בש"פ 2116/97 סרסור שהין נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר ציווה על מעצרם של העורר ונאשם נוסף עד תום ההליכים הפליליים נגדם עקב העמדתם לדין בגין גניבת רכב, ביצוע שוד מזוין בסניף בנק הפועלים בראש העין, ונסיון לפגוע בשוטרים בכוונה למנוע את מעצרם.

על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 8.12.96 בסביבות השעה 00:30 גנבו העורר והנאשם הנוסף (להלן: הנאשמים) מכונית מסוג הונדה סיביק השייכת למשפחת סעאת ממגרש החניה הסמוך לביתם בפתח-תקווה. בתאריך 9.12.96 בסביבות השעה 08:45 הגיעו הנאשמים ברכב, ביחד עם אדם שלישי לסניף בנק הפועלים במרכז המסחרי בראש העין, כשהם חובשים כובעי גרב וידיהם נתונות בכפפות גומי. השודדים היו חמושים באקדח, בתת-מקלע ובסכין, באמצעותם איימו על אנשי הבנק ועל קהל הלקוחות. אחד מהם דילג מעל דלפקי הבנכל ואסף כספים מן הקופות הפתוחות בסך של 18,360 ש"ח. לאחר מכן, יצאו השודדים מהבנק לעבר הרכב אותו השאירו חונה בכניסה. בו בזמן הגיעה לבנק ניידת משטרה שהוזעקה למקום בעקבות השוד. משהבחינו השודדים בניידת, פתחו בירי מסיבי לעברה. השוטרים השיבו באש, אך השודדים הצליחו להיכנס לרכב ולהימלט לכפר קאסם, שם נטשו את הרכב.

2.בית המשפט קמא קבע, כי בידי המדינה ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. כפי שציין השופט קמא, המכונית נמצאה נטושה בכפר קאסם סמוך לאחר ביצוע השוד כשהיא מנוקבת מכדורים. בתוך המכונית נמצאה עטיפה מניילון של כפפות גומי, ועל גביה טביעת אצבע של העורר. השופט ציין, כי: "... טביעת האצבע נמצאה על 'מוצג מסבך' הנמצא ב'מקום מסבך' מבחינת העבירה נשוא תיק זה, וזה מה שקושר אותו לעבירה שבוצעה". השופט הוסיף, כי גם העובדה שהעורר סרב למסור גרסה כלשהי במשטרה מחזקת את ראיות התביעה. עוד הזכיר השופט את העובדה, כי העורר הוא חברו של הנאשם השני, שנעצר אף הוא עד תום ההליכים. אותו נאשם שני הגיע לבית החולים סמוך לאחר השוד, כשבגופו קליע שנורה מאקדחו של אחד השוטרים שהגיעו לזירת הפשע.

3.בא כוחו של העורר טען בפני כנגד קביעתו של השופט קמא, כי יש בתיק ראיות לכאורה נגד מרשו שדי בהן כדי להצדיק את מעצרו.

לא מצאתי כי טענתו זו של בא כוח העורר מבוססת. עיינתי בתיק החקירה, ונחה דעתי כי צדק השופט קמא בקבעו כי בטביעת האצבע של העורר במקום ובזמן בו נמצאה, כשהיא מצטרפת ליתר הראיות הנסיבתיות, יש כדי להוות ראיה לכאורה מספקת, הקושרת את העורר למעשים שיוחסו לו.

אין חולק, כי המכונית שנמצאה נטושה בכפר קאסם היא אותה מכונית שנגנבה ממגרש החניה הסמוך לביתה של משפחת סעאת, ושימשה כרכב מילוט במהלך השוד. כאמור, טביעת אצבעו של העורר נתגלתה על שקית קרועה של כפפות גומי שנמצאה במכונית. מהודעות שמסרו עדי ראיה שונים, שנכחו בבנק במהלך השוד, עולה כי השודדים לבשו כפפות על ידיהם (ר', למשל, הודעתו של דב קלי, הודעתה של מרגלית שמיר ועוד).

