בש"פ 2327/04 מדינת ישראל נ. אכרם אבו גאנם

1.לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי), מיום 3.3.04, לפיה שוחרר המשיב למעצר בית בתנאים מגבילים.

2.במרכזו של ערר זה סכסוך דמים בין שני פלגים המשתייכים למשפחת אבו גאנם מרמלה. תחילתם של המאורעות ברציחתה של אחת מבנות המשפחה מהפלג האחד, אליו משתייכים שני המתלוננים בפרשה שלפנינו. רצח זה גרר בעקבותיו רצח של שני בני משפחה נוספים מהפלג האחר, אליו משתייך המשיב. אירועי דמים אלה הובילו לשני ניסיונות רצח של המתלוננים והם נשוא שני כתבי אישום בעניינו של המשיב ואחרים. אנו נתרכז בניסיון הרצח השני בו לפי הנטען נטל חלק המשיב.

3.על פי כתב האישום, בוצע ניסיון הרצח הראשון ביום 19.9.03. לפי המתואר, הצטיידו מספר אנשים השייכים לפלג של המשיב בכלי נשק ובשתי מכוניות וניסו לרצוח ביריות את המתלוננים. ניסיון רצח זה לא צלח משנמלטו המתלוננים מהמקום. בין האנשים המעורבים, לגרסת העוררת, בניסיון הרצח הראשון, נמנים סעיד בן מחמד אבו גאנם (להלן - סעיד), נעים בן חסין אבו גאנם (להלן - נעים), בדראן בן חליל אבו גאנם (להלן - בדראן) ואוסמה בן עדנאן אבו גאנם (להלן - אוסמה). שלושה מתוכם היו מעורבים גם בניסיון הרצח השני. ניסיון הרצח הנוסף התרחש ביום 9.11.03 בשעות הצהרים והוא מיוחס למשיב, לאדם נוסף ששמו חמאד בן סאלם אבו גאנם (להלן - חמאד), לסעיד, לאוסמה ולבדראן. על פי המתואר בכתב האישום, רדפו החמישה באמצעות שני כלי רכב אחרי המתלוננים, שנסעו במכונית מסוג ב.מ.וו (להלן - מכונית המתלוננים). על פי הנטען, במכונית הרודפים הראשונה מסוג מיצובישי (להלן - המיצובישי) נהג חמאד ואיתו נסעו סעיד ואוסמה. במכונית השניה מסוג מזדה (להלן - המזדה) נהג המשיב ועמו נסע בדראן. המתלוננים עשו את דרכם במכוניתם מתל-אביב לכיוון צומת שוקת. הנוסעים בשלוש המכוניות היו מצוידים בכלי נשק. לאחר שהחל המרדף, מספר קילומטרים מערבה ליישוב לקיה, פתחו נוסעי המיצובישי בירי לעבר מכונית המתלוננים. כתוצאה מהירי נפגעו המתלוננים ואילו נוסעי המיצובישי נמלטו מהמקום, לאחר ירי נגדי שנפתח לעברם מתוך מכונית המתלוננים. מאוחר יותר נטשו נוסעי המיצובישי את המכונית והציתו אותו במטרה להשמיד ראיות. בסמוך לאחר האירוע בו היו מעורבים נוסעי המיצובישי, איתרו נוסעי המזדה את מכונית המתלוננים והחלו לירות גם הם לעברה. משהשיבו המתלוננים ירי נגדי כלפי המזדה, נמלטו נוסעי המזדה אף הם מזירת האירוע. בעקבות שרשרת התרחשויות זו, פונו המתלוננים לבית החולים, שם אובחנו כמי שסובלים מפגיעות ירי שונות.

4.בגין אירועי דמים אלה, הוגשו שני כתבי אישום. כתב אישום ראשון הוגש נגד בדראן וחמאד. כתב האישום השני מופנה נגד סעיד, אוסמה, נעים וכנגד המשיב. בכתב האישום השני מיוחסות למשיב עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לפשע, החזקת נשק, קבלת רכב גנוב, שימוש ברכב ללא רשות, מעשי פזיזות ורשלנות, ניסיון לרצח ופציעה בנסיבות מחמירות. יוער, כי מסכת העובדות המיוחסות לבדראן ולחמאד בכתב האישום הראשון, ככל שמדובר באירוע מיום 9.11.03, זהה למסכת העובדות המיוחסת למשיב, לסעיד ולאוסמה בכתב האישום השני.

