בש"פ 2180/99 מדינת ישראל נ. איחסאן גריפאת

1.על המשיבים בתיק בש"פ 2180/99 ובתיק בש"פ 2356/99 - שהדיון בהם אוחד - ועל נאשמים נוספים, הוגש בבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס להם, בתמצית, מספר רב של התפרצויות לכלי רכב, גניבות מקנה, שימוש בכלי הרכב בלי רשות הבעלים לצורך אותן גניבות, וכן קשירת קשר לביצוע המעשים, שנעשו כולם במהלך חודשים ספורים בסוף שנת 1998 ותחילת שנת 1999. בית משפט השלום בטבריה (כבוד השופט ב' פיילס), בהחלטתו מיום 10.3.99, ציווה לעוצרם עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ג' סהל), בשתי החלטות מיום 31.3.99, ציוה לשחרר בערובה ובתנאים את המשיבים בבש"פ 2180/99 (להלן - "איחסאן" ו- "באסם"). בהחלטתו מיום 12.4.99, ציוה לשחרר בערובה ובתנאים את המשיב בבש"פ 2356/99 (להלן "ריפעת").

המדינה עררה על ההחלטות.

2.טענתו העיקרית של בא כוח המדינה היא כי מדובר בקבוצה שכל חבריה בני כפר אחד, גריפאת, שהתארגנה לפעילות פלילית שיטתית של גניבת מקנה, במספר גדול של מקרים. לאיחסאן מיוחסת השתתפות בשבע פרשיות; לבאסם - השתתפות בשמונה פרשיות; לריפעת - השתתפות בשבע עשרה פרשיות. נסיבות אלה מעידות על כך שהמשיבים עלולים לחזור על מעשיהם ומכאן הסכנה לציבור.

באי כוח המשיבים טענו כי אין ראיות, ואפילו לכאורה, נגד המשיבים. זאת, בעיקר, מן הטעם שאין לסמוך על עדותו של עד המדינה - שהיה אחד מן החבורה והשתתף בשלושים פרשיות - וכן מן הטעם שלא הוגש בעוד מועד כתב אישום נפרד נגד שניים מן הנאשמים האחרים, העומדים להעיד נגד המשיבים. עוד טענו שהמשיבים הם צעירים לימים - ילידי השנים 1980, 1975 וסוף 1979, כסדרם - ואינם מסוכנים לציבור. לגבי איחסאן גם נטען שהוא משרת בצה"ל וזוכה להערכה חיובית של מפקדיו.

3.לא מצאתי ממש בטענותיהם של באי כוח המשיבים לעניין הראיות. השאלה מה משקל עדותו של עד המדינה תיבחן בודאי במשפט אולם, בשלב זה, די בה כדי לשמש ראיה לכאורה להוכחת האשמות. חוששני שגם הטענות שהעלו לענין עדויותיהם של שני הנאשמים האחרים אינן מבוססות כל צרכן. מכל מקום, לא די בטענות אלה כדי לגרוע ממשקלן של אותן עדויות במידה שתשלול מהן את כוחן הראייתי הלכאורי.

אשר לשאלה אם מקימים מעשיהם של המשיבים עילת מעצר לפי סעיף 21(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996- - "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה" - תשובתי חיובית. כמו חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, סבורני גם אני "כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים המתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור" (בש"פ 5431/98, בש"פ 5571/98 רוסלן פרנקל ויורי ריביץ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) תקדין-עליון, כרך 98 (3), תשנ"ח/תשנ"ט1998-, עמ' 1226; והאסמכתאות שם). כאמור לעיל, עשו המשיבים והנאשמים הנוספים את מעשיהם בחבורה, אחרי תכנון מוקדם ובמספר גדול של מקרים. קיים יסוד סביר לחשש שיחזרו על מעשיהם ומכאן שהם מסוכנים לציבור.

4.עיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ונראה לי שצדק בית משפט השלום בהחלטתו לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. אולם, לאור העובדה שהמשיבים שוחררו מן המעצר על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי - איחסאן ובאסם לפני כשלושה שבועות וריפעת לפני כשבוע - וכן לאור גיליהם הצעירים, הגעתי, לא בלב קל, למסקנה שאין להחזירם למעצר.

לפיכך אני מורה כי ההחלטה לשחרר את המשיבים בערובה תעמוד בעינה כפוף להחמרת תנאי השחרור כאמור להלן:

א.המשיבים ישהו במשך כל שעות היממה בבתי מגורים מחוץ לכפר גריפאת, בהשגחת אנשים המתאימים לכך, כפי שיאשר רשם בית משפט השלום בנצרת;

ב.כל אחד מן המשיבים יפקיד סך של 20,000 ש"ח במזומנים;

ג.סכומי ההתחייבויות והערבויות יוגדלו ל- 20,000 ש"ח לכל אחד;

ד.כל יתר תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.

5.המשיבים יגישו את פרטי מקומות המגורים שבהם ישהו לרשם בית משפט השלום, יפקידו את הסכומים הנוספים ויחתמו על ההתחייבויות ועל הערבויות הנוספות תוך שבוע ימים. עד לקיום המוטל עליהם לפי החלטה זאת ימשיכו לחול עליהם תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי. אם לא יקיימו את המוטל עליהם ייעצרו עד תום ההליכים.