בא כוח העותר טען בפני כי לאור עדותה של בעלת הרכב, גברת סעאת, לא ניתן לקבוע בודאות שהכפפות שנמצאו ברכב הן אכן הכפפות ששימשו את השודדים. ואמנם, לגברת סעאת הוצגה שקית כפפות כדוגמת זו שנמצאה ברכב, ובהודעתה הראשונה בעניין זה, היא מסרה, כי בעבר קנתה כפפות מעין אלה כדי לנקות את הרכב, אך בסופו של דבר לא השתמשה בהן ויתכן כי השאירה אותן ברכב. עם זאת, בהודעה נוספת שמסרה, אמרה גברת סעאת, כי לאור העובדה שהשקית שנמצאה ברכב היא שקית לכפפות בגודל אקסטרה לארג', אין לה ספק שלא מדובר בכפפות שהיא קנתה. גם מר סעאת מסר כי כפפות כאלו ושקית מעין זו לא היו במכוניתו מעולם. על כל פנים, גם אם לא ניתן לקבוע בודאות בשלב זה כי השקית שנמצאה ברכב אכן שימשה לאריזת הכפפות בהן נעשה שימוש במהלך השוד, ואף אם כלל לא נעשה שימוש בכפפות גומי מסוג זה בידי השודדים, כפי שניסה בא כוח העורר לטעון, די בטביעת האצבע על השקית שנמצאה במכונית ללא כל הסבר להימצאותה שם כדי להוות ראיה לכאורה מספקת הקושרת את העורר למעשים נשוא האישום. המכונית נמצאה במועד סמוך מאוד למועד ביצוע השוד, כשהשקית האמורה בתוכה, והאפשרות כי העורר החזיק בשקית בהזדמנות שאיננה קשורה לשימוש במכונית, היא רחוקה ביותר. בנסיבות אלה, ניתן למעשה לראות את השקית כחלק אינטגרלי מן הרכב (השוו ע"פ 302/96

ירון אלימלך נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). לאור זאת, יש בטביעת אצבעו של העורר כדי להוות ראיה לכאורה, שיש בה כדי להביא להרשעתו, לאחר שתעמוד במבחן הליכי המשפט הפלילי (השוו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), פסקה 12 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק).

הלכה היא, כי ניתן להרשיע אדם על בסיס טביעות אצבעותיו, שנמצאו בזירת הפשע. בע"פ 16/82 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 309, בע' 316, אמר לעניין זה כב' השופט בייסקי את הדברים הבאים:

"אין עוד צורך להרחיב הדיבור - והוחלט על כך בעקביות בשורה של אסמכתאות - כי מותר להרשיע על יסוד הוכחה של מציאת טביעת אצבעות של הנאשם במקום הפשע, בהעדר הסבר מצדו, כיצד הגיעו טביעות כאלה לאותו מקום ... רק הסבר מתקבל על הדעת, או המותיר לפחות ספק סביר, עשוי להיות בו כדי לערער החזקה העובדתית".

(ר' גם ע"פ 593/89 מדינת ישראל נ' נחום , פ"ד מד(4) 1; ע"פ 397/86 מחג'נה נ' מדינת ישראל ; בע"פ 302/96 הנזכר, הורשע המערער בשוד בנק ובגניבת רכב, כאשר הראיה היחידה שקשרה אותו למעשים היא טביעת אצבע שנמצאה על גליל נייר טואלט שנמצא על רצפת המכונית הנטושה).

בא כוחו של העורר העלה בכתב הערר את הטענה, כי מכיוון שמדובר במוצג נייד, אין לדעת באיזה שלב הגיע לרכב. בדיון שהתנהל בפני הוא העלה אפשרויות, לפיהן יתכן כי העורר היה מעורב רק בגניבת הרכב או בקניית הכפפות אך לא נטל חלק בשוד המזוין. טענות אלה של הסניגור היו בגדר סברות שאינן מעוגנות בגירסה כלשהי של העורר בדבר הדרך בה הגיעה טביעת אצבעו לשקית, ובדבר הדרך בה הגיעה אריזה זו לרכב, ואין די בסברה תיאורטית המועלית בידי בא כוחו של העורר כדי לקעקע את הראיות לכאורה שבתיק. בהודעתו הראשונה במשטרה, לאחר שהוצגו לו כל החשדות כנגדו, הכחיש העורר באופן גורף כל מעורבות במעשים נשוא האישום, לרבות בגניבת הרכב. בהודעות מאוחרות יותר, לאחר שנפגש עם בא כוחו, בחר העורר בזכות השתיקה וסירב לענות על שאלות השוטרים. גם כשהוצגה לעורר העובדה, כי טביעת אצבעו נמצאה על אריזת הכפפות ברכב, הוא סירב להגיב. בנסיבות אלה, אין בפני הסבר שיש בו כדי לנטרל את כוחה הראייתי של טביעת אצבעו של העורר. בא כוחו של העורר ביקש להיבנות מההחלטה בבש"פ 8485/96, שם נקבע כי אין די בטביעות אצבעותיהם של העוררים במכונית כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורה לביסוס אשמתם. ואולם, באותו עניין לא הובאה כל ראיה, כי המכונית אשר שימשה את השודדים הייתה המכונית הנטושה שבה נמצאו טביעות האצבע, ובענייננו - אין חולק כי מדובר באותו רכב. כאמור, בשלב בו אנו נמצאים כעת, המבחן הוא, אם די יהא בראיות המצויות בתיק, לאחר שתעמודנה בשלביו השונים של ההליך הפלילי, כדי להביא להרשעתו של העורר (השוו גם בש"פ 403/97 ממן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 2409/94 אבו פארס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

4.אוסיף עוד, כי מלבד טביעת האצבע קיימות בתיק ראיות נסיבתיות נוספות, שיש בהן כדי לחזק את התשתית הלכאורית כנגד העורר.

ממזכרים משטרתיים עולה, כי לאחר מעצרו של העורר ביום 10.12.96, נתגלה כי הוא פצוע באיזור בית השחי. העורר נחקר ביחס לכך, ובהודעתו הראשונה סיפר כי נדקר במהלך ארוע שהתרחש בשכם ביום 6.12.96, בו התנפלו עליו 20 אנשים והרביצו לו. העורר נשאל אם הוא מוכן להיבדק בידי רופא משטרתי שיוודא כי הוא לא נפצע כתוצאה מירי, והשיב: "אני לא מוכן כי אני אמרתי לך את האמת". בסופו של דבר, לאחר שנפגש עם בא כוחו, הסכים העורר להיבדק ונשלח למכון לרפואה משפטית באבו-כביר. בחוות-דעתה ציינה המומחית שערכה את הבדיקה את הערכתה, כי הפצעים נגרמו כ5-7- ימים לפני הבדיקה (שנערכה ביום 12.12.96) וכי הם יכולים להתאים לפצעי מעבר קליע. אכן, נראה כי אין תימוכין מספיקים בשלב זה לכך שהפציעה אכן נגרמה כתוצאה מירי. עם זאת, נראה לי כי צדק השופט קמא באומרו, כי יש בסירובו מלכתחילה של העורר להיבדק כדי לחזק את משקלן של הראיות לכאורה כנגדו. יתרה מזו, מהודעותיהם של העורר ושל חברתו עולה, כי בילו יחד בלילה שקדם לשוד, והחברה סיפרה כי הם הורידו את בגדיהם במהלך אותו לילה. היא נשאלה מספר פעמים אם הבחינה בסימני דם על גופו של העורר והשיבה בשלילה. העורר אף לא סיפר לה דבר אודות פציעתו. גם בכך, נראה כי יש כדי להחליש את גרסתו של העורר לפיה הפציעה נגרמה לו זמן קצר לפני אותו לילה.

בנוסף לכל אלה, ראוי להזכיר גם את הסתירות שבין הגירסה הראשונה שמסר העורר לבין גירסת חברתו, באשר ללוח הזמנים הקשור למקום המצאו בלילה ובבוקר שקדם לשוד. העורר סיפר כי בלילה שקדם לשוד, בשעה 23:30, הלך לחברתו, ובילה עמה עד השעה 03:00, אז הקפיץ אותה לביתה וחזר לישון בביתו עד השעה 12:00. לעומת זאת, חברתו של העורר סיפרה כי בילו ביחד כל אותו לילה, ובבוקר השוד בשעה 08:00 הוריד אותה העורר בסמוך למקום עבודתה. גרסתו של העורר בודאי שאינה מספקת לו אליבי. גם גרסת חברתו אינה שוללת את האפשרות שהגיע למקום העבירה במועד בו בוצעה. הסתירה כשלעצמה בין גרסתו של העורר לבין גרסת חברתו - יש בה, במידת מה, כדי לחזק את הבסיס הראייתי לכאורה כנגד העורר.

אשר על כן, לא ראיתי להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, לפיה יש תשתית מספקת של ראיות לכאורה לצורך מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

5.בשולי הדברים, טען הסניגור, כי במקרה הנדון ראוי להסתפק בחלופת מעצר. אינני מקבלת טענה זו. המעשים בהם מואשם העורר, שוד מזוין וירי לעבר שוטרים בכוונה למנוע את מעצרו, הם מעשים חמורים מאוד, המעידים על מידת מסוכנות גבוהה. לעורר עבר פלילי כבד, הכולל הרשעות בעבירות רכוש רבות, בתקיפה, בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים ועוד. כנגד העורר תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה של 9 חודשים. לנוכח דברים אלה, אינני מוצאת לנכון להורות על חלופת מעצר.

6.לפיכך החלטתי לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית המשפט קמא לפיה יהא העורר נתון במעצר עד תום ההליכים.