בש"פ 2411/08 טאה מוסא נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח' בן- עמי) בב"ש 4170/08 מיום 25.2.2008 להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

העובדות

כמפורט בכתב האישום

2.

ביום 10.2.2008 הוגש כתב אישום כנגד העורר ובו יוחסו לו עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכניסה ושהייה בישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(א) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952.

3.

כפי שעולה מכתב האישום ביום 14.1.2008 בשעה 01:30 או בסמוך לכך, התפרץ העורר ביחד עם שלושה אחרים (להלן- הנאשמים ) לביתם של מ.ב. וי.ב. (להלן- המתלוננת והמתלונן בהתאמה או המתלוננים ), זוג קשישים ילידי 1939 ו-1936 בהתאמה, במושב בית מאיר, בזמן שהמתלוננת ישנה בחדר שינה בקומה העליונה והמתלונן ישן במפלס התחתון.

4.

הנאשמים נכנסו לחדר השינה בו ישנה המתלוננת באותה עת. המתלוננת התעוררה והחלה לצעוק לעזרה והנאשמים ניסו להשתיקה. כשניסתה המתלוננת לקום ממיטתה היכו אותה הנאשמים בראשה ובגופה, הפילו אותה לרצפה, בעטו בה, זרקו עליה מזרן והורו לה לשתוק.

5.

המתלונן התעורר כתוצאה מצעקות המתלוננת ויצא למסדרון. הנאשמים ירדו לכיוונו של המתלונן, היכו אותו באגרופים ובאמצעות מוט עץ והורו לו לשתוק. לאחר מכן, הורידו את המתלונן בכוח אל חדר ההסקה בבית וקשרו את ידיו באמצעות חבלים אל דוד ההסקה וצינור ההסקה. במקביל לאירועים המתוארים לעיל, יצאה המתלוננת מחדרה. הנאשמים דחפו את המתלוננת במדרגות הבית וכתוצאה מכך היא נחבלה בראשה. לאחר מכן, הורידו הנאשמים את המתלוננת אל חדר ההסקה והושיבו אותה ליד המתלונן.

6.

הנאשמים החזיקו את המתלוננים במשך שעתיים בחדר ההסקה, דרשו לדעת היכן הכספת והנשק ובנוסף, דרשו לקבל סכום של 100,000 ש"ח. המתלונן השיב לנאשמים כי אין ברשותם כסף ונשק. לאחר מכן נעלו הנאשמים את המתלונן והמתלוננת בחדר ההסקה.

לאחר זמן קצר חילצו עצמם המתלוננים דרך החלון.

7.

לפי כתב האישום, גנבו הנאשמים מהמתלוננים את הפריטים הבאים: טלפון סלולרי מסוג סמסונג, שרשרת זהב על תליון משובץ יהלום, שתי שרשראות וכסף במזומן בסך 300 ₪ ואולר.

הליכים קודמים

8.

במקביל להגשת כתב האישום , הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר. הבקשה נדונה ביום 14.2.2008, וביום 25.2.2008 החליט בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

9.

בית המשפט קמא נימק את החלטתו זו בכך כי כנגד העורר ישנן ראיות לכאורה כמפורט להלן:

ראשית, מכשיר הטלