בש"פ 233/01 יהודה חביב נ. מדינת ישראל

המערער הגיש בקשה ליתן לו ארכה, בת יום, להגשת ערעור על החלטה בה נדחתה בקשתו להורות על פסילת שניים מן השופטים הדנים בעניינו. המשיבה התנגדה לבקשה. המשיבה ציינה כי המועד להגשת ערעור על דחיית הבקשה לפסלות השופטים חלף עבר. היא הצביעה גם על הסיכוי הדל לכך שהבקשה תתקבל.

נכון הוא שבכל הנוגע לפסלות שופטים, יש להקפיד הקפדה מיוחדת על שמירת המועדים. בין היתר, נובע הדבר מהצורך למנוע שיהוי ועיכוב בהליכים המשפטיים על ידי טיעונים טקטיים, חסרי ממשות מריטורית. בעניין אחר, בש"א 1196/00 מנהל מס שבח מקרקעין נ'

ב.ח.ש בע"מ ,

אגב דיון במונח טעם מיוחד, עלתה על הפרק שאלת משמעותו של אורך האיחור.

כב' הרשם זולטי קבע כי התחשבות באיחור קצר מועד כטעם מיוחד עלולה להוביל למדרון חלקלק בנוגע לשמירת המועדים. הוא אומר:

אין ספק שהעיסוק באיחור של יום אחד ובפרט בנסיבות של טעות חישובית, שאינה מצביעה על חוסר תום לב או רשלנות, מעורר קושי. מטעם זה גם נכתבות ההחלטות בעניין זה באריכות יחסית. אולם לא מצאתי מקום לסטות מן הפסיקה העכשווית בנושא. מה גם שהכרה בטעות חישובית כ"טעם מיוחד" עלולה להביא להארכה מעט-אוטומטית של מכלול המועדים ולשחיקת הכללים הנוגעים לעניין זה .

מסקנה זו יפה כעקרון לכלל המועדים, גם אלה שמקורם בהליכים אחרים, ובעניינים שונים. ואולם, אין ללמוד מדברים אלה כי טעות "של יום" היא לעולם טעות לא אופרטיבית. כל שנקבע הוא שהעובדה שהאיחור הוא קצר אינה מספקת לשם הענקת הארכה. יש לבחון האם שינה האיחור את מצבו של אחד מבעלי הדין לרעה, מה היו מניעיו: הזנחה, זלזול או טעות, ומה המשמעות שתהיה לדחיית הבקשה על בעל הדין. שיקול אחרון זה תופס במיוחד בערעורים פליליים, בהם " יש להטות את כף המאזניים לטובת האינטרס של עשיית צדק ובירור האמת ככל שניתן..[ובתוך כך ראוי] להעדיף את זכותו של הנאשם למצות את ההליכים העומדים לרשותו עד תום" (בש"פ 822/99 שכטר נ' מ"י , דינים עליון נז 378).

דברים אלה חלים גם על מקרה זה. איחורו של המערער הוא איחור קצר מועד, אליו נלוותה לפי הבקשה הודעה מוקדמת כי בדעת המערער להגיש ערעור. הודעה מוקדמת מעין זו, יש בה כדי ליטול את העוקץ מן האחור, שכן היא שוללת את הנחת הסופיות, ומנטרלת טענה של מעין חסינות מפיו של בעל הדין האחר (בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון ).

זאת ועוד, סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר, במקום בו נדרשת התחשבות, עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על ידי הזכויות המוגנות. לעיתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין.

אני ער לכך שברגיל מדיניות המשיבה לעניין מתן אורכות היא מאוזנת, ומרוככת אף יותר מזו של בית המשפט. ברור גם הטעם לעמדה שנקטה המשיבה במקרה זה, נוכח טיב הטיעונים שהועלו בערעור לעצומו. עם זאת, מכלול השיקולים מאפשר להיעתר לבקשה במקרה זה.

התוצאה היא שניתנת למערער אורכה כמבוקש.