בש"פ 2004/16 בש"פ 2004/16

לפנַי

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' כהן ) בעמ"ת 11613-03-16 מיום 7.3.2016, במסגרתה התקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (השופטת ח' מרים לומפ ) במ"ת 6219-03-16 מיום 6.3.2016, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרור המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

תמצית הליכים קודמים

1.

ביום 3.3.2016 הוגש נגד המבקש כתב אישום המחזיק שני אישומים. המבקש והמתלוננת הינם זוג פרוד ולהם ילדה משותפת (להלן: הילדה ) בת שנה וחצי. על פי עובדות האישום הראשון , ביום 27.2.2016 התקשר המבקש למתלוננת, קילל אותה ואיים עליה באמרו כי "יישלח ערבים שיזיינו אותה". למחרת, ביום 28.2.2016, הגיע המבקש לביתה של המתלוננת בבית שמש, נכנס לדירתה, למרות שהדלת הייתה נעולה, הכה אותה באגרופים ובבעיטות, קרע את בגדיה, נטל את מפתחות הרכב שבחזקת המתלוננת (להלן: הרכב ), לקח את הילדה בעודה בוכה ונמלט מהמקום. בהמשך, נטל המבקש את הרכב ונסע בו עד שנכנס בגדר בצד הכביש, אז נטש את הרכב בנקודה מסוימת ליד כביש. מעובדות האישום השני עולה, כי כחודש ימים עובר לאירוע המתואר לעיל, הגיע המבקש לבית המתלוננת, שבר את דלת הכניסה בבעיטות ואמר "אל תעזבי אותי, אני אתאבד". בגין מעשים אלו יוחסו למבקש בכתב האישום עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); איומים (שתי עבירות), לפי סעיף 192 לחוק העונשין; תקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג רישא לחוק העונשין; חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; וחבלה בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים נגדו. ביום 6.3.2016 קבע בית משפט השלום כי אין מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המבקש. לפיכך, פנה בית המשפט לבחינת התאמתה של חלופת מעצר שהציע המבקש. בתוך כך נקבע כי מיקום החלופה המוצעת מרוחק מבית המתלוננת וכי המפקחות המוצעות נמצאו אמינות. בהתאם לכך, ונוכח גילו הצעיר יחסית של המבקש, עברו הנקי מעבירות אלימות והעובדה שהוא אינו מתגורר עם המתלוננת, הורה בית המשפט על שחרור המבקש לחלופת מעצר, בדמות מעצר בית בבית אמו בפתח תקווה, תחת פיקוח אמו או אחותו בכל עת, ותנאים מגבילים נוספים. המשיבה עררה על החלטה זו בטענה כי נוכח מסוכנותו של המבקש לא היה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר, לכל הפחות לא טרם קבלת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 7.3.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את עררה של המשיבה והורה על החזרתו של המבקש מאחורי סורג ובריח. בתוך כך נקבע כי לא היה מקום להורות על שחרורו של המבקש טרם קבלת תסקיר מעצר בעניינו, בפרט בהינתן שהמבקש הפר תנאי עבודות שירות, שהושתו עליו בגין הרשעתו בעבירת סמים, והוסיף חטא על פשע בהגיעו לבית המתלוננת ובביצוע עבירות אלימות לא פשוטות לכאורה. בנוסף ונוכח האמור, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המבקש תוך 14 ימים ובהתאם לכך לבית משפט השלום לקבוע מועד דיון קרוב.

מכאן הבקשה שלפנַי.

טענות המבקש בבקשה

3.

המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד רונן לוי – טוען כי יש ליתן לו רשות לערור, משום שלשיטתו יש בהחלטת בית המשפט המחוזי משום קביעה כי סמכותו כפופה להמלצת שירות המבחן. לטענתו, קביעה שכזו מעוררת סוגיה עקרונית בדבר קיומה של חובה לעריכת תסקיר במקרים של אלימות בתוך המשפחה, טרם הכרעה בעניינו של נאשם על מעצרו עד תום ההליכים. לגופו של עניין, טוען המבקש כי הגיע לבית המתלוננת מתוך דאגה לבתו, משהתברר לו שבתו לא הגיעה לפעוטון באותו היום; כי המתלוננת היא שתקפה אותו; וכי לא נגרמו למתלוננת כל חבלות או פגיעה כלשהי. לדבריו, החלטתו של בית משפט השלום מנומקת כדבעי, ויש בחלופת המעצר עליה הורה כדי לאיין כל מסוכנות לכאורית הנשקפת ממנו למתלוננת בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה, בהתאם לסעיף 53(א1)(2)

ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ "ו-1996

(להלן: חוק המעצרים ).

5.

כידוע, מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי" לפי סעיף 53(א1)

ל חוק המעצרים

תינתן רק באותם מקרים בהם מגלה הבקשה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש [ראו, למשל:

בש"פ 3081/11 טגיזאניאן נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (4.5.2011) ; בש"פ 5509/15 בדיר נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (23.8.2015)]. חריג לכך יכול שיתקיים מקום בו סבור בית משפט זה כי זכויותיו של נאשם נפגעות מעבר למידה הנדרשת לשם הגנה על האינטרס הציבורי [ראו: בש"פ 1260/13

עדאל נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (25.2.2013); בש"פ 3449/13

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (16.5.2013)]. איני סבור כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים דיון ב"גלגול שלישי" וניסיונות המבקש לשוות לטיעוניו נופך עקרוני אינם יכולים לשנות מכך. החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את שחרורו של המבקש לחלופת מעצר עד לדיון בתסקיר המעצר בעניינו, היא סבירה ומעוגנת בנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. לא מצאתי כי במסקנה זו, הנסמכת על עבירות האלימות הספציפיות שביצע לכאורה המבקש לצד ההפרה הלכאורית של תנאי עבודות השירות שלו, יש כדי להשליך רוחבית על מעמדו של תסקיר מעצר במקרים של אלימות בתוך המשפחה, ביחס למעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו. כמו כן, לא ניתן לומר כי החלטת בית המשפט פוגעת במבקש באורח בלתי סביר בנסיבות העניין, שעה שהיא אינה סותמת את הגולל על אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

6.

למעלה מן הצורך, החלטת בית המשפט המחוזי סבירה גם לגופה. אכן נראה כי אין להקל ראש בעבירות האלימות שביצע לכאורה המבקש במתלוננת ובעבירות הנלוות להן. מעשים אלו כללו, לכאורה, גם את לקיחתה של הילדה, בעודה בוכה, מביתה של האם. זאת, כאשר על פניו, מעשים אלו בוצע אגב הפרת תנאי עבודות שירות, על רקע הרשעת המבקש בשתי עבירות סמים. בנסיבות אלה ראוי לבחון את מסקנות שירות המבחן בדבר יכולתה של חלופת המעצר בדמות מעצר הבית בתנאים מגבילים לאיין ממסוכנותו של המבקש. יודגש, כי לבית משפט השלום שמור שיקול הדעת להכריע בעניין מעצרו של המבקש, או שחרורו לחלופת מעצר כאמור, לאחר בחינת תסקיר המעצר בעניינו, אשר יוגש בהקדם.

9.סוף דבר – הבקשה נדחית.