בש"פ 3449/13 בני אהרון נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ ) בעמ"ת 13353-05-13 מיום 12.5.2013, במסגרתה נדחה ערר על החלטתו של בית המשפט השלום באילת (השופט ל' ברינגר ) במ"ת 9874-04-13 מיום 2.5.2013, בה נקבע כי המבקש יוותר במעצר עד לקבלת תסקיר משלים ביום 23.5.2013.

1.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו הואשם באיומים ובתקיפת בת זוגו לאחר שביקשה להיפרד ממנו. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית משפט השלום הומלץ לשחרר את המבקש לחלופת מעצר הכוללת, בין היתר, איזוק אלקטרוני. בשל חוסר באזיקים אלקטרוניים, החליט בית משפט השלום להורות על עריכת תסקיר משלים בגדרו תבחן האפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר ללא איזוק אלקטרוני. המשך הדיון נקבע ליום 23.5.2013. עד להגשת התסקיר ודיון בו, הורה בית משפט השלום על המשך מעצרו של המבקש. יצויין כי לאחר מתן החלטה זו הגיש המבקש הודעה לבית משפט השלום לפיה מבדיקה שערך עם מרכז האיזוק האלקטרוני עולה כי אין מניעה לבצע איזוק אלקטרוני בכל עת. חרף הודעה זו, קבע בית משפט השלום כי יש להמתין לקבלת תסקיר משלים, וזאת בשל מסוכנותו של המבקש. כמו כן, הורה בית משפט השלום לבא כוח המבקש ליצור קשר עם שירות המבחן ולבקש מהם לוודא את אפשרות האיזוק באלקטרוני עם המוקד הרלבנטי ולהתייחס לכך במסגרת התסקיר המשלים.

2.

כנגד החלטתו האחרונה של בית משפט השלום להותירו במעצר עד לדיון בתסקיר המשלים ערר המבקש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בערר מוקדם וכי צדק בית משפט השלום כשהורה על קבלת תסקיר משלים

בטרם הורה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר ללא איזוק אלקטרוני, וכי בלאו הכי נקבע מועד קרוב לדיון בעניינו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין גם כי בתסקירים שהוגשו בעניינו של המבקש חסרה המלצה סופית לעניין הערכת הסיכון לגביו והורה לשירות המבחן להתייחס לעניין זה במסגרת התסקיר המשלים.

3.

בבקשה שלפני טוען המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד נמרוד אבירם – כי מיד לאחר הדיון בבית משפט השלום פנה למרכז האיזוק האלקטרוני ונודע לו כי אין כל מניעה לקיים חלופת מעצר הכוללת איזוק אלקטרוני בכל מועד. לכן טוען המבקש כי החלטת בית משפט השלום ניתנה על יסוד הנחה מוטעית לפיה אין די אזיקים אלקטרוניים וכי שגה בית המשפט המחוזי כשלא נתן משקל לטענה זו במסגרת הערר שהוגש אליו. בנוסף לכך טוען המבקש כי הגילוי אודות האפשרות לאיזוק אלקטרוני מהווה שינוי נסיבות שהצדיק קיום דיון במועד מוקדם יותר בבית משפט השלום. עוד טוען המבקש כי זהו המעצר הראשון שלו ובנסיבות אלה, בשילוב עם העובדה שההחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר במרחק רב מבת זוגו לשעבר הינה בלתי סבירה, הרי שנגרם לו עוול המצדיק מתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, על פי סעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 , ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר ברשות בלבד. בדומה לעמדתם של כמה מבין שופטי בית משפט זה, הבעתי דעתי בעבר כי לצורך מתן רשות כאמור יש ליישם את אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), היינו, להעניק רשות ערר רק כאשר הבקשה מעוררת שאלות החורגות מעניינו הפרטי של המבקש [ראו למשל: בש"פ 1260/13 עדאל נ' מדינת ישראל

(25.2.2013)] . לכלל זה ישנם, כמובן, חריגים, ובמקרים מיוחדים בהם קיים הרושם שהחלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בזכויות הנאשם למעלה מן הנדרש לצורך הגנה על האינטרס הציבורי, ייתכן ותינתן רשות לערור [ראו למשל: בש"פ 1214/13 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.2013), פסקה 7 והאסמכתאות המופיעות שם]. אינני מוצא כי המקרה דנא נמנה על אותם מקרים חריגים ומיוחדים.

5.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, חסרה בתסקירי שירות המבחן הערכה בדבר מסוכנותו של המבקש, נתון חיוני לצורך קבלת החלטה בדבר שחרורו לחלופת מעצר. יתר על כן, טענתו של המבקש כי ישנה זמינות של איזוק אלקטרוני עמדה לנגד עיניו של בית משפט השלום וחרף זאת מצא בית משפט השלום מקום להותיר את המבקש במעצר עד לקבלת התסקיר המשלים. החלטה זו מצויה בגדרי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית שגרסה כי התסקיר דרוש לה לצורך קבלת תמונה רחבה יותר בעניינו של המבקש.

הבקשה נדחית אפוא.