בש"פ 2070/11 גזאוי עבדאללה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.1.11 (כב' השופטת מ' ברנט ) בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ע' רון ) שהורתה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

1.

ביום 19.12.10 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); גניבת רכב לפי סעיף 413ב(ב) לחוק; החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 לחוק; ושהייה בלתי חוקית לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. על פי המתואר בכתב האישום, גנבו העורר ואחר (שלא נתפס על-ידי המשטרה) רכב שחנה ברחוב הראל בפתח תקווה ונסעו בו ביחד עד שנתקלו במחסום משטרתי סמוך לכביש 55, כאשר האחר נוהג ברכב והעורר יושב במושב לצד הנהג. משהבחינו במחסום, ביקשו להימלט, ובנסיעתם לאחור פגעו ברכב משטרתי ומיד עצרו את הרכב. בעוד שוטר רודף אחריו וקורא לו לעצור, נמלט העורר רגלית מהמקום, נכנס ליישוב בדואי סמוך, והתחבא באחד האוהלים מתחת לשמיכת פוך בסמוך למיטתה של אשה קשישה וחולה ששכבה באוהל. בחיפוש שנערך ברכב נמצא מפתח צינורות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים. בית משפט השלום הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, בהתבסס על דו"חות פעולה של שוטרים אודות האירוע והודעת בעל הרכב. כמו כן נקבע כי קיימת עילת מעצר נגד העורר נוכח העבירות המיוחסות לו, עברו הפלילי, והעובדה שאיננו תושב ישראל ועל כן קיים חשש להימלטותו מאימת הדין. על החלטה זו ערר העורר ל בית המשפט

המחוזי מרכז, שדחה את הערר, ומכאן לערר שבפניי.

3.

עיקר טיעונו של העורר מופנה כלפי המישור הראייתי בתיק. בהתעלם מכך שענייננו בערר ב"גלגול שלישי", אומר בקצרה כי בחנתי שוב את חומר הראיות ולא מצאתי ממש בטענותיו.

אין חולק כי העורר ישב ליד הנהג ברכב הגנוב, וכי כאשר נתקלו במחסום פתחו במנוסה, כאשר בתום המרדף נתפס העורר במאהל. המדובר אפוא כמעט בתפיסה "על חם", ו סמיכות הזמנים בין גניבת הרכב מהמתלונן לבין הימצאותו של העורר בתוך הרכב מקימה "חזקה תכופה", שהיא חזקה עובדתית שהנטל לסתור אותה הוא על העורר (השוו לבש"פ 2934/10 קורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2010) (להלן: עניין קורעאן )). גרסת העורר כי לא ידע שמדובר ברכב גנוב, כי רק ביקש לתפוס טרמפ וברח בשל בהלתו מהשוטרים, מקומה בשלב שמיעת הראיות. לא למותר לציין כי הגרסה של העורר הייתה מבולבלת, הוא סתר את עצמו ולא עלה בידו ליתן תשובות של ממש לחוקרים, הכיצד ולאיזו מטרה ביקש לתפוס טרמפ בשעות אלו של הלילה.

4.

התופעה של גניבת רכבים מישראל והעברתם לשטחים היא "מכת מדינה" הפוגעת בביטחון הציבור ובאיכות חייו. העורר הוא אמנם בחור צעיר כבן 21, אך הורשע בעבר בעבירה דומה של גניבת רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכניסה לישראל שלא כדין, ואף נדון למאסר קצר בפועל בשל עבירות אלה. לכך יש להוסיף כי העורר הוא תושב השטחים (קלקיליה), וגם אם אין לשלול לחלוטין אפשרות של חלופת מעצר בשל כך, הרי ש יש ליתן משקל של ממש לחשש הטבוע להימלטות מאימת הדין בעניינם של נאשמים תושבי הרשות (עניין קורעאן בפסקה 9; בש"פ 7055/09 אבו עיד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.9.2009)).

במצב דברים זה, איני רואה חלופת מעצר של ממש שיכולה להקהות את מסוכנותו של העורר או את החשש להימלטותו מאימת הדין. אזכיר כי העורר נמלט מהשוטרים שרדפו אחריו, וגם בכך יש כדי להעיד כי אינו חושש ממורא הדין ומאנשי החוק.

5.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.