בש"פ 2131-24 בש"פ 2131-24

1.לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 22.3.2024, או עד למתן פסק דין בת"פ 55143-03-23 (מחוזי ירושלים) (להלן: ההליך העיקרי), לפי המוקדם.

2.המשיב עומד לדין בגין שני אירועים של סחר בנשק (אקדחים) על בסיס עדותו של סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) לו נמכר הנשק על ידי המשיב ושותפו. השתלשלות העניינים בהליך העיקרי, עד להגשת הבקשה הראשונה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, מפורטת בהחלטת השופט י' כשר מיום 19.12.2023 בבש"פ 8827/23 מדינת ישראל נ' מסארווה, ואיני רואה סיבה לחזור על הדברים. בהמשך להליכים אשר תוארו באותה החלטה, ביום 17.1.2024, נשמעה עדותו של הסוכן והחלה חקירתו הנגדית. בעקבות התנגדותו של בא-כוח המשיב להגשת סרטוני מצלמות-הרכב, אשר מתעדים את עסקאות הנשק, באמצעות הסוכן (להלן: הסרטונים), תוקן ביום 21.1.2024 כתב האישום (בשלישית) על דרך של הוספת מתקיני המצלמות ברכב, בו בוצעו העסקאות, לרשימת עדי התביעה. ביום 30.1.2024 נמשכה חקירתו הנגדית של הסוכן, אולם בשל התנגדות המדינה לשאלה שנשאל מטעמי חיסיון הודיע בא-כוח המשיב כי בכוונתו להגיש עתירה לגילוי ראיה. משכך, הדיון נעצר ונקבעו מועדים נוספים לשמיעת ראיות בימים 2.4.2024 ו-7.4.2024. בהמשך, ביום 18.2.2024 נשמעו שלושה עדי תביעה נוספים, ונקבע מועד הוכחות נוסף ליום 2.5.2024. ביני לביני, ביום 12.2.2024 הגיש בא-כוח המשיב בקשה לעיון בחומרי חקירה (בע"ח 23508-02-24). בדיון בבקשה, אשר התקיים ביום 10.3.2024, קבע בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ח' זנדברג) כי על המשיב להגיש עתירה לגילוי ראיה חלף בקשה לעיון בחומרי חקירה.

3.המדינה מבקשת כי אאריך את מעצרו של המשיב כאמור לעיל לנוכח מסוכנותו. לטענתה, מסוכנות זו נלמדת מביצוע העבירות החמורות המיוחסות לו, אשר מאומת בראיות לכאורה. המדינה מוסיפה וטוענת כי המשיב שבר את מכשיר הטלפון הנייד שלו בעת שנעצר – מעשה המעלה חשש לכך ששחרורו לחלופת מעצר יוביל לשיבוש מהלכי משפט. עוד טוענת המדינה, כי מסוכנותו של המשיב מתעצמת לאור עברו הפלילי המכביד, אשר כולל ארבע הרשעות קודמות, שתיים מתוכן בעבירות נשק – זאת, בפרט לנוכח העובדה שהמשיב ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בזמן שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר-הפעלה לצד התחייבות שלא לבצע עבירות נשק.

4.באשר להתקדמות ההליך העיקרי – המדינה ציינה כי אחרי שהתקיימו שלוש ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו שלושה עדים ומרבית עדותו של עד נוסף, בית המשפט המחוזי קבע שלושה מועדים נוספים לשמיעת ראיות בימים 2.4.2024, 7.4.2024 ו-2.5.2025. לטענת המדינה, מכאן עולה שההליך העיקרי מתקיים כסדרו ללא תקלות.

5.המשיב סבור כי בנקודת הזמן הנוכחית הגיעה השעה לבחון עבורו חלופות מעצר, תוך שהוא מצביע על התארכותו העתידית של ההליך העיקרי ועל האפשרות לעצב עבורו חלופת מעצר אשר תפיג את חששות המדינה באשר למסוכנות הנשקפת ממנו.

6.בקשת המדינה דינה להתקבל.

7.המשיב מואשם בעבירת נשק אשר מקימה נגדו את חזקת המסוכנות, כאמור בסעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, כאשר האישום מאומת כדבעי בראיות לכאורה (עדות הסוכן והסרטונים). כפי שהבהרתי, וחזרתי והבהרתי לא אחת, כלל הוא עמנו כי במקרים דוגמת זה שלפניי, כאשר כתב אישום, המאומת בראיות לכאורה, מייחס לנאשם בגיר עבירה שמעמידתו בחזקת מסוכן, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים או להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני מחוץ לכותלי הכלא, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?" (ראו: בש"פ 250/21 מדינת ישראל נ' פרוך, פסקה 19 להחלטתי והאסמכתאות שם (31.1.2021)). כמו כן ציינתי, כי חלופה כאמור לא תתאפשר אלא בהתקיים טעמים מיוחדים, והנטל להוכיח את התקיימותם רובץ על הנאשם (ראו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 26-20 (2.2.2020); בש"פ 1230/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.3.2020)).

8.בנטל זה המשיב לא עמד. גדולה מזו: המסוכנות הרבה אשר נשקפת ממנו לציבור ולהליך העיקרי, ואשר נלמדת ממעשיו שתוארו לעיל ומעברו הפלילי המכביד, אינה מותירה בידינו ברירה זולת מעצרו מאחורי סורג ובריח. לזאת אוסיף כי ההליך העיקרי מתקדם באופן משביע רצון וללא תקלות. בנסיבות אלה, נקודת האיזון בין זכותו של המשיב לחירות, בעודו נהנה מחזקת החפות, לבין צרכי ההליך הפלילי טרם הוסטה לכיוונה של חלופת מעצר – ולהערכתי, ממילא לא תוסט לכיוון זה בחודשים הקרובים.

9.אשר על כן, הנני נעתר לבקשת המדינה ומאריך בזאת את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 22.3.2024 או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, לפי המוקדם.