בש"פ 5927/04 בדראן אבו גאנם נ. מדינת ישראל

כללי

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) לפיה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום

1.העורר, יחד עם אחרים, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ומיוחסים לו שני אישומים שעניינם ניסיון לרצח. הרקע לאירועים נשוא כתב האישום הינו סכסוך בין שני פלגים במשפחת אבו גאנם ברמלה, אשר התגלע בעקבות רצח של סברין אבו גאנם ז"ל, אחת מבנות המשפחה. כנקמה על מעשה הרצח רצחו שניים מאחיה של סברין שני בני משפחה מן הפלג שאליו משתייכים העורר והנאשמים האחרים, ואלה ביקשו לנקום את מותם.

ניסיון הרצח הראשון המתואר בכתב האישום התרחש ביום 19.9.2003. על פי הנטען הצטיידו העורר ונאשמים אחרים בכלי נשק ונסעו לאזור צומת יתיר שם המתינו לשני המתלוננים, אחיה של סברין, בשני כלי רכב. כלי הרכב בו שהה העורר עם שניים מן הנאשמים האחרים חסם את דרכם של המתלוננים, ואז ירו העורר ונאשם נוסף אל עבר המתלוננים, אולם אלה הצליחו להימלט מן המקום (אירוע זה יקרא להלן: האירוע הראשון ). ניסיון רצח שני המיוחס לעורר ולנאשמים נוספים התרחש כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 9.11.2003. על פי הנטען רדפו העורר ואותם נאשמים בשני כלי רכב אחר רכבם של המתלוננים שהיו בדרכם מתל אביב לכיוון צומת שוקת בלוויית נוסע נוסף. כלי הרכב הראשון השיג את המתלוננים ונוסעיו ירו לעברם וגרמו לפציעתם, אך נמלטו לאחר ירי נגדי שנפתח עליהם מתוך הרכב בו נסעו המתלוננים. באותו שלב, על פי הנטען, השיג את המתלוננים כלי הרכב השני בו נסעו העורר ונאשם נוסף והעורר ירה אל עבר המתלוננים והנוסע הנוסף אולם לא פגע בהם (אירוע זה יקרא להלן: האירוע השני ). בשל האירוע הראשון מיוחסות לעורר עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, והחזקת נשק שלא כדין, ואילו בשל האירוע השני מיוחסות לו עבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות (שלוש עבירות), קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק, קבלת רכב גנוב, שימוש ברכב ללא רשות, ומעשי פזיזות ורשלנות.

הליכי המעצר בעניינו של העורר

2.תחילה נעצרו העורר ונאשם נוסף, חמאד אבו גאנם (להלן: חמאד ), וביום 28.11.2003 הוגש נגדם כתב אישום לפיו הואשם העורר בגין שני האירועים, כאמור, ואילו חמאד הואשם בגין האירוע השני. לאחר הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) על מעצרם של העורר וחמאד עד תום ההליכים. ערר שהגישו השניים על החלטה זו נדחה לגבי העורר, ובהחלטתי מיום 26.1.2004 קבעתי בעניינו כי:

לאחר שבחנתי את חומר הראיות הרלוונטי לטענות האליבי שהועלו, מקובלת עליי גישתו של בית משפט קמא ככל שהדבר נוגע לעורר []. למסקנה זו יש להוסיף את העובדה כי נגד עורר זה קיימות ראיות לכאורה לא רק בגין האירוע השני אלא גם בגין נסיון רצח נוסף שקדם לאותו אירוע, הוא האירוע הראשון

(בש"פ 475/04 בדראן אבו גאנם ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם))

חומר הראיות נגד העורר, אשר נסקר באותה החלטה, כלל את הראיות האובייקטיביות באשר להתרחשותם של האירועים, דוחו"ת והודעות של שוטרים אשר נקלעו לאירוע השני, זיהויו של העורר בידי המתלוננים כמי שהשתתף בשני האירועים, וכן את הודעתו של שיח' עאקל אלאטרש, אשר הוזעק לזירת האירוע השני על ידי אחד המתלוננים. ראיה נוספת נגד העורר נמצאה במזכרו של השוטר נביה חזות מיום 27.11.03, באשר לשיחת טלפון שקיים עמו אחד המתלוננים מזירת האירוע השני, בה הזכיר את העורר כמי שהיה אחד מן היורים. לעומת זאת נתקבל עררו של חמאד והדיון בעניינו הוחזר אל בית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את שחרורו לחלופת מעצר הולמת. בהקשר זה ציינתי כי בחומר הראיות נגד חמאד קיימות חולשות אשר אינן קיימות בחומר הראיות נגד העורר.

3.לאחר מתן החלטתי זו אותרו ארבעה נאשמים נוספים, וכתב האישום תוקן בהתאם והוא מופנה עתה נגד העורר וחמאד וכן נגד סעיד, אוסאמה, נעים ואכראם אבו גאנם. לאחר הגשת כתב האישום המורחב, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של שלושה מתוך ארבעה הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, ואילו הנאשם אכראם אבו גאנם שוחרר לחלופת מעצר. עררה של המשיבה על שחרורו של אכראם נדחה (בש"פ 2327/04), ואילו עררם של סעיד ונעים אשר נעצרו, כאמור, עד תום ההליכים, התקבל בחלקו, כמפורט בהחלטת חברי השופט א' גרוניס מיום 19.3.2004. וכך קבע חברי השופט גרוניס באותה החלטה, בכל הנוגע לאירוע הראשון:

בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות לגבי שני העוררים בכל הנוגע לאירוע הראשון. דעתי שונה. האירוע הראשון התרחש כחודשיים לפני האירוע השני, כך לפי כתב האישום. לא נמצאו ראיות אובייקטיביות ממשיות שמצביעות על כך שאירוע זה אכן התרחש. המתלוננים לא הזכירו את האירוע הראשון שעה שמסרו את ההודעות הראשונות בהן דיברו על ניסיון הרצח וציינו אך את המקרה השני. לא זו אף זו, בחקירתם נשאלו המתלוננים מתי ראו לאחרונה, לפני האירוע השני, את העוררים ותשובתם הייתה כשנה קודם לכן. רק בהודעות מאוחרות יותר הזכירו את האירוע הראשון. ייתכן, שבסופו של דיון יקבל בית המשפט את ההסבר לאי הזכרת האירוע הראשון אלא בשלב מאוחר. מכל מקום, בנסיבות המתוארות אין לומר שעוצמתן של הראיות לכאורה מצדיקה מעצרם של העוררים ככל שמדובר באירוע הראשון.

(בש"פ 2405/04 סעיד אבו גאנם ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם))

בהתאם להחלטה זו שוחרר נעים לחלופת מעצר, ואילו סעיד נותר במעצר משום שנמצאו נגדו ראיות לכאורה בנוגע לאירוע השני.

הבקשה לעיון חוזר

4.בעקבות החלטת השופט א' גרוניס הגיש העורר שבפנינו בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, בטענה כי החלטה זו מהווה שינוי נסיבות המצדיק לעיין מחדש בהחלטת המעצר ואף לבטלה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) החליט לדחות את הבקשה בקובעו כי גם אם תתקבל טענת העורר באשר להעדר ראיות לכאורה נגדו בכל הנוגע לאירוע הראשון, הרי שקיימות נגדו ראיות לכאורה בנוגע לאירוע השני. בית משפט קמא הוסיף וציין כי גם בנוגע לאירוע הראשון קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את המעצר, ובהקשר זה נסמך על החלטתי בעניינו של העורר מיום 26.1.2004, הגם ש השופט גרוניס בהחלטתו קבע אחרת.

החלטתו של בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה לעיון חוזר היא, כאמור, נשוא הערר שבפניי.

טענות העורר

5.העורר טוען כי משנקבע על ידי השופט גרוניס בעניינם של סעיד ונעים כי עוצמת הראיות אינה מצדיקה את מעצרם בגין האירוע הראשון יש בהחלטה זו, הנוגדת את החלטתי מיום 26.1.2004, כדי להצדיק שינוי של אותה ההחלטה ושחרורו של העורר בתנאים מגבילים. העורר מוסיף וטוען כי משדחה בית משפט זה את ערר המדינה בעניין שחרורו של אכראם (שעל פי הנטען השתתף עם העורר באירוע השני), מקרין הדבר על עוצמת הראיות נגדו גם באשר לאירוע הנוסף.

דיון

6.דין הערר להידחות. החלטתו של השופט גרוניס בעניינם של סעיד ונעים לפיה "לא נמצאו ראיות אובייקטיביות ממשיות שמצביעות על כך ש[האירוע הראשון] אכן התרחש", נושאת, לכאורה, משקל נכבד לצורך הבקשה לעיון חוזר שהגיש העורר. יחד עם זאת, כבר נפסק כי החלטה בעניין שחרורו של נאשם אחד אין בה כדי להצדיק באופן אוטומטי ומכוח עיקרון השוויון את שחרורו של נאשם אחר באותה פרשה, גם אם אין שוני מבחינת התשתית הראייתית ושאר נסיבות העניין, שכן ההכרעה בשאלת המעצר או השחרור לעולם מסורה לשיקול דעתו של המותב הדן בעניין, ואף כי הכרעות שונות היוצאות תחת ידי מותבים שונים הן תוצאה בלתי רצויה אשר יש להימנע ממנה בדרך כלל, עיקרון השוויון איננו השיקול הבלעדי והמכריע בכגון דא (ראו: בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וההחלטות הנזכרות שם). כמו כן - וזה עיקר – אחד הנימוקים המרכזיים למעצרו של העורר, כמפורט בהחלטתי מיום 26.1.2004, היה הראיות לכאורה שנמצאו נגדו באשר לאירוע השני, ודי בטעם זה על מנת להוליך אל המסקנה כי החלטתו של השופט גרוניס בדבר שחרורו של נעים אינה מעלה ואינה מורידה לעניין מעצרו של העורר. לא למותר לציין כי מעורבותו לכאורה של סעיד באירוע השני על פי הראיות שהוצגו, שימשה בסיס להחלטתו של השופט גרוניס עצמו בדחותו את הערר שהגיש נאשם זה. אשר לשחרורו של אכראם שהיה אף הוא מעורב באירוע השני על פי הנטען בכתב האישום. בחנתי את הטענות שהועלו על ידי העורר בהקשר זה ולא מצאתי כי שחרורו של אכראם יש בו בנסיבות המקרה דנן כדי להקרין באופן ממשי על עוצמת הראיות לכאורה שנאספו נגד העורר בקשר עם האירוע השני, וזאת בעיקר משום שההחלטה בדבר שחרורו של אכראם מיוסדת על טענות אליבי שהעלה וטענות אלה עומדות לעצמן.

מכל הטעמים שפורטו, הערר נדחה.