בש"פ 34/15 מדינת ישראל נ. איתן חייא

בקשה להארכת מעצרו של משיב 2 (להלן: המשיב ) בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 10.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 21432-04-14.

1.

נגד המשיב ו-15 נאשמים נוספים הוגש ביום 22.4.2014 כתב אישום מתוקן הכולל 15 אישומים, מהם מיוחסים למשיב חמישה אישומים בעבירות הבאות: תקיפה בנסיבות מחמירות (בצוותא ותוך גרימת חבלה) לפי סעיף 382(א) בנסיבות סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); איומים בצוותא לפי סעיף 192 ביחד עם סעיף 29 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק; סחיטה באיומים בצוותא שהביאה לידי מעשה לפי סעיף 428 סיפא לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק; היזק בחומר נפיץ תוך סיכון חיי אדם בצוותא לפי סעיף 454 לחוק ביחד עם סעיף 29 לחוק; עשיית פעולה ברכוש שמקורו במישרין או בעקיפין בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; פריצה לבניין שאינו מקום מגורים במטרה לגנוב לפי סעיף 497(ב) לחוק.

2.

הדמות הראשית בכתב האישום היא המשיב 1 (להלן: חייא ), שחזר לישראל לאחר למעלה משלושים שנות היעדרות. כתב האישום מתאר את חייא כבעל מוניטין של אדם אלים, ששמו מטיל אימה על אחרים, וכמי שהקיף עצמו בנאשמים שאיתם ובאמצעותם ביצע פעילות פלילית ואלימה. הדברים נעשו תוך שימוש בכוח ובאיומים כדי להטיל מורא על קרבנותיו של חייא, בין היתר, על מנת שאלה יעבירו אליו זכויות בעסקים שונים או בפרוייקטים שונים שבבעלותם ובניהולם.

אפנה את הקורא למספר החלטות שניתנו בעניינם של נאשמים אחרים בכתב האישום (החלטותיו של השופט רובינשטיין בעניין הנאשם 4 – בש"פ 4950/14 פיין נ' מדינת ישראל (24.7.2014) ובש"פ 7343/14 (6.11.2014); החלטתו של השופט הנדל בעניינם של הנאשמים 3 ו-6 – בש"פ

4387/14 פרץ נ' מדינת ישראל (7.7.2014); החלטותיו של השופט זילברטל אף הם בעניינם של הנאשמים 3 ו-6 – בש"פ 5265/14 פרץ נ' מדינת ישראל (13.8.2014) ובש"פ 6244/14 (22.9.2014)).

3.

להלן אתמקד באותם אישומים המיוחסים למשיב.

האישום החמישי: חייא הלווה 500,000 ₪ תמורת 200,000 ₪ ריבית לאחד בשם יוסי (להלן: יוסי ), שהתקשר בחוזה על פיו התחייב לבנות בית עבור בעלי קרקע תמורת כשני מליון ₪ (להלן: התמורה ). חייא מינה אדם מטעמו (להלן: ש.ח ) לקבל עבורו את התשלום, כך שסכום של 700,000 ₪ מתוך זכותו של יוסי בתמורה הומחה לטובת ש.ח. בתחילת שנת 2014 המשיב וחייא חשדו כי יוסי מנסה למכור את הנכס במחיר אשר יפגע ביכולתם לקבל את הכספים המיועדים להם. בעקבות זאת חייא הזמין את יוסי לביתו באמצעות אדם נוסף (להלן: י.ת ), ובזמן ההמתנה להגעתו קשרו חייא, המשיב ו-י.ת לתקוף בצוותא את יוסי. עם הגעתו של יוסי לביתו של חייא, תקפו אותו השלושה וגרמו לו חבלות, ולאחר מכן חייא איים על יוסי כי יבולע לו אם ימכור את הנכס.

