בש"פ 2284/04 יחזקאל שינכה נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ח' כבוב) בה נקבע כי שני העוררים, שהינם אחים, יעצרו עד תום משפטם.

2.לבית המשפט המחוזי הוגש כתב אישום ובו שלושה אישומים: האישום הראשון מתייחס לשני העוררים, האישום השני מתייחס לעורר 1, ואילו האישום השלישי מתייחס לעורר 2. האישום הראשון עוסק באירוע שהתרחש ביום 28.11.03. מדובר שם על אדם מסויים (להלן - המתלונן), העוסק בחלוקת סולר ונפט, שהגיע למושב יגל, שם מתגורר העורר 1. המתלונן בא למקום על מנת לספק נפט לאחת המשפחות שבישוב. העורר 1 הינו בעלים של חברה שאף היא עוסקת באספקת דלק. אחיו, העורר 2, מסייע בידו. שני האחים ניסו למנוע מהמתלונן לספק את הדלק. במהלך הדברים הם תקפו את המתלונן, תוך שאחד מהשניים עשה שימוש באגרופן ואף שלף סכין ואיים על העורר. למתלונן נגרמו חבלות קשות והוא נזקק לטיפול רפואי בבית החולים. העבירות המנויות באישום 1 הן - גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח.

באישום השני מדובר על אירוע שהתרחש ביום 30.12.03. מתואר שם סכסוך עסקי בין העורר 1 לבין אדם בשם משה סויסה. בין העורר 1 לבין סויסה היו חילופי דברים, ובשלב מסוים ביקש סויסה מהעורר 1 לעזוב את חצר ביתו של סויסה. העורר 1 סירב לצאת והכה את סויסה בחלקי גופו השונים. סויסה, שסבל ממחלת לב, התמוטט ובוצעה בו פעולת החייאה ובהמשך הוא נלקח לבית חולים שם נזקק לטיפול נמרץ. העבירה בה מואשם עורר 1 לעניין זה הינה גרימת חבלה חמורה.

האישום השלישי מתייחס, כאמור, רק לעורר 2. עורר זה מואשם בהחזקת נשק ותחמושת, והכוונה היא לאקדח ומחסנית, וכן בקבלת נכס שהושג בעוון, ומדובר באופנוע גנוב. בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה לגבי שני האישומים הראשונים. לעניין האישום השלישי לא נאמר דבר לגבי עבירת הנשק בהקשר לראיות לכאורה, בעוד שנראה שלגבי העבירה הקלה יותר נמצא כי קיימות ראיות לכאורה. בית המשפט דלמטה קבע, ובצדק, כי קיימת עילת מעצר. עוד נקבע, כי במקרה הנוכחי אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר, אף שהוצגה חלופה לפיה ישהו העוררים במעצר בית מלא מחוץ למקום מגורם.

3.הטענה העיקרית שהועלתה בפניי היתה כי חלף זמן רב יחסית ממועד הארוע הנזכר באישום הראשון ועד למעצרם של העוררים. כפי שצויין, המקרה המתואר באישום הראשון התרחש ביום 28.11.03. העוררים, נעצרו על ידי המשטרה ביום 2.2.04. הסנגור המלומד טוען, כי אילו אכן היה מדובר באנשים שסכנה נשקפת מפניהם ניתן להניח שהמשטרה היתה פועלת למעצרם זמן קצר ביותר לאחר האירוע שהתרחש בסוף חודש נובמבר. המשיבה הודתה עוד בבית המשפט קמא ואף בעת הדיון בפניי, כי אכן נפלה תקלה אצל המשטרה. עם זאת נטען, כי רק שבועות מספר לאחר האירוע הנזכר התבררה למשטרה זהותם של העוררים. ואכן נראה שניתן לדבר על תקלה שהתמשכה מספר שבועות ולא חודשיים תמימים. כמובן, שחלוף הזמן ומחדלה של המשטרה צריכים להילקח בחשבון עת שנשקלת השאלה האם יש לעשות שימוש בחלופת מעצר. עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי נראה שחרף התקלה האמורה אין זה ראוי לעשות שימוש בחלופה משני טעמים: ראשית, התברר כי העדים חוששים מפני העוררים. שנית, מסתבר כי לשני העוררים עבר פלילי, אם כי חשוב לציין שאין מדובר בעבר מכביד במיוחד. העורר 1 הורשע בעבר בעבירות אלימות ואילו כנגד אחיו תלוי מאסר מותנה של ארבעה חודשים שהינו חב הפעלה.

לאור האמור, נראה לי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

אי לכך הערר נדחה.