בש"פ 208/11 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיוחסות לעורר שורה של עבירות מין שאותן ביצע, לפי הנטען, בבנותיו הקטינות וכן מיוחסות לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, קשירת קשר לפשע ושיבוש הליכי חקירה. האישום הראשון מתייחס לבת ב', ילידת 1994 ונטען בו, כי במהלך שנת 2008 הציע לה העורר לצפות עמו בסרט פורנוגראפי; ובהמשך, על אף התנגדותה, ניסה לנשק אותה נגע בחזה ובכתפה מעל לבגדיה; ולבסוף, נכנס למקלחת, כשהוא לבוש בתחתונים בלבד, והפנה אליה שאלה בקשר לאיבר מינה. בהזדמנות אחרת, במהלך שנת 2009, שב והציע העורר לבתו לצפות עמו בסרט פורנוגראפי, וביצע בה מעשים מגונים. האישום השני

מתייחס לבת א', ילידת 1993, ונטען בו כי במהלך חודש אוגוסט 2009 או בסמוך לכך, שכב העורר במיטה לצידה של א', ליטף אותה, נגע באיבר מינה, גרם לה לגעת באיבר מינו; ובעל אותה בכך שהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. באישום השלישי , המתייחס לבת מ', ילידת 1996, נטען, בין היתר, כי העורר כלא את מ' בחדר בבית מלון, צפה בנוכחותה בסרט פורנוגראפי וליטף אותה על רגלה ליד איבר מינה; ניסה להפשיט את מ' ולנשקה בפיה, אולם מ' הסיטה את ראשה. בהזדמנות אחרת, שב העורר ונעל את מ' וצפה בנוכחותה בסרט פורנוגראפי. בהמשך, ביקש ממ' לבוא עמו לחדר השינה "על מנת לעשות משהו קטן בלי שאף אחד ידע"; והיא בתגובה השליכה עליו כיסא וצעקה עליו כי אם לא ייתן לה את המפתח לדירה שבה כלא אותה, היא תספר על מה שעשה לאמה. בנוסף נטען באישום השלישי, כי בשנת 2007

תקף העורר את מ', הכה אותה וקילל אותה משום שהחלה להתראות עם בחור בן גילה. העורר גם התקשר לאמו של אותו בחור, ואיים עליה כי יפגע בו. במועד אחר, איים על הבחור לבל ימשיך להתראות עם בתו. האישום הרביעי

מתייחס להתנהלותו של העורר במסגרת הליכי החקירה נגדו. באישום זה נטען, כי בעקבות חקירתה של מ' על-ידי חוקרת ילדים ובעקבות תלונה שהגישה ה' הוצא נגד העורר צו מעצר. לפי הנטען, על אף שהעורר היה מודע לכך שהוא דרוש לחקירה, הוא התחמק מן המשטרה עד שנעצר, לבסוף, ביום 24.10.2010. במקביל, הוא קשר עם בנו, יליד 1995, לפגוע במ' ולהדיח אותה לחזור מעדותה נגדו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הדיון שנערך בבקשה ביום 19.12.10, הסכים בא-כוח העורר – לצורך הדיון בשאלת האפשרות לשחרור לחלופה בלבד – לקיומן של ראיות לכאורה. בהסכמת המדינה, הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח ) על עריכת תסקיר בעניינו של העורר. שירות המבחן העריך בתסקירו, כי קיים סיכון להישנות התנהלות בעייתית ופוגענית מצידו של העורר. המפקחים שהציע העורר כחלופת מעצר, נמצאו בלתי מתאימים, ועל-כן לא בא שרות המבחן בהמלצה על שחרורו ממעצר. בדיון שהתקיים ביום 4.1.11, ביקש העורר להורות על הכנת תסקיר משלים, שבמסגרתו ייבחנו שני מפקחים נוספים. כן, הוא העלה בשנית את טענותיו בדבר חולשה בחומר הראיות בתיק. בית המשפט המחוזי דחה את הדיון בשאלת עוצמת הראיות לכאורה בתיק ליום 20.1.11. בקשת העורר להורות על הכנת תסקיר משלים נדחתה תוך שנקבע כי נוכח מסוכנות המשיב, כפי שהיא מצטיירת מהתסקיר, אין מקום לבחון חלופות נוספות.

3.

מכאן הערר שלפניי בגדרו טוען העורר, כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה נוכח מסוכנותו אין מקום לבחינתן של חלופות מעצר נוספות פרט לאלו שהוצעו - שגויה. לשיטתו, חלופת מעצר נועדה להפיג מסוכנות קיימת, ועל-כן, לא ניתן לקבוע מראש כי אין מקום לבדוק חלופות נוספות. בית המשפט המחוזי, כך נטען, גדע את תהליך בחינת החלופות בעודו באיבו, וזאת למרות שהמדינה בעצמה הסכימה לקבלת תסקיר. העורר מציע עתה את שני אחיו כמפקחים, וטוען כי מדובר בחלופה טובה בעלת סיכויים טובים לקבל את המלצת שירות המבחן. המדינה מתנגדת לבקשה. לעמדתה, אין מקום להמשיך בבחינת חלופות מעצר נוכח עמדתו של שירות המבחן.

המדינה מצביעה על מסוכנותו הגבוהה של העורר, הנלמדת הן מתסקירו של שירות המבחן; הן מהמעשים המיוחסים לו. כן מצביעה המדינה על קיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, על רקע התחמקותו של העורר מחקירה והניסיונות המיוחסים לו להניא את אחת מבנותיו מלהעיד נגדו.

4.

דין הערר להידחות. לאחר שעיין בתסקיר שירות המבחן, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי לעת הזו אין מקום להורות על בחינת חלופות מעצר נוספות בעניינו של העורר. משלא הוצגה לבית המשפט המחוזי זהות המפקחים הנוספים המוצעים, לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בהחלטה זו. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר, והן בוצעו, לכאורה, בבנותיו הקטינות. המסוכנות העולה ממעשים אלה ברורה וזועקת. שירות המבחן העריך, כאמור, כי קיים סיכון להישנות התנהלות בעייתית ופוגענית מצידו של העורר. לכך, מצטרפות עבירות השיבוש המיוחסות לעורר. יש לזכור כי דיון בשאלת עוצמת התשתית הראייתית הלכאורית למעשים המיוחסים לעורר נדחה ליום 20.1.11, ועל-כן, שאלת מעצרו של העורר עד תום ההליכים טרם הוכרעה. בנקודת הזמן הנוכחית ונוכח מכלול הנסיבות שעליהן עמדתי, לא נפלה טעות בהחלטה נושא הערר.

בדיון לפניי ציין ב"כ העורר כי המפקחים המוצעים הינם גורם בכיר ברבנות תל אביב-יפו, וכן רב בבני ברק. לאחר הדיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה שיתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 20.1.11, יוכל העורר להציע את שמותיהם לבית המשפט; אין צריך לומר שאינני נוקט עמדה באשר להחלטה בבקשה זו, ככל שתוגש.

נוכח כל האמור, הערר נדחה.