פרטי ההליך
בש"
פ
2270/97
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
העוררים
:
1. זיתון שלומי
2.
חדד אריק
3.
גרינברג שמואל
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע
מיום
2.4.97 בב"ש 6255/97 (ת.פ. 1346/97)
שניתנה
על ידי סגן הנשיא א' ריבלין
תאריך הישיבה: ח' בניסן תשנ"ז
(15.4.97)
בשם העוררים: עו"ד ח' קאזיס
בשם המשיבה: עו"ד א' כרמל
החלטה
העוררים עומדים לדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה כהגדרתה בסעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז1977-. העורר מס' 2 עומד לדין גם בעבירה נוספת של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיפים 334 ו335-(1) לחוק העונשין. בית-המשפט הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר לפניי.
בא-כוחם המלומד של העוררים, עורך-הדין קאזיס, טען לפני כל אשר ניתן לטעון לזיכויו של נאשם מאשמות התלויות ועומדות נגדו. ואולם אנו, אין ענייננו עתה בהרשעתם של העוררים אלא במעצרם עד תום ההליכים. נדון איפוא באותן מטענותיו של עורך-דין קאזיס היפות לשלב זה של ההליכים.
טוען עורך-דין קאזיס, כי אין בתיק המשטרה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים, ולעניין זה מצביע הוא על אי-התאמות ועל סתירות שעלה בידו לצוד בהודעות שמסרו עדים אלה ואחרים במשטרה. עיינתי בהודעות אלו ונמצא לי כי אכן יש אי-התאמות ואף סתירות במקומות אלה ואחרים בהודעות, ולעיתים באותה הודעה עצמה. ואולם מישקלן המצטבר של ההודעות מצביע לכאורה - כנדרש בשלב זה של ההליכים - על מעורבותם של שלושה העוררים במעשים המיוחסים להם. אכן, בתחילה לא ידעו העדים להצביע על העוררים כמי שהיו מעורבים במעשי העבירה, אך בהודעות מאוחרות יותר יודעים העדים להצביע מפורשות על העוררים, ולא עוד אלא שמסבירים הם כי בהודעותיהם הראשונות פחדו מן העוררים ומטעם זה לא נקבו בשמותיהם. אין לי אלא להסכים עם דברי בית-משפט קמא כי הונחה תשתית ראיות לכאורה להאשמתם של העוררים בכתב-האישום שהוגש נגדם.
משנמצאו ראיות לכאורה להאשמתם של העוררים ממילא קמה ונהייתה עילה למעצרם, כדבר סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב1982-. העוררים תקפו באכזריות את המתלונן, ונעצו סכין בביטנו, בחזהו ובגבו. כתוצאה מכך אושפז המתלונן בבית-חולים, נותח ניתוח בטן ואף נשקפה סכנה לחייו. אין ספק שמעשה אכזרי ורע מעין-זה מעלה עילת מעצר.
מוסיף וטוען עורך-דין קאזיס, כי ראויים הם העוררים לחלופת-מעצר, ובייחוד מדגיש הוא את עניינו של העורר מס' 3. אביו של העורר מס' 3 שנכח אף הוא בדיון, מסר בידי מכתב שכתב לזכותו של בנו, ואף הוסיף וטען בפניי על-פה. עיינתי עיין היטב בבקשה לקביעתה של חלופת מעצר, אך לצערי אינני רואה אפשרות להיענות לה. מגיפת תת-תרבות הסכין פשתה בקירבנו, וקשה להימנע מרושם כי בשנים האחרונות מתגברת התופעה והולכת. אנשים שסף הגירוי שלהם נמוך כשל העוררים, חשש-של-ממש קיים כי יחזרו על מעשיהם הרעים. בבש"פ 2181/94 אמרתי דברים אלה:
"תת תרבות הסכין החלה לפשוט במקומותינו בשנים האחרונות ומספר האירועים בהם משמשת הסכין לפתרונם של חילוקי דעות, כביכול, מתרבה והולך... מחובתם של בתי-המשפט, כך דומה עלי, להעלות את תרומתם לחיסון האוכלוסייה מפני אותו חיידק רע שאנו ניגפים בפניו, ודרך אחת היא להודיע ברבים וידעו הכל: בהיעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים."
דברים אלה היו נכונים בזמנם ונכונים הם אף כהיום הזה.
אני מחליט לדחות את הערר.
היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97)
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
01 G .97022700