצא בו עניין לצורך החקירה לא יהווה בדרך-כלל "חומר חקירה" ( פרשת מסארווה, שם,

בעמ' 382-381). דברים אלה יפים, כמובן, לא רק ביחס לחומר שאינו מצוי אצל המדינה כלל מבחינה פיזית, אלא גם ביחס לחומר המצוי אצלה בתיקי חקירה אחרים

(ראו למשל בש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (15.6.2000)). עם זאת, אין מדובר בחזקה חלוטה, אלא באינדיקציה בלבד. במקרים בהם מתרשם בית המשפט על-פי מכלול השיקולים – ובראשם שאלת הרלבנטיות – כי החומר ראוי לשמש "חומר חקירה" על-פי טיבו, לא יעמוד מיקומו הפיזי לרועץ ." (הדגשות לא במקור – א.ש.).

14.

מדברים אלו עולה, כי אין לפסול על הסף את האפשרות להעביר חומר חקירה שנאסף בפרשת משפחה מאוחדת, אך משום שהוא לא נמצא בתיק החקירה הנוכחי. סיווגו של חומר חקירה לפרשת משפחה מאוחדת הוא אך בגדר אינדיקציה לרלוונטיות שלו לתיק הנוכחי. ואולם, אין בכוחה של אינדיקציה זו בכדי לייתר את בחינת הרלוונטיות של החומר המבוקש לגופו של עניין. כך, במידה שיעלה בידיהם של העוררים להצביע על הרלוונטיות של החומר שנאסף בחקירת פרשת משפחה מאוחדת להגנתם בתיק הנוכחי, ניתן יהא בהחלט להורות על העברת החומרים לעיונם.

15.

בענייננו, לא מצאתי כי עלה בידי העוררים להצביע, ככלל, על קיומה של רלוונטיות לחומרים שנאספו בפרשת משפחה מאוחדת, לנידון דידן. העוררים נמנעו מלהצביע על הרלוונטיות הקונקרטית של חומר החקירה בפרשת משפחה מאוחדת לבירור אשמתם בתיק הנוכחי. חרף זאת טענו העוררים, כי עסקינן ב" פרשות משולבות ", המשליכות האחת על רעותה, ולפיכך חומר החקירה בשני התיקים רלוונטי לעניינם. באופן זה, נמנעו העוררים מלפרט כיצד רשימת החומר בפרשת משפחה מאוחדת, תסייע בידיהם להתמודד עם הראיות המרכזיות בתיק הנוכחי, היינו הודעותיהם של ליאור וסניור. דומני, כי לאור היקפה של פרשת משפחה מאוחדת והיקף החומר הראייתי שנאסף במסגרתה, ונוכח השוני התוכני שבין שתי הפרשות – עליו ארחיב להלן, היה על העוררים לספק הסבר, ולו מינימאלי, באשר לתועלת הקונקרטית שתצמח לעוררים מעיון בחומר החקירה בפרשת משפחה מאוחדת. בהעדר הסבר מעין זה, ניתן לומר כי בבסיס בקשתם של העוררים ניצבת משאלת ליבם, לפיה דווקא בחומר הראיות הנוגע לפרשת משפחה מאוחדת מצויה הראיה המזכה הנחוצה להם. ברם, כפי שהובהר לעיל, סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי אינו האכסניה המתאימה לבקשות מעין אלו.

16.

לגופם של דברים, אין בידי לקבל את טענתם של העוררים, לפיה עסקינן בשתי " פרשות שלובות " המשליכות זו על זו. אכן, האירועים מושא כתב האישום בתיק הנוכחי נוגעים למידע בדבר התנהלות רשויות החקירה בפרשת משפחה מאוחדת. עם זאת, בחינת מכלול הדברים מגלה קיומו של שוני מהותי בין שתי הפרשות.

ראשית, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי, לפיה התיק הנוכחי עוסק באירוע נקודתי, אשר נמשך על-פני פרק זמן קצר ומתוחם, מבלי שיש לו נגיעה משמעותית בחשדות הניצבים בבסיסה של פרשת משפחה מאוחדת. שנית, העוררים ציינו את זהותם של הצדדים המעורבים בשתי הפרשות. ואולם, בעניין זה יש להעיר, כי מדובר בחפיפה חלקית ביותר. כך, אילן כלל לא היה מעורב בפרשת משפחה מאוחדת, ולו בחקירת הפרשה מצד רשויות החקירה. חשוב מזה, לא ברור כיצד יהיה בחומר ראיות הנוגע לעניינם של מעורבים בפרשת משפחה מאוחדת, אשר

לא הייתה להם כל נגיעה לאירועים מושא התיק הנוכחי, בכדי לסייע להגנת העוררים. שלישית, לא ניתן להתעלם מהשוני הרב שבין מהות האירועים שבמוקד פרשת משפחה מאוחדת, לבין מהות האירועים מושא כתב האישום בתיק הנוכחי. פרשת משפחה מאוחדת עוסקת בהוצאת כספים שיטתית, בהיקפים נרחבים ובניגוד לחוק מקופת חולים מאוחדת לחברות קש שונות. הוצאת הכספים הבלתי חוקית לוותה, לכאורה, בשימוש נרחב בחשבוניות מזויפות ופיקטיביות, וכל זאת על רקע קיומם של קשרי גומלין אסורים בין בכירי קופת החולים לבין בעלי חברות הקש, אליהן הוצאו הכספים. לעומת זאת, התיק הנוכחי עוסק באירוע שוחד בין אחד המעורבים בפרשת משפחה מאוחדת לבין עובדים ברשות המיסים, אשר כלל לא היו, כאמור, חלק מצוות החקירה של הפרשה.

בנסיבות אלו סבורני, כי יש לקבוע שהתיק הנוכחי עוסק בהסתעפות נפרדת של פרשת משפחה מאוחדת, המנותקת ממנה באופן מהותי. לפיכך, אין בידי לקבל את עמדתם של העוררים, לפיה מדובר בפרשות שלובות, וכפועל יוצא מכך, מקובלת עליי מסקנת בית המשפט המחוזי, לפיה החומר שנאסף בפרשת משפחה מאוחדת איננו רלוונטי להגנתם של העוררים בתיק הנוכחי.

17.

לאחר הדברים האלו, אפנה לדון ביתר החומרים המבוקשים על-ידי העוררים.

סיכום הפגישה במשרדי יאח"ה מיום 4.11.2010

ומסמך "איתור המדליף" – העוררים טענו כי יש להעביר לידיהם את סיכום הפגישה במשרדי יאח"ה, מיום 4.11.2010, בה נדון מועד פרוץ החקירה הגלויה. מנגד, ציינה המשיבה כי אין בידיה מסמך בו מסוכמת הישיבה האמורה. בנסיבות העניין, דומני כי בשלב זה התייתר הדיון ככל שהוא נוגע למסמך הנזכר, בשים לב להצהרת המשיבה, כאמור לעיל. במידה שיימצא מסמך זה בהמשך ההליך, על המשיבה להביא זאת לידיעת העוררים, והצדדים יכלכלו את צעדיהם בהתאם להבנתם. בדומה, בכל הנוגע למסמך " איתור המדליף ", הצהיר עו"ד עוזיאל בדיון לפניי, כי המסמך אבד במהלך הדיונים בתיק, תוך שהוא חושף את תוכנו בפני העוררים, ומתחייב כי הוא יעביר את המסמך לרשות העוררים במידה שהוא יימצא. די בדברים האלו, בכדי לייתר את הדיון אף במסמך זה, וככל שהמסמך אכן יימצא, על המשיבה לעמוד בהתחייבותה בקשר אליו.

מסמכי ההכנה לפרוץ החקירה הגלויה והמצגות – מהחלטת בית המשפט המחוזי ומתגובת המשיבה עולה, כי עניינם של מסמכים אלו בחלוקת התפקידים בין רשויות החקירה, טרם היציאה לחקירה הגלויה; שיטות העבודה של רשויות האכיפה; ותוכניות היציאה לביצוע המעצרים. בנסיבות אלו, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי, לפיה מדובר בתרשומת פנימית, אותה אין המשיבה מחויבת לחשוף בפני העוררים (השוו: בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל (10.5.2005)).

דוחות המעקבים אחרי סניור – במהלך הדיון, הוגשה לעיוני תעודת חיסיון לטובת הציבור, אשר הוצאה על-ידי השר לביטחון פנים, מכוחו של סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. עיון בתעודת החיסיון מעלה, כי אין לקבל את עמדת העוררים, לפיה תעודת החיסיון מצומצמת אך ורק למעקבים שבוצעו אחרי ליאור. תעודת החיסיון נוקטת לשון רחבה, הכוללת בחובה את כל פעולות העיקוב שבוצעו במהלך החקירה נגד ליאור, ולא רק העיקובים שליאור היה מושאם. לפיכך, סבורני כי תעודת החיסיון מתפרשת גם על-פני דוחות המעקבים שבוצעו אחרי סניור. משכך, ולאור הוראות סעיפים 74(ו) ו-78 לחוק סדר הדין הפלילי, המסייגות את תחולת זכות העיון מראיות חסויות, אין בידי להיעתר אף לחלקו זה של הערר. ככל שהעוררים מעוניינים לעיין בדוחות המעקבים, עליהם לעתור תחילה להסרת לוט החיסיון.

18.

אשר על-כן, דינו של הערר להידחות על כל חלקיו.