בש"פ 2072/98 רחמים לוי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-משפט השלום בפתח-תקווה בשני אישומים שעניינם, כל אחד מהם, בעבירות של זיוף ושימוש במיסמך מזוייף. אישום אחד עניינו הוא אף קבלת דבר במירמה והאישום האחר עניינו הוא אף בנסיון לקבל דבר במירמה. עם הגשת כתב-האישום ביקשה המדינה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך בית-המשפט קבע כי המשיב יוכל להשתחרר ממעצרו אם יפקיד בקופת בית-המשפט סך של 20,000.- במזומן, ידווח על מקום מגורים קבוע להנחת דעתו של בית-המשפט, ויספק ערבות צד שלישי להנחת דעתו של בית-המשפט.

ואולם העורר לא עלה בידו למלא אחר תנאים אלה: הוא לא המציא סך של 20,000.- ש"ח במזומן - הואיל ואין בידו, לטענתו, סכום כסף זה; הוא לא המציא ערבות צד שלישי - הואיל ולדבריו אין צד שלישי שהוא מכיר ואשר יוכל לערוב לו; ואשר למקום מגורים קבוע - רק לאחר זמן נמסר לבית-המשפט כי מתגורר הוא במעון למחוסרי דיור ברחוב צפניה 4, ירושלים. משלא מילא את תנאי השיחרור בערובה, נותר העורר במעצר. בית-משפט השלום סירב לשנות את תנאי השיחרור בערובה, ועררו של העורר לבית-המשפט המחוזי - נדחה. הערר שלפניי הוא ערר על ההחלטה האחרונה של בית-המשפט המחוזי (החלטה שמיום 26.2.98) אשר דחתה ערר שהגיש העורר על החלטת בית-משפט השלום בפתח-תקווה (החלטה שמיום 28.1.98).

עניינו של העורר הינו יחיד במינו. האישומים העומדים נגדו עניינם, כאמור, זיוף ומירמה. העורר עבד בשני מקומות עבודה, ומשקיבל שכר-עבודה על סך כמה מאות שקלים כל פעם, זייף את השיקים שקיבל והפכם לשיקים המתחזים על-פניהם כשיקים שעניינם עשרות אלפי שקלים - פעם אחת כ70,000- ש"ח ופעם שניה כ63,000- ש"ח. בשתי הפעמים ניסה העורר להוציא מן הבנקים, במירמה, את סכומי השיקים המזוייפים, ופעם אחת אף עלתה בידו לקבל מן הבנק 63,000.- ש"ח. עוד נוסיף, כי שני מעשי הזיוף והרמאות נעשו ימים ספורים בזה אחר זה, בחודש אוגוסט 1996.

עבירות אלו המיוחסות לעורר אינן מן העבירות ה"חמורות", דהיינו, מן העבירות המקימות חזקה של מסוכנות לציבור. במהלך הדברים הרגיל אין בתי-המשפט נוהגים לעצור עד תום ההליכים נאשם שעשה מעשים מעין-אלה שעשה העורר. כך על דרך הכלל, לא כך עניינו של העורר. מסתבר כי לעורר עבר עשיר - שמא אומר עבר עשיר-במאוד - בעבירות של מעשי מירמה, מעשי זיוף והתחזות כאדם אחר, והוא אף נדון בעבר לעונשי מאסר. כיום תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי בן חמישה-עשר חודשים שהוא בן-הפעלה. יתר-על-כן: מסתבר כי לעת אחד המאסרים שריצה בעבר, קיבל העורר חופשה למשך 72 שעות, אך הוא לא חזר אל בית-הכלא בתום החופשה. הוא נעצר רק לאחר כשנה ומחצה, והוחזר לבית-הכלא לריצוי יתרת המאסר.

מסתבר, איפוא, שהעורר הוכיח במעשיו ובמחדליו את מסוכנותו לציבור, הן בעבירות הרבות שעבר הן בהתנהגותו החמקמקה. לעורר אף אין מקום מגורים קבוע. מכאן שהמשטרה מתקשה לאתרו, וחשש הימלטותו מן הדין הינו חשש-של-ממש. נוכח כל אלה, אין פלא בדבר, איפוא, שבית-משפט השלום הורה על קיומם של תנאים שהורה לשיחרורו בערובה, ובית-המשפט המחוזי הֶחֱרה-החזיק אחריו. אכן, כהוראת סעיף 46(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, בצווֹת שופט לשחרר אדם בערובה חייב הוא לשקול את "מצבו הכלכלי של האדם ויכולתו להמציא את הערובה הנדרשת", ואולם אין פירוש הדבר שבית-המשפט חייב תמיד לקבוע סכום ערובה על-פי טיעונו של נאשם בדבר יכולתו הכלכלית. בית-משפט אמור ליצור איזון בין יכולתו הכלכלית של נאשם לבין הסיכון הצפוי משיחרורו בערובה, ואיזון זה הוא שיקבע ויכריע. ראו והשוו: בש"פ 6591/97 - וזאנה (מפי השופט זמיר).

לענייננו-שלנו, מסוכנותו של העורר והחשש להימלטותו מן הדין הם כה רבים, עד שניתן להבין את חששו של בית-משפט השלום, חשש שקיבל ביטוי בתנאי השיחרור שקבע לעורר. בזמנו הציע העורר 3,000.- ש"ח כערובה במזומן, וכיום שמעתי מפי בא-כוחו כי נכון הוא להציע 10,000.- ש"ח במזומן. תמהני מניין נוספו אותם 7,000.- ש"ח, שעה העורר במעצר כל-העת. אין זאת אלא שהעורר מחזיק כסף מזומן במקום סתר, והוא מנסה את מזלו לשמור אותו כסף לעצמו גם לאחר שיחרורו. נזכור כי העורר הוציא במירמה מבנק 63,000.- ש"ח, ואלה נעלמו כעשן ולא ידענו היכן הם.

כל שעלה בידי להבין, מודה העורר בהאשמות המועלות נגדו, ולא עוד אלא שמבקש הוא לצרף האשמות אלו לתיק אחר התלוי ועומד נגדו. עוד שמעתי, כי שמיעת משפטו של העורר קבוע לתזכורת בימים הקרובים, ואפשר ניתן יהיה לקצר את ההליכים ולסיים את המשפט של העורר במהרה.

נוכח כל זאת, אני מחליט לדחות את המשך שמיעת הערר למועד אחר. לאחר קיומה של הישיבה הראשונה בעניינו של העורר, ידווח לי על התקדמות ההליכים בעניינו, ובהתאם לאותו דיווח אחליט על דבר המשך ההליכים לפניי. לעת הזו יישאר העורר במעצר כהחלטת בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי.

החלטתי זו תובא לפני בית-המשפט האמור לדון בעניינו של העורר ביום 8.4.98.

היום, ו' בניסן תשנ"ח (2.4.98)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98020720. G01