בש"פ 8827-23 בש"פ 8827-23

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.ביום 23.3.2023 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום נגד המשיב (ת"פ 55143-03-23). ביום 3.8.2023 הוגש כתב אישום מתוקן (בשנית). כתב האישום המתוקן מייחס למשיב ולנאשם נוסף (להלן: הנאשם 1) שני אישומים של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שני אישומים של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין; ואישום אחד בניסיון להשמדת ראיה לפיה סעיף 242 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

על פי האישום הראשון, ביום 22.2.2023 נפגשו המשיב, הנאשם 1 וסוכנים משטרתיים, אשר רכשו מהמשיב ומהנאשם 1 אקדח ומחסנית ריקה תמורת 34,800 ש"ח. המשיב נשא את הנשק ברכבו למקום המפגש והעביר אותו לנאשם 1, אשר ביצע את פעולת המכירה. על פי האישום השני, ביום 9.3.2023 נפגשו הסוכנים המשטרתיים עם הנאשם 1, אשר הוביל אותם למתחם הבית של המשיב, ושם מסר המשיב לנאשם 1 אקדח ושתי מחסניות ריקות. הנאשם 1 מסר את הנשק לסוכנים, ששילמו לו סך של 30,000 ש"ח מתוך 55,000 ש"ח שהתבקשו תמורת האקדח. בשלב זה נעצרו הנאשם 1 והמשיב. בעת שהובא המשיב למשרדי החקירות בירושלים, שבר את הטלפון שלו שהיה תפוס בידי המשטרה, במטרה למנוע את השימוש בו כראיה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו (מ"ת 55160-03-23). בהחלטתו מיום 10.5.2023, קיבל בית המשפט המחוזי (השופט א' נחלון) את הבקשה למעצר עד לתום ההליכים. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, וכי אף שבתחילה כפר המשיב בקיומן של ראיות לכאורה כנגדו, לעת הזו אף הוא אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לאשמתו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מסוכנות המשיב נלמדת גם מעברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות נשק, כמו גם בעבירות אחרות. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי שבירת הטלפון על ידי המשיב, מקימה חשש לשיבוש הליכי משפט מצדו. על רקע כל אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים אף ללא קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, וכך הורה.

למען שלמות התמונה יצוין כי על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 3915/23), וכי המשיב חזר בו מהערר לנוכח המלצתה של השופטת ד' ברק-ארז בדיון שנערך בפניה ביום 22.5.2023.

3.אשר להתקדמות ההליכים בתיק העיקרי – ביום 18.4.2023 הוקרא כתב האישום למשיב, וביום 31.5.2023 ניתן מענה מפורט לכתב האישום. דיוני ההוכחות שהיו קבועים לחודש ספטמבר 2023 נדחו בהסכמת המשיב; ואלו שהיו קבועים לחודשים אוקטובר ונובמבר 2023 נדחו בשל מצב החירום. לכן, טרם החל הליך ההוכחות. מעיון בתיק "נט המשפט" עולה כי היום – 21.12.2023 – התקיים דיון תזכורת בתיק.

4.מכאן הבקשה דנן להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים.

5.המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב גבוהה, כעולה מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום – סחר בשני אקדחים, במסגרת שני אירועים שונים. לטענת המשיבה, מסוכנות זו מתחזקת לנוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב – ארבע הרשעות קודמות (שתיים מהן בעבירות נשק), וביצוע העבירות דנן כשהיה נתון למעצר על תנאי שלא לבצע עבירת נשק. עוד נטען כי מעובדות האישום השני עולה חשש לשיבוש הליכי משפט, לנוכח העובדה שהמשיב שבר את מכשיר הטלפון שלו בניסיון להשמיד ראיות.

המשיב התנגד לבקשה. בדיון שנערך בפניי, טען ב"כ המשיב כי חלוף תקופת תשעת חודשי המעצר על פי חוק, משנה את נקודת האיזון ומצדיקה עיון מחדש בשאלת חלופת המעצר, למצער בדרך שליחתו של המשיב לקבלת תסקיר שירות מבחן (שלא התבקש, כאמור, עובר להחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים מיום 10.5.2023).