האישום השישי: חברה בשם יאפא (להלן: יאפא ), הייתה השוכרת והמנהלת של אולם אירועים במבנה "קראוון" ביפו, והייתה באותה עת בבעלותו ובהחזקתו של ש.ח. במהלך המחצית השנייה של שנת 2013 דרש חייא מש.ח לחתום על מסמך המאשר כי השקיע באמצעותו כספים בעסקאות ובנכסים וכי הוא זכאי ל-50% ממניות יאפא, וזאת למרות שבאותה עת היה זכאי לכל היותר ל-32.5% מהמניות. לשם כך דרש חייא מעורך דין זכרוני לערוך מסמך לפיו סך אחזקותיו ביאפא עומד על 50%, זימן את ש.ח למשרדי עורך דין זכרוני, ובנוכחות עורך הדין והמשיב דרש מש.ח בצעקות ובקללות לחתום על המסמך, אך הלה סרב ועזב את המקום. בעקבות זאת חייא קשר עם המשיב ועם נאשמים נוספים לסחוט את ש.ח. בפגישה נוספת שנערכה במשרדי עורך דין זכרוני, נכחו ש.ח, חייא, המשיב ונאשמים נוספים. חייא איים על ש.ח ודרש ממנו לוותר על זכויותיו ביאפא וכאשר זה סרב, תקף אותו חייא במכות ובאגרופים. בהמשך, המשיב, חייא ונאשם 5 לכתב האישום נפגשו עם ש.ח ועם י.ת, וחייא איים על השניים בנוכחות המשיב ונאשם 5. בשל החשש של ש.ח וי.ת לחייהם ולחיי משפחותיהם, הם נמלטו מישראל ביום 11.2.2014.

להשלמת התמונה אוסיף כי ש.ח וי.ת הינם עדי מדינה בתיק.

האישום התשיעי: במהלך שנת 2011 אדם בשם מנשה (להלן: מנש ) לווה סכום של 300,000 ₪ מחייא בתיווכו של ש.ח, כאשר אחיו של מנש (להלן: אלי ) היה ערב להחזר ההלוואה. כשנה לאחר מכן מנש חדל לשלם את הריבית, וחייא דרש מש.ח ואלי לשלם את החוב, שלטענתו עמד כבר על מעל מיליון ₪. ש.ח, אלי וי.ת הצליחו להעביר לידי חייא סך של 340,000 ₪ בלבד. בהמשך ש.ח הראה למשיב היכן ממוקם ביתו של אלי, ולאחר מכן קשרו המשיב וחייא עם אנשים נוספים להשליך רימון ליד ביתו של אלי. ביום 29.5.2012 הגיעו לקרבת ביתו של אלי שני אנשים שזהותם אינה ידועה למבקשת, בשליחותו של חייא, כשהם רכובים על קטנוע, והשליכו רימון רסס שנפל בחצר בית השכנים וגרם נזק רב בחצר הבית.

בהמשך לאירועים אלה, ביום 20.9.2012, עת נסע אלי ברכבו לעבודה, עקפו אותו רוכבי קטנוע ואחד מהם, בשליחותו של חייא, שלף אקדח וירה שלושה כדורים לעבר רכבו של אלי ופגע ברכב. בהמשך העביר אלי לידי חייא סכום של 110,000 ₪. אציין כי חלק זה של האישום התשיעי אינו מיוחס למשיב, וכי בשל פרשה זו נעצרו שלושה מעורבים, שאחד מהם שוחרר לחלופת מעצר בשל עוצמת הראיות (החלטתי בבש"פ 9045/14 מדינת ישראל נ' עודה (4.1.2015)) בעוד שאחר נעצר עד תום ההליכים (בש"פ 27/15 מדינת ישראל נ' יונס (15.1.2015)).

האישום האחד עשר: לאחר הימלטותו של ש.ח מישראל, קשרו חייא, המשיב ונאשם 3 לכתב האישום, לסחוט באיומים את עובדיו של ש.ח, כדי שהאחרונים יעבירו לידיהם את כלי הרכב בהם השתמשו והיו בבעלות ש.ח. העובדים ביקשו מהמשיב להמשיך להשתמש בכלי הרכב לצורך עבודתם לאור מצבם הכלכלי הקשה. המשיב שוחח עם נאשם 3 והלה אישר לעובדים להחזיק בכלי הרכב עד להודעה חדשה.

