בש"פ 1653/11 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.2.11 (כב' השופט צ' קפאח ) במ"ת 56929-11-10 בגדרה הורה כי יש להשאיר את העורר במעצר ביניים עד ליום 13.3.2011.

1.

העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות העניינים פורטו בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט פוגלמן מיום 16.1.11 (בש"פ 208/11) ובהחלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 30.1.11 (בש"פ 686/11) כך שאיני רואה טעם לחזור ולגולל מבראשית את העובדות ואת השתלשלות העניינים. אומר בקצרה, כי כנגד העורר הוגש ביום 29.11.10 כתב אישום ל בית המשפט המחוזי בתל אביב הכולל ארבעה אישומים. שלושת האישומים הראשונים עניינם בעבירות מין שביצע העורר בבנותיו הקטינות והאישום הרביעי מייחס לנאשם קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי חקירה. נטען, כי העורר התחמק מהמשטרה ביודעו כי הוא דרוש לחקירה, ובמהלך שיחה טלפונית עם בנו הקטין שאל אותו העורר אם אפשר "לרסק אותה" (את המתלוננת –

י.ע. ), להכותה, הציע לבנו לשלוח מישהו "להשמיד אותה" ואף שאל אותו אם הוא יכול לשלוח אחד מחבריו לסגור את הסיפור, באומרו כי הוא "מוכן על זה לשבת בכלא". בנו הקטין הביע הסכמה להצעה והעלה רעיון לשלוח מישהו ש"לוקח לום, משפריץ לה את הגולגולת..." וכיו"ב ביטויים.

2.

במהלך הדיון ביום 19.12.10 הסכים בא כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה וזאת לצורך הדיון בחלופת מעצר בלבד. בהסכמת הצדדים הוגש תסקיר מעצר בו שלל שירות המבחן את שחרורו של העורר לחלופה, נוכח סיכון להמשך מעורבותו במצבים אלימים בתוך המסגרת המשפחתית, ולאחר שמצא את המפקחים שהציע העורר כבלתי מתאימים.

בהחלטתו מיום 4.1.11 דחה בית המשפט את בקשתו של העורר להגשת תסקיר משלים מן הטעם שנוכח מסוכנותו אין מקום לבחינת חלופות מעצר נוספות. הדיון נדחה ליום 20.1.2011 לשמיעת טענותיו של העורר לגופן של ראיות. ערר על ההחלטה שלא לבחון חלופות מעצר נוספות הוגש ל בית משפט זה ונדחה על ידי כב' השופט פוגלמן ביום 16.1.11 (בש"פ 208/11 הנ"ל).

בהחלטתו מיום 20.1.11 דחה בית המשפט המחוזי את טענות העורר כי מעצרו אינו חוקי בשל עוצמתן הנמוכה של הראיות, בקובעו כי יש בחומר ראיות לכאורה, ודחה את הדיון לשמיעת טיעון לגופן של ראיות ליום 23.12.11.

אף על החלטה זו הוגש ערר ל בית משפט זה בטענה כי תקופת מעצרו הארעי של העורר הסתיימה בטרם התקיים דיון לעניין קיומן של ראיות לכאורה. הערר נדחה על ידי כב' השופט ג'ובראן ביום 30.1.11 (בש"פ 686/11 הנ"ל), שעמד בהחלטתו כי

במעצר ביניים עסקינן, וכי בשלב זה די בהסכמת העורר לקיומן של ראיות לכאורה בדיון שהתקיים ביום 19.12.10.

בהחלטתו מיום 23.2.11 דחה כב' השופט קפאח את בקשת העורר לשחררו, וקבע כי על אף שהעורר טרם קיבל את כל חומר הראיות, די בחומר הקיים כדי לעמוד ברף של ראיות לכאורה.

על החלטה זו נסב הערר שלפניי.

3.

לטענת העורר, מעצרו הוא בלתי חוקי מאחר שטרם נערך דיון לגופן של ראיות לכאורה. לטענתו, חלק נכבד מחומר החקירה טרם הועבר אליו ואף אינו מצוי בידי המשיבה, ומשכך, החלטתו של בית משפט קמא להשאירו במעצר נסמכת על מכלול ראיות חלקי בלבד. כל עוד לא נסתיים הדיון בבקשה לקבלת חומר חקירה ובעתירה לגילוי ראיה חסויה מתארכת שלא כדין תקופת השהייה של העורר במעצר. לאור האמור ונוכח תכליתו של סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, עברה תקופת מעצרו ללא שהחל המשפט בענייננו. עוד נטען, כי לשם קביעת מעצר ביניים בית המשפט נדרש לבחון קיומו של "ניצוץ" ראייתי, דא עקא שהיעדרו של חלק מחומר החקירה שולל את יכולתו של בית המשפט לאמוד את עוצמתו של הניצוץ הראייתי. לבסוף, מצביע העורר על מספר פגמים בחומר הראיות הקיים, לרבות העובדה שהבת נשוא האישום השני נמצאה בתולה, ומאחר שאישום זה הינו נדבך מרכזי בקביעת מסוכנותו של העורר, טוען העורר כי יש לשחררו מהמעצר.

4.

העורר הרחיב עד מאוד בטיעוניו בכתב ובעל-פה, ומשכך, אקצר בדברים ואומר כי אין בערר ממש. יש להצר על כך שהעורר מגיע בפעם השלישית לפתחו של בית המשפט העליון עוד טרם שטען לגופה של בקשה למעצר עד תום ההליכים.

חומר הראיות כנגד העורר כולל, בין היתר, כלהלן:

א.

הודעותיה של הבת מ' בפני חוקרת הילדים ובמשטרה.

ב.

חוות דעת חוקרת הילדים.

ג.

הודעותיה של הבת השנייה.

ד.

הודאתו של העורר בפני מדובב בחלק מהמיוחס לו (המשיבה הוציאה תעודת חיסיון על פרטים מזהים של המדובב ובדעתה להוציא תעודה מתוקנת לאחר שהעורר נקט גם בהליכי עתירה לגילוי ראיה הקבועה לדיון בפני המותב השומע את התיק).

ה.

הודעות שנגבו מעובדים בבתי-מלון שונים בתל-אביב אודות שהייתו של העורר בחדר במלון ביחד עם בנותיו במהלך התקופה הרלוונטית (על פי האישום השלישי העורר ביצע מעשים מגונים בבתו בחדר בבית מלון).

ו.

הודעות של קרובי משפחה על דברים שסיפרה להם הבת מ' בנוגע למעשים מגונים שביצע בה המשיב.

ז.

תמלילי שיחות בין העורר לאחרים שנקלטו בהאזנת סתר.

ח.

ביני לביני הורשע בנו של העורר בגין עבירות איומים וקשירת קשר לפגוע באחת מהבנות המתלוננות בניסיון להדיחה בכוח מהודעתה במשטרה, לאחר שהונע לכך על ידי העורר.

הנה כי כן, למרות שטרם נערך דיון לגופו בבקשה למעצר עד תום ההליכים, נקל על בית המשפט

להתרשם מקיומו של 'ניצוץ ראייתי', ונוכח היקף הראיות כמפורט לעיל, שמא לא בניצוץ עסקינן אלא בלהבה זוטא.

5.

התזה של העורר היא, כי מאחר שלא כל חומר החקירה נמסר לו בית המשפט אינו יכול להעריך אם קיים אותו 'ניצוץ ראייתי' הנדרש לצורך מעצר ביניים (על ההבחנה בין מעצר ארעי למעצר ביניים ראו החלטתי בבש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.1.2010) (להלן: עניין

פיניאן ) והחלטתו של כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 686/11 הנ"ל בעניינו של העורר).

תזה זו אין בה ממש, והיא משקפת את התופעה ההולכת ונפוצה במקומותינו, של התמקדות במה שאין בחומר החקירה במקום להתמקד בחומר הקיים. לטעמי, יכול היה העורר לטעון זה מכבר

- על סמך החומר הקיים – לעוצמתן של הראיות במסגרת דיון לגופו בבקשה למעצר עד תום ההליכים. אם וככל שבחומר שיועבר אליו בהמשך יהיה כדי לערער את התשתית הראייתית, יכול העורר לפנות בבקשה לעיון חוזר.

במקום זאת, בחר העורר להמתין עד לקבלת כל החומר החסר, לא לטעון לגופה של בקשה למעצר עד תום ההליכים ולא להשיב על האשמה בהליכי ההקראה. אציין כי החומר שטרם נמסר לעורר כולל את הדיסקים ותמלילי ההקלטות של המדובב, ותיקי המשפחה במחלקת הרווחה כפי שנתבקש על ידי העורר. מבלי להקל ראש כהוא זה בחשיבותם של התמלילים, יש לזכור כי הודעות המדובב כבר נמצאות בחומר החקירה, ואשר לתיקים במחלקת הרווחה, ספק אם הם בגדר חומר חקירה, והנושא ייבחן בהמשך על ידי בית משפט קמא במסגרת הליכי גילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1972. בהתחשב בתשתית הראייתית הקיימת כמפורט לעיל, יש בכך כדי להעמיד בפרופורציות הראויות את טענת העורר כביכול אין באפשרותו לנהל דיון אפקטיבי כל עוד לא נמסר לו כל החומר. העורר הוא שבחר שלא לטעון לגופה של בקשה למעצר עד תום ההליכים ולא להשיב לאשמה כל עוד לא יימסר לו כל החומר. אין העורר יכול לעשות בחירתו זו כקרדום לטענתו כי עד עתה לא נתקיים הליך הקראה כדין ולא נתקיים דיון כדין בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

6.

המקרה שבפנינו הוא דוגמה נוספת ל"הקפאה" ולהתארכות הליכי המעצר וההליכים בתיק לגופו עד לסיום הליכי גילוי חומר חקירה והליכי עתירה לגילוי ראיה. אין לי אלא לחזור על דברים שאמרתי בבש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2010):

"התנהלות זו ממחישה עד כמה ההליך הפלילי הפך למסורבל בשל ההליכים הנלווים לתיק העיקרי, ודומה כי הליכים אלה הולכים ותופסים את מרכז הבימה במקום ההליך העיקרי עצמו. הנה כי כן, המחוקק קבע סד זמנים של תשעה חודשים לסיום משפט כאשר הנאשם שוהה במעצר (ולגבי קטין ששה חודשים), אך יש ופרק זמן נכבד מתבזבז לריק בהמתנה עד למתן החלטה בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ או בהמתנה לתעודת חיסיון או בעתירה לפי סעיף 44-45 לפקודה, והמקרה שבפנינו יוכיח.

לטעמי, לא בכל מקרה בו מוגשות בקשות מעין אלה, יש לעכב את שמיעת התיק העיקרי. כל מקרה צריך להיבחן לגופו, בין היתר, בהתחשב בהיקף הראיות, במספר העדים שאמורים להישמע ובתוכן עדותם הצפוי. לעיתים, החומר המתבקש במסגרת סעיף 74 לחסד"פ או במסגרת עתירה לגילוי ראיה, רלוונטי לחלק צר של זירת המחלוקת או רלוונטי לעד אחד או שניים, כך שניתן לקדם את התיק העיקרי, ולשמוע לפחות חלק מהעדים עד להכרעה בבקשות שהוגשו על ידי ההגנה. לעיתים, ניתן לשמוע אף את העדים העיקריים, ואם וככל שיתעורר צורך בעקבות החלטה שניתנה בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ או בעתירה לגילוי ראיה, לחזור ולזמנם להעיד. שומא אפוא על המותב הדן בתיק העיקרי לבחון בכל מקרה ומקרה אם יש בהליכים הנלווים כדי להצדיק דחיית המועד למתן תשובה לכתב האישום או את מועד שמיעת הראיות בתיק".

הדברים נאמרו לגבי ההליך העיקרי, אך כוחם יפה גם להליכי מעצר עד תום ההליכים.

7.

סופו של דבר, שדין הבקשה להידחות. ייכבד העורר ויעלה טענותיו לגופן של ראיות על פי חומר הראיות הקיים והחומר שיימסר לו במהלך הימים הבאים, בדיון הקרוב הקבוע בפני בית המשפט המחוזי לשמיעת בקשת המעצר לגופא.

בשולי הדברים, יש להצר על כך שהמשיבה עדיין משרכת רגליה ו"מדדה לאיטה" כדברי בית משפט קמא במסירת כל חומר החקירה. על המשיבה לשנס מותניה ולהשלים תוך הזמן הקרוב את תימלול השיחות שטרם נמסרו לעורר ואת תיקון תעודת החיסיון כפי שהצהירה המשיבה כי בדעתה לעשות.