5.באשר לכתב האישום הראשון, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) לעצור את בדראן וחמאד עד לתום ההליכים במשפטם. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 475/04). במסגרת הערר נדרש בית המשפט לשאלת קיומן של ראיות לכאורה להרשעתם של בדראן וחמאד. בית המשפט (כבוד השופטת א' חיות) קבע, כי עוצמת הראיות לכאורה הקיימת לגבי חמאד מצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. מסקנה זו התבססה, בין היתר, על שיחות שנערכו בין אדם המוכר כשיח' עאקל אלאטרש (להלן - השיח') לבין אחד המתלוננים בפרשה - כאמל אבו גאנם (להלן - כאמל). בשיחה הראשונה סיפר כאמל לשיח' את שאירע בניסיון הרצח השני. מששאל אותו השיח' לזהות היורים, מסר לו כאמל שמות של חמישה אנשים. מתוך חמשת השמות שנמסרו לו, זכר השיח' אך את שמותיהם של בדראן ואוסמה. בשיחתם השניה, שנערכה זמן קצר לאחר השיחה הראשונה, הזכיר כאמל שוב את שמותיהם של כל המעורבים באותו אירוע. הפעם זכר השיח' את שמותיהם של כל החמישה ובהם נכלל גם שמו של המשיב. קביעתו של בית משפט זה נשענה גם על מזכר שערך השוטר נביה חזות (להלן - חזות) ביום 27.11.03. מזכרו של חזות מתייחס לשיחת טלפון שקיים עם כאמל מזירת האירוע, דקות ספורות אחרי תקריות הירי מיום 9.11.03. באותה שיחה ציין כאמל בפני חזות את שמות המתנקשים אותם זיהה מתלונן אחר בפרשה - שארף (להלן - שארף) תוך כדי המרדף. השמות שנמסרו לחזות היו בדראן, אוסאמה, סעיד ושמו של המשיב.

6.בנוגע לכתב האישום השני, החליט בית המשפט קמא לעצור את סעיד, אוסמה ונעים עד תום ההליכים במשפטם ואילו את המשיב החליט לשחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. החלטתו של בית המשפט המחוזי נשענה על טענת אליבי של המשיב לפיה ביום האירוע השני, בשעות הבוקר, התבצעה בין המשיב לבין אדם בשם נמרוד לוי (להלן - נמרוד) עיסקה של מכירת סוס. עיסקה זו, שנערכה ברמלה, נתמכה בזיכרון דברים המלמד על ביצועה. יש לציין, ששלושה חודשים לאחר האירוע, בדקה המשטרה את טענת האליבי מול נמרוד, שאישר כי ביום האמור ערך עם המשיב את העיסקה בין השעות 9 ל-10 בבוקר. הערכאה דלמטה מצאה, כי יש בטענת אליבי זו כדי לפגוע בתשתית הראייתית נגד המשיב ולהביא לשחרורו בתנאים מגבילים.

7.הגם שכאמל ושארף לא מסרו בהודעתם הראשונה במשטרה מי היו היורים, נתנו הם הסבר, שבשלב זה מספק הוא, לכבישת הדברים. לעניין השאלה האם קיימות ראיות לכאורה, נראה לי שדי בדבריהם אשר מוצאים חיזוק במזכר של השוטר חזות ובדבריו של השיח'. אכן, השיח' זכר שני שמות בלבד מאלה שכאמל הזכיר בשיחתם הראשונה. אך, חשוב לציין, כי השיח' אמר שכאמל מסר לו באותה שיחה חמישה שמות אלא שהוא עצמו זכר רק את שמותיהם של בדראן ואוסאמה. הואיל והבעיה נעוצה לכאורה בזכרונו של השיח' ולא בכאמל, שהרי הוא מסר לשיח' חמישה שמות, איני מייחס חשיבות לכך שהשיח' ציין את שמותיהם של שניים בלבד, בעוד ששמו של המשיב לא הוזכר על ידי השיח'. אילו המסכת הראייתית התמצתה בהודעותיהם של כאמל, שארף, השיח' וחזות, מסקנתי הייתה כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת על מנת שייקבע כי ראוי להורות על מעצר (שהרי אין ספק כי קיימת עילת מעצר ובנסיבות העניין, אף אין מקום לחלופת מעצר). ברם, לא ניתן להתעלם, בכל הנוגע למשיב, מטענת האליבי. בהודעתו של המשיב הוא אמר, כי בבוקרו של יום 9.11.03, הוא היום בו אירע ניסיון הרצח השני, נמצאו הוא ואביו בביתם ברמלה. למקום הגיע נמרוד במטרה לקנות מן המשיב סוס ואכן הוא קנה סוס מן המשיב. המשיב סיפר, כי נמרוד חזר למקום לאחר כשעה מעשיית העסקה בכדי לקחת את הסוס. נמרוד נחקר במשטרה כשלושה חודשים לאחר מכן. הוא סיפר כי היה אצל המשיב באותו יום, בין השעות 9 ל-10 בבוקר. נמרוד לא נשאל במשטרה האם אומנם חזר למקום לאחר כשעה על מנת לקחת הסוס. אירוע היריות התרחש, כזכור בסביבות השעה 11:40 ליד היישוב לקיה, במרחק לא רב מצומת שוקת שבדרום הארץ. משמע, מדובר במקום המרוחק מהעיר רמלה. לא הובאו נתונים מהו זמן הנסיעה מרמלה למקום האירוע. מאחר שנמרוד לא נשאל לגבי גרסתו המלאה של המשיב, בעניין חזרתו של נמרוד לאחר כשעה לביתו של המשיב ברמלה, העניין נותר בשלב זה כשהוא לוט בערפל. זאת ועוד, לגרסת העוררת, כל האירוע תוכנן מראש. אם אומנם כך הוא, מתעוררת שאלה כיצד העניין תוכנן בעוד שהעורר נמצא ברמלה. כמובן שניתן להסביר את השאלות המתעוררות. ואולם, בשלב זה, ובכל הנוגע למשיב, דעתי היא כדעתו של בית משפט קמא, היינו כי עוצמתן של הראיות לכאורה לגבי המשיב אינה מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים.

הערר נדחה.