האישום השניים עשר: לאחר הימלטותם של עדי המדינה ש.ח וי.ת מישראל, קשרו חייא, המשיב ו-5 נאשמים נוספים להתפרץ למשרדיהם הפרטיים בבית הקפה שהיה בבעלותם של השניים, במטרה לגנוב מסמכים. כאשר גילו שהמשרדים נעולים נעזרו בשני נאשמים נוספים, אחד מהם מנהל בית הקפה. עם פריצתם למשרדים גנבו מסמכים, חומרים משפטיים ושיקים, והנאשם שניהל את בית הקפה מסר לדרישתו של חייא 5,000 ₪ שהיו בקופה.

4.

הליכי המעצר: בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי ביום 10.4.2014, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים לנוכח קיומן של ראיות לכאורה וביניהן עדויות עדי המדינה ועדים נוספים, האזנות סתר ומסמכים נוספים, וקיומה של עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים (עבירת אלימות חומרה תוך שימוש בנשק קר או חם) ועקב הסכנה הנשקפת לביטחון הציבור לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.

בהחלטתו מיום 21.7.2014 הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בהחלטה נקבע כי ניכר שהמשיב היה עושה דברו של חייא בכל דבר ועניין, וכי שימש איש קשר שהשפעתו רבה. עוד קבע בית המשפט כי אין דרך בנמצא כדי להפיג את החשש שמא ימשיך המשיב בעשייה הפלילית בשליחותו של חייא, ומשכך אין מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר (מ"ת 21297-04-14).

ביום 19.8.2014 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, וביקש להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו. בהחלטתו מיום 7.9.2014 דחה בית משפט קמא את בקשתו של המשיב.

5.

ההליכים בתיק העיקרי: ביום 23.4.2014 הוקרא כתב האישום, אך תשובת הנאשמים והמשיב נדחתה בשל אי הסדרת הייצוג ולצורך לימוד חומר הראיות. גם בישיבה מיום 3.7.2014 טרם ניתנה תשובה לכתב האישום בטענה כי טרם נתקבלו כל חומרי החקירה. בית משפט קמא דחה את הישיבה ליום 8.9.2014. שמיעת הראיות החלה ביום 2.11.2014 ועל פי קביעת בית המשפט מתקיימת ברציפות שלוש פעמים בשבוע. עד כה התקיימו 17 ישיבות הוכחות, במהלכן העידו שבעה עדי תביעה, לרבות שני עדי המדינה. ישיבות ההוכחות מתקיימות בסדרן שלוש פעמים בשבוע למשך ימים שלמים, והתיק צפוי להתנהל במתווה זה עד יום 30.3.2015.

משעומדים לחלוף תשעה חודשים בהם שוהה המשיב במעצר, הוגשה הבקשה דכאן בה נטען למסוכנותו של המשיב כמי שמקורב לחייא, ולחשש לשלומם של המתלוננים, ושל עדי המדינה ומשפחותיהם, המוגנים כיום בתוכנית ההגנה של הרשות להגנה על עדים.

6.

לטענת המשיב, כתב האישום כולל למעלה ממאתים עדים, וגם בניכוי עשרות עדים טכניים, שייתכן כי שמיעת עדותם תתייתר בהסכמה, ברי כי עד לסיום המשפט תידרשנה הארכות נוספות. עוד נטען כי כל העדים הרלבנטיים לאישומים המיוחסים למשיב כבר נשמעו, למעט עדותו של עורך דין זכרוני לגבי האישום השישי, כאשר המשיב אישר את נוכחותו במשרד במהלך האירוע. האישום התשיעי הוא המשמעותי ביותר, אלא שגם על פי אישום זה, תפקידו של המשיב הסתכם ב"הובלה והצבעה" לאחרים היכן להשליך את הרימון, וכל העדים הרלבנטיים לגבי אישום זה כבר נשמעו. המשיב הצביע על כך שאישום שבע המיוחס לחייא ולנאשמים 3 ו-6, שעניינו סחיטה באיומים, כולל אף הוא השלכת רימון, אך נאשמים 3 ו-6 משוחררים ממעצר מזה כארבעה חודשים, ונוצר מצב שמתוך 15 נאשמים, רק המשיב וחייא נותרו במעצר.

7.

במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט והמסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט כפי שזו נלמדת מהנאשם, מהמעשה ונסיבותיו, לצד החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט.

