פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2096/12
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים בתיק תפ"ח 181/99 מיום 29.2.2012 שניתנה על ידי כב' הנשיאה מ' ארד
בשם העורר:
בעצמו
החלטה
לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.2.2012 (כב' הנשיאה מ' ארד) בגדרה הוחלט לדחות בקשה להסרת צו איסור פרסום שהוטל בתפ"ח 181/99 (להלן: התיק העיקרי ).
העורר הורשע בשנת 1999 בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה, וכן בעבירה של חטיפה לשם עבירת מין (עבירה שעוגנה בעבר בסעיף 374 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) והושתו עליו 12 שנות מאסר. ערעור שהגיש העורר על חומרת עונשו, וכן בקשות שהגיש למשפט חוזר נדחו על-ידי בית משפט זה (ראו, למשל, ע"פ 774/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2001); מ"ח 7038/03 פלוני נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 17.12.2008) ; מ"ח 6616/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.7.2009)).
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ביום 29.2.2012 את בקשת העורר להסרת צו איסור הפרסום שהוטל על שמות המתלוננות בתיק העיקרי ועל כל פרט שעשוי לזהותן. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי, בו נטען, בין היתר, כי יש להורות על ביטול צו איסור הפרסום כדי לחשוף את המחדלים שליוו את ניהול התיק העיקרי. העורר גם מעלה שאלות שונות בנוגע לפרוצדורה העוסקת בהסרת צו איסור פרסום. בתגובתה טוענת המדינה, כי יש להותיר את צו איסור הפרסום על כנו לשם הגנה על המתלוננות.
דין הערר להידחות.
בית משפט רשאי לקיים דיון בתיק המתנהל בפניו בדלתיים סגורות לשם הגנה על מתלוננת בעבירת מין (סעיף 68(5) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 - להלן: חוק בתי המשפט ). החוק גם אוסר על פרסום מידע מתוך דיון שהתקיים בדלתיים סגורות, אלא אם ניתן לכך אישור בית המשפט. כמו כן, רשאי בית המשפט להורות על איסור פרסום מידע ופרטים מתוך תיק המתנהל בפניו (ראו סעיפים 70(א) ו-70(ד) לחוק בתי המשפט; בש"פ 7367/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2011)). אדם, שהוא צד להליך בו ניתן (או לא ניתן) צו איסור פרסום, המבקש שבית המשפט ישנה מהחלטתו בעניין זה נדרש להצביע על "נסיבות חדשות המצדיקות את בקשת הביטול; לעניין זה, 'נסיבות חדשות' – לרבות הזמן שחלף ממועד מתן צו איסור הפרסום" (סעיף 70ג(ב) לחוק בתי המשפט). בענייננו, בית המשפט המחוזי בחן את בקשת העורר, ומצא שצו איסור הפרסום, שהוצא מלכתחילה לשם הגנה על המתלוננות בתיק, עודנו נחוץ וכי לא עלה בידי העורר להצביע על נימוק המצדיק את הסרתו.
גם בפניי לא העלה העורר נימוקים המצדיקים את הסרת צו איסור הפרסום. אמנם חלף פרק זמן משמעותי מיום הטלת צו איסור הפרסום (נזכיר, כי העורר הורשע בשנת 1999), אך לא עלה בידו להוכיח כי חל שינוי בהגיון המרכזי העומד בבסיס הצו - הגנה על המתלוננות ופרטיותן. לעניין זה ראו ההחלטה בבש"פ 8698/05 ד' א' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2005) לפיה התכלית בבסיס איסור פרסום, שעיקרה היא הגנה על זכותה של מתלוננת להגנה על פרטיותה, ממשיכה להתקיים גם לאחר סיום ההליך העיקרי (במובחן, לעיתים, מהסרת החיסיון שהוטל על שמו של נאשם לאחר הרשעתו).
גם אין כל ממש בטענת העורר לפיה הסרת החיסיון מעל פרטי המתלוננות תביא לחשיפת מחדלי בית המשפט בתיק העיקרי. כאמור, טענות העורר לעניין הרשעתו נבחנו מספר פעמים ונדחו.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ו'
בניסן התשע"ב (29.3.2012).
ש ו פ ט