פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2302/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
אשר שמיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 20.2.08 בב"ש 90368/08 שניתנה על ידי כבוד השופט ג'
נויטל.
בשם העורר:
עו"ד אייל
שמואילביץ
בשם המשיבה:
עו"ד אביה גליקסברג
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.2.08 (כבוד השופט ג' נויטל) שניתנה ביום 20.2.08 בב.ש. 90368/08, אשר דחה ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום 6.2.08 (כבוד השופט א' דורון) בב"ש 4757/07, אשר הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו במסגרת ת.פ. 8115/07.
השתלשלות האירועים
2.
כנגד העורר הוגש ביום 5.12.07 לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 כלפי אחותו (ת.פ. 8115/07). העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו ולפיכך נתבקש תסקיר מעצר בעניינו.
3.
ביום 23.12.07 הגיש שירות המבחן לבית משפט השלום תסקיר מעצר, ממנו עולה כי העורר הינו מכור לאלכוהול ובעל עבר פלילי של שלוש הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות שביצע כלפי אימו ואחותו, אשר בגין אחת מהן אף ריצה מאסר בפועל בן שמונה חודשים. בנוסף, מתנהל כנגד העורר הליך משפטי במסגרתו הוא מואשם בהטרדת זוגתו לחיים.
במסגרת תסקיר המעצר, ציין שירות המבחן כי במצבים בהם ניצב העורר בפני קונפליקט, בעיקר מול אחותו, וכאשר מצוי הוא תחת השפעת אלכוהול, נוהג העורר לתפוס עצמו כקרבן וכמקופח ולחוות תחושות ניצול, השפלה ופגיעה מאחותו, וכתוצאה מכך מתקשה הוא לשלוט בהתנהגותו ומגיב בתוקפנות על מנת להשיג את מבוקשו. יחד עם זאת, שירות המבחן ציין כי נדרשת לו שהות נוספת על מנת לבחון את התאמתו של העורר לטיפול בהתמכרותו לאלכוהול במסגרת ההוסטל "הצעד הנוסף" (להלן – ההוסטל ).
4.
ביום 14.1.08 הגיש שירות המבחן עדכון, במסגרתו ציין כי נוכח התפוסה בהוסטל, אין באותו המועד אפשרות לשלב את העורר בטיפול שם. בנוסף, ציין שירות המבחן כי נוכח יחסיו של העורר עם בני משפחתו ונוכח העובדה כי הוא "נעדר מערכות תמיכה משפחתיות וחברתיות" הוא אינו ממליץ על חלופת מעצר כלשהי.
5.
לבסוף, ביום 20.1.08 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר, במסגרתו עדכן כי בהמשך לתסקיר מיום 14.1.08, התפנה מקום
בהוסטל ולפיכך הוא ממליץ לשחרר את העורר ממעצר באופן מיידי על מנת שיוכל להשתלב בטיפול בהוסטל, שם תטופל התמכרותו לאלכוהול, כאשר הצוות הטיפולי בהוסטל ידווח על כל שינוי במצבו של העורר ועל כל הפרה של תנאי השהייה במקום. שירות המבחן ציין כי ההוסטל מתמחה בטיפול במכורים לאלכוהול וכי דיירי ההוסטל יוצאים לעבודה משעות הבוקר והחל מהשעה 17:00 מטופלים במקום בטיפול קבוצתי ושיחות פרטניות. בנוסף, המליץ שירות המבחן על הרחקתו של העורר מאחותו.
6.
לאחר שהונח בפניו תסקיר המעצר האחרון, ביקש בית משפט השלום כי מנהל ההוסטל יתייצב לדיון כדי לפרט בפניו את תנאי השהייה במקום, אשר לשיטתו ללא היו ניתנים להבנה מתוך המסמכים שהוגשו לו. מאחר שמנהל ההוסטל לא התייצב לדיון, ולמרות הבהרה של שירות המבחן שהוגשה ביום 31.1.08, קבע בית משפט השלום ביום 6.2.08 כי בהעדר נתונים מספקים אודות חלופת מעצר זו ובהעדר חלופה אחרת, ייעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.
7.
על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט קמא. במסגרת הערר טען העורר כי חלופת המעצר שהוצעה הינה ראויה ומבוקרת וכי שירות המבחן המליץ עליה לאחר שבחן אותה היטב. לטענתו, האיומים שהשמיע כלפי אחותו בוצעו על רקע השימוש באלכוהול ומפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 20.2.08 עולה כי אחותו של העורר אף כתבה מכתב במסגרתו ביקשה כי אחיה יטופל בהוסטל. המשיבה התנגדה לשחרור העורר לחלופת מעצר בהוסטל בטענה כי קיימת מסוכנות ברורה של העורר המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.
8.
לאחר ששמע את טענות הצדדים, קיבל בית המשפט קמא את טענות המשיבה ודחה את הערר עקב מסוכנותו הגבוהה של העורר. בית המשפט קמא ציין כי לעורר עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, איומים ורכוש וכי תלויים נגדו עונשי מאסר על תנאי ברי הפעלה, שאחד מהם נגזר עליו כחודשיים וחצי בלבד טרם ביצוע העבירות נשוא כתב האישום ולאחר שטען כי הפנים את חומרת מעשיו ונרתם לטיפול רציני של גמילה מאלכוהול.
9.
בית המשפט קמא קבע כי נוכח מסוכנותו של העורר, הנלמדת גם מעברו הפלילי, אין לשחררו לחלופת מעצר של שהייה בהוסטל הואיל והיא חלופת מעצר חלקית בלבד, המחייבת אותו לצאת לעבוד מדי יום וזאת לאחר תקופת התאקלמות בת ימים ספורים. לשיטתו, חלופת מעצר זו הינה חלקית בלבד, הואיל והיא אינה כוללת פיקוח הולם על העורר ולפיכך דחה את הערר.
מכאן הערר שבפניי.
טענות העורר
10.
לטענת העורר, כתב האישום מייחס לו עבירות של איומים בלבד, שנאמרו על רקע שכרות ובעת ויכוח משפחתי, ללא כוונת מימוש. לטענתו, הוא עצור משך תקופה של כשלושה וחצי חודשים, בהמתנה לקבלתו להוסטל, כאשר תקופת המעצר "הרגיעה את מצב ההתמכרות" ולפיכך שהות בהוסטל לצד צו הרחקה מהמתלוננת יפיגו את מסוכנותו.
11.
עוד טוען העורר כי ניתן ללמוד על תנאיה של חלופת המעצר אף מבלי שנציג מטעם ההוסטל יגיע לדיון, זאת על סמך התרשמותו של שירות המבחן וממכתביו של מנהל ההוסטל.
לטענתו, זוהי חלופת מעצר ראויה שאף תקיים את האינטרס הציבורי של שיקומו. העורר מציין כי סדר יומו במסגרת חלופת מעצר זו יהיה "מכביד" וכן כי מנהל ההוסטל התחייב לדווח על כל מקרה של הפרת תנאי שהייתו בהוסטל.
12.
לאור האמור לעיל, מבקש העורר להיעתר להמלצתו של שירות המבחן ולשחרר אותו לחלופת המעצר האמורה.
טענות המשיבה
13.
לטענת המשיבה, האיומים אותם השמיע העורר אינם בעלמא. לטענתה, העורר ריצה מאסרים בגין עבירות של תקיפה ואיומים כלפי אחותו וכפי שאף עולה מתסקיר המעצר הראשון שהוכן בעניינו, שלא צורף לערר, העורר נמצא תחת השפעת אלכוהול והוא מתקשה להתאפק בהתנהגותו. המשיבה מדגישה כי המעשים נשוא כתב האישום בוצעו שלושה וחצי חודשים בלבד לאחר שנגזר על העורר עונש מאסר על תנאי, צו מבחן ועבודות לשירות הציבור בגין העבירות הקודמות אותן ביצע. בנוסף, מציינת המשיבה כי העורר הורשע בשנת 2005 בביצוע עבירות של תקיפה ואיומים בהתאם להסדר טיעון בינו לבין המשיבה.
14.
מוסיפה המשיבה וטוענת כי חלופת המעצר נבחנה היטב על ידי שתי ערכאות וכי קיים קושי רב באפשרות כי העורר יצא לעבוד במסגרת שהותו בהוסטל, ללא פיקוח.
15.
עוד טוענת המשיבה כי ההליכים בעניינו של העורר צפויים להסתיים בעת הקרובה, הואיל ויש לקיים בעניינו ישיבת הוכחות אחת בלבד, אשר נקבעה ליום 14.4.08 לאחר שהמועד הקודם שנקבע נדחה לבקשתו של בא כוח העורר. לטענתה, בנסיבות אלה, גם אם יש ממש בטענותיו של העורר, מן הראוי לפעול "בדרך המלך" ולבקש את החלופה במסגרת גזר דינו של העורר.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
17.
ראשית, אין חולק כי נשקפת מן העורר מסוכנות המחייבת את שהותו במעצר מאחורי סורג ובריח. על פי תסקירי המבחן בעניינו, העורר, אשר שוחרר ממאסר אותו ריצה בגין הרשעתו בעבירות דומות לאלה שבכתב האישום בחודש יולי 2006, מתקשה לשלוט בהתנהגותו תחת השפעת אלכוהול, נוהג בתוקפנות ובאלימות והליכי גמילה קודמים אליהם פנה מרצונו לא צלחו.
יתרה מכך, מסוכנותו של העורר מופנית בעיקר כלפי אחותו ואימו, כפי שניתן ללמוד מהודעה אותה מסרה אימו של העורר לשוטרים לאחר האירוע נשוא האישום במסגרתה נאמר:
"...אם לא היו אורחים הוא היה הורג אותה [ את אחותו – י.ד. ]."
ובהמשך:
"אני מפחדת ממנו לגמרי אתם רוצים שהוא יהרוג אותי, ישבור לי את הבית..."
18.
נוכח מסוכנות זו, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי קיים קושי רב בשחרור העורר לחלופת מעצר חלקית, המאפשרת לו ואף מחייבת אותו לצאת לעבודה מדי יום למשך שעות ארוכות. חלופת מעצר זו אינה מציעה פיקוח הדוק על העורר בכל שעות היממה ואין בהתחייבותו של מנהל ההוסטל לדווח על כל הפרה של העורר את תנאי החלופה כדי להוות תחליף לפיקוח כאמור. אשר על כן, בצדק קבע בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין, חלופת מעצר זו אינה מפיגה את מסוכנותו של העורר.
19.
שנית, מקובלות עלי טענות המשיבה לפיהן העיתוי הנוכחי, פחות מחודש ימים לפני שמיעת הראיות בתיק, אינו העיתוי המתאים לשחרור העורר לחלופת מעצר, נוכח העובדה שההליכים בעניינו צפויים להסתיים בעת הקרובה.
20.
הלכה היא כי החלטה בדבר הליכי טיפול וגמילה מקומם בשלב גזירת הדין ולא בשלב המעצר. לפיכך, יש להורות על שחרורו של נאשם לחלופת מעצר על דרך של הפנייתו למסגרת טיפולית במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 10786/06 א’ ר’ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.1.07)].
כך למשל, יש להפנות נאשם למסגרת טיפולית כחלופת מעצר כאשר הנאשם החל בגמילה טרם ביצוע העבירה נשוא האישום; כאשר קיים סיכוי רב כי הליך הגמילה יצלח וכאשר יש בהליך זה מענה הולם למסוכנותו של הנאשם [ראו למשל: בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2008)]. בנוסף, טרם שחרורו של נאשם לחלופת מעצר בדמות מסגרת טיפולית, שומה על בית המשפט לבחון, בין היתר, את מידת מסוכנותו של הנאשם, את סיכויי הצלחת הטיפול וכן האם הנאשם מעוניין באמת ובתמים להיגמל מהתמכרותו או שמא מעוניין הוא לחמוק משהות במעצר מאחורי סורג ובריח [ראו למשל: בש"פ 621/08 סימונדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.1.2008)].
סבורני כי המקרה שבפניי אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים שחרור ממעצר למסגרת טיפולית, בפרט לאור מסוכנותו של העורר כלפי אימו ואחותו ולאור השלב בו מצויים ההליכים נגדו, אשר צפויים להסתיים בקרוב.
21.
הגם שהעורר טען במסגרת הדיון בפניי כי הוא מעוניין להיגמל מהתמכרותו לאלכוהול באמת ובתמים, הרי שמתסקירי המבחן בעניינו עולה כי ניסיונות גמילה קודמים של העורר לא צלחו, ולמרות שבתקופות מסוימות הצליח העורר להימנע משתיית אלכוהול, הרי שבסופו של יום שב לסורו באופן המעלה חשש כי יש לו "תלות נפשית (ולא פיזית) באלכוהול, ונוטה לצרוך אלכוהול בתקופות משבר, כדרך התמודדות עם קשייו הרגשיים". בנסיבות אלה, הימצאותו של העורר בהוסטל לצורך גמילה, ובפרט נוכח העובדה שההוסטל אינו מוסד סגור והעורר יוצא את שעריו מדי יום ביומו, אינה מפיגה את מסוכנותו.
22.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר במסגרת ההוסטל. לפיכך, דין הערר להידחות.
ניתנה היום, י"ב באדר ב' התשס"ח (19.3.08).
ש ו פ ט