אין חולק על כך שההליך העיקרי מתנהל ביעילות ובקצב משביע רצון של שלוש ישיבות בשבוע, ועל כך יבוא בית המשפט המחוזי על הברכה. עם זאת, נוכח היקף התיק, ברי כי הוא לא יסתיים במהלך הארכה הנוכחית, אם כי יש צפי שפרשת התביעה תסתיים, והשאלה היא אם יש בכך די כדי להטות את נקודת האיזון לעבר שחרורו של המשיב.

8.

למשיב מיוחסות עבירות של סחיטה באיומים, עבירות שלגבין נקבע לא אחת, כי מעצם טבען "מלמדות על מסוכנות הנאשם ואינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר" (ראו, לדוגמה, בש"פ 5113/14 מדינת ישראל נ' אדינייב , פסקה 14 והאסמכתאות שם (31.12.2014)). עם זאת, הוטרדתי בשאלה אם אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בהתחשב בכך שכל הנאשמים האחרים בכתב האישום כבר שוחררו. נאשם 4 שוחרר על אף תסקיר לא חיובי בעניינו, ואף לפני שהסתיימה עדותם של עדי המדינה, אם כי האישומים המיוחסים לו בכמות ובאיכות קלים מאלה המיוחסים למשיב. גם נאשמים 3 ו-6 שוחררו לפני מספר חודשים ממעצר, על אף שגם להם מיוחסים מספר אישומים, שאחד מהם כולל מעורבות בהשלכת רימון, בדומה לאישום החמור ביותר שמיוחס למשיב. לכך יש להוסיף כי הסתיימה שמיעת עדותם של עדי המדינה, כך שלכאורה קטן החשש לשיבוש הליכי משפט.

אלא שעיון בחומר שלפני מלמד כי אין להשוות את עניינו של המשיב לנאשמים האחרים. אכן, גם לנאשמים 3 ו-6 מיוחסת מעורבות בהשלכת רימון, אך מהחלטתו של השופט זילברטל עולה כי קיימת חולשה ראייתית לגבי מעורבותו של נאשם 3 בהשלכת הרימון (סעיף 34 להחלטה בבש"פ 5265/14 הנ"ל). ובכלל, בעוד לנאשם 6 שתי הרשעות שאינן מכבידות ולנאשם 3 אין עבר פלילי, והליכותיו עד להסתבכותו הם של אדם נורמטיבי, הרי שמהחלטתו של השופט קאפח בה הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, עולה כי המשיב שימש תקופה ארוכה כיד ימינו של חייא. מתמונת הראיות מצטיירת ההיררכיה בין הנאשמים, ומקומו של המשיב הוא כמי שצמוד לחייא, לא רק כמאבטח שלו כפי שהתבטאו חלק מהעדים בחקירתם במשטרה, אלא כמי שממלא תפקיד מרכזי בחייו של חייא ומעורב במספר רב של עניינים הקשורים אליו (החלטתו של השופט קאפח מיום 21.7.2014 במ"ת 21297-04-14 הנ"ל).

אכן, עברו של המשיב אינו מכביד, ולחובתו רשומות שתי הרשעות בלבד, האחת זניחה בנסיבות העניין (הרשעה על ידי בית המשפט המקומי בחולון בגין ביצוע עבודות ללא היתר על פי חוק התכנון והבניה) והשניה משנת 2005 בגין אי מניעת פשע. אלא שסיפור המעשה מאחורי העבירה השנייה יכול להעיד על המשיב, כמי שמעורב בעולם הפשע. האירוע בגינו הורשע המשיב עניינו במטען חבלה שהתפוצץ וגרם למותו של אחד ולפציעתו הקשה של אחר. לכך יש להוסיף כי המשיב נמנע מליתן גרסה בחקירותיו במשטרה, וכידוע, לשתיקה נפקות לא רק בהיבט הראייתי (ראו, לדוגמה, בש"פ 4116/11 קלטשי נ' מדינת ישראל (6.6.2011) אלא גם במישור המסוכנות (בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל , פסקאות 6-8 (10.3.2011)).

8.

לאור מקומו של המשיב בהיררכית הנאשמים, בשל מסוכנותו ובהתחשב בכך שהמשפט מתנהל בקצב משביע רצון, אני סבור כי נקודת האיזון טרם נעה לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

9.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 10.1.2015, או עד למתן פסק דין בת"פ 21432-04-14 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.