בש"פ 2285/97 בן דוד יואלה נ. מדינת ישראל

1.ביום 5.3.97 לפנות בוקר נעצרה העוררת במסגרת מבצע משטרתי בהסתמך על מידע שנמסר למשטרה על ידי סוכן סמוי לו מכרה העוררת, על פי הנטען, כדורי אקסטזי. בחיפוש שנערך בביתה בעת מעצרה נמצאו כדורים נוספים שנחשדו כסמים. בו ביום פנתה המשטרה לבית משפט השלום בפתח תקווה בבקשה להאריך את מעצרה של העוררת בחמישה עשר ימים לצרכי חקירה. בית משפט השלום בפתח תקווה דחה את בקשת המדינה והורה על שחרור העוררת בערובה. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו נדחה על ידי כבוד השופט בייזר, ביום 6.3.97.

בידי התביעה היו כבר בשלב זה תוצאות בדיקת המעבדה לזיהוי פלילי באשר לסמים שנמכרו על ידי העוררת לסוכן הסמוי, אולם תוצאות הבדיקה הנוגעות לכדורים שנמצאו בביתה טרם הגיעו. התביעה המתינה עד לקבלת תוצאות המז"פ לגבי כדורים אלו, ולכן רק ביום 19.3.97 הוגש כנגד העוררת כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקווה, המייחס לה עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בו ביום הגישה המשיבה בקשה למעצרה של העוררת עד לתום ההליכים נגדה. ביום 30.3.97 דחתה שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה - כבוד השופטת ל' ברודי - את בקשת המדינה להורות על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה. השופטת ברודי קבעה כי לולא הייתה המשיבה משוחררת בערובה היה מקום להורות על מעצרה עד תום ההליכים, וזאת חרף היותה אם לילדים וחרף נסיבות אישיות אחרות, באשר מדובר בסוחרת סמים המסכנת את שלום הציבור. יחד עם זאת, מאחר והתביעה השתהתה בהגשת כתב האישום ובמהלך תקופה זו הייתה העוררת נמצאת מחוץ למעצר הורתה כבוד השופטת ברודי על שחרור העוררת בערובה.

בערר שהגישה המדינה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, נהפכה הקערה. כבוד השופט בייזר, אף שהעיר כי היה מקום להגיש את הבקשה למעצר עד תום ההליכים במועד מוקדם יותר, קבע כי למחדל זה של המדינה יש לתת את המשקל המתאים "ודבר זה לא נעשה". לפיכך קבע השופט בייזר, כי הצורך לשבש את מערך הפצת הסמים גובר על השיהוי של התביעה. השופט בייזר הוסיף וקבע שאין הוא רואה מקום להתחשב התחשבות יתר בעובדה שהמשיבה הינה אם לילדים במשפחה חד הורית. לפיכך הורה על קבלת הערר ועל מעצרה של העוררת עד תום ההליכים נגדה.

2.על החלטה זו הוגש הערר שבפני. לטענת בא כוח העוררת, לא נתן כבוד השופט בייזר את המשקל הראוי לשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום ולעובדה שבעקבות שיהוי זה הייתה העוררת משוחררת תקופה ארוכה. לעומתו טען בא כוח המדינה כי כתב האישום מייחס לעוררת מספר מכירות של כדורי אקסטזי והחזקה של כדורים כאלה, ובנסיבות אלה אין העובדה שהמדובר באם חד הורית לילדים יכולה להיות נימוק לשחרורה, כאשר עובדה זו עומדת מול הסיכון הנשקף מפעילותה העבריינית. אשר להשתהות המדינה בהגשת כתב האישום ובקשת המעצר ציין בא כוח המדינה כי עם חשיפתו של הסוכן הוגשו מספר ניכר של כתבי אישום. מטבע הדברים פעלה התביעה לפי סדר עדיפויות בהגשת כתבי האישום, והיו נאשמים שהגשת כתב האישום נגדם בהקדם הייתה נחוצה יותר.

3.כמתואר לעיל, מדובר בעוררת אשר בשלב החקירה ראה בית המשפט בשתי ערכאות לשחררה בערובה, והיא גם לא נעצרה סמוך לאחר הגשת כתב האישום נגדה. אין לבוא בטרוניה כנגד התביעה על כך שכאשר הגישה שורה של כתבי אישום בעקבות חשיפת פעילותו של סוכן סמוי, קבעה לעצמה סדרי עדיפויות בהגשת כתבי אישום ובקשות המעצר. אין אף לבוא בטרוניה על כך שהתביעה המתינה עד להשלמת כל חומר החקירה בטרם הגשת כתב אישום. עם זאת נראה לי כי צודק בא כוחה של העוררת בטענתו כי השופט הנכבד של בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעובדה כי העוררת הייתה משוחררת למעלה משלושה שבועות בטרם נעצרה שוב, כאשר עובדה זו מצטרפת לנסיבותיה האישיות הקשות של העוררת, יש בה כדי להכריע את הכף ולהצדיק שחרורה של העוררת בתנאים של חלופת מעצר.

הסניגור המלומד הציע כי כחלופה למעצר תשהה העוררת בבית אימה במעצר בית מלא, ונראה לי כי תנאי זה, בהצטרפותו ליתר התנאים אשר נקבעו בהחלטת שופטת השלום מיום 30.3.97, יש בו כדי להבטיח חלופה נאותה למעצר.

4.אשר על כן, אני מורה כי העוררת תשוחרר בתנאים המפורטים להלן:

א.העוררת תשהה במעצר בית מלא בבית אימה על פי הכתובת אשר תימסר לרשם בית משפט השלום בפתח תקווה, אליו יוגש גם תצהיר של אימה של העוררת אשר תתחייב להשגיח על הימצאותה של העוררת בביתה ולהודיע על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור למשטרה.

ב.כמו כן העוררת תמציא להנחת דעתו של רשם בית משפט השלום בפתח תקוה:

1). ערבון במזומן בסך 6,500 ש"ח.

2). ערבות עצמית על סך 10,000 ש"ח.

3). שתי ערבויות צד ג' על סך 10,000 ש"ח

ג.ניתן בזה צו האוסר על יציאת העוררת מן הארץ. העוררת תפקיד דרכונה, אם יש בידה דרכון, במזכירות בית משפט השלום בפתח תקוה.