6.לאחר עיון בבקשה, ושמיעת טענות הצדדים בדיון בפניי שנערך ביום 19.12.2023, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה.

7.כידוע, במסגרת החלטה בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית משפט זה לערוך איזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, אשר לו עומדת חזקת החפות, לבין השיקולים שהצדיקו את ההחלטה האחרונה בדבר המעצר עד לתום ההליכים, ובהם השמירה על שלום הציבור ובטחונו. בעריכת איזון זה, נדרש בית המשפט ליתן משקל מיוחד לחלוף הזמן מאז מתן ההחלטה המקורית על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים (ראו: בש"פ 6149/16 מדינת ישראל נ' מנו, פסקאות 25-21 (21.8.2016)).

8.במסגרת בחינה זו יכול בית המשפט לקבוע כי חלוף הזמן מצדיק להורות על קיום דיון מחודש בבית המשפט קמא ועל קבלת תסקיר משירות המבחן (ראו, למשל: בש"פ 8133/23 מדינת ישראל נ' פלוני (20.11.2023)); אך יכול הוא גם לקבוע כי בנסיבות שלפניו המסוכנות הנשקפת מהנאשם היא כה גבוהה – עד שאין הוא נזקק לתסקיר שירות מבחן על מנת להחליט להיעתר לבקשה להארכת מעצרו (בש"פ 34/15 מדינת ישראל נ' חייא (22.1.2015); בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל (15.1.2015); בש"פ 6767/22 ערב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (3.11.2022)). זאת, בין אם מדובר בבקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, ובין אם מדובר בבקשה מאוחרת יותר (תוך שברי כי הימשכות ההליכים מהווה שיקול המצדיק קיום דיון מחודש וקבלת תסקיר).

9.הנסיבות דנן הן מקרה מובהק שבו יש להורות על הארכת מעצר בפעם הראשונה, לפי סעיף 62, גם ללא שליחת המשיב לקבלת תסקיר. המשיב מואשם בעבירות חמורות, של סחר בנשק, בשני אירועים שונים. כעולה מכתב האישום, המשיב הוא שהיה המקור לנשק, בכל אחד מהאירועים (בפעם הראשונה הביא את הנשק למקום המפגש ברכבו; ובפעם השנייה סיפק את הנשק מביתו). בהקשר זה יוזכר כי בשלב הנוכחי המשיב אינו חולק כי על קיומן של ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום. כמו כן, למשיב עבר פלילי מכביד, לרבות שתי הרשעות קודמות בעבירות נשק, והוא אף היה נתון למאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת נשק, בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו. אם בכך לא די – המשיב נקט בפעולה שמקימה חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט, כשניסה להרוס את הטלפון הנייד שלו כדי להשמיד ראיות.

הצטברות שלושת הנימוקים הללו (חומרת העבירות, עבר פלילי, וחשש משיבוש) מקימה מסוכנות ברמה גבוהה. מנגד, אינני סבור כי יש בהתמשכות ההליך העיקרי, בשלב זה, כדי להטות את הכף, הגם שחלפו תשעה חודשים ממעצרו של המשיב: כפי שנפסק בבית משפט זה פעמים רבות, היחס בין שיקול מסוכנות המשיב ובין חלוף הזמן הוא של "מקבילית כוחות". לכן, לנוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, חלוף הזמן הנדרש על מנת להטות את הכף צריך להיות ארוך (ראו והשוו: בש"פ 8459/20 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 37-35 (28.1.2021)). די כי אזכיר, לעניין זה, שעסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר.

הצבת שני השיקולים הללו על המאזניים – מסוכנות המשיב לעומת הימשכות ההליכים – אינה מותירה, לדעתי, מקום לספק באשר לצורך בהמשך מעצרו של המשיב, נכון לעת הזו, גם מבלי להידרש לתסקיר שירות מבחן.

10.משכך, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, ב-90 ימים, החל מיום 23.12.2023 או עד למתן פסק דין בת"פ 55143-03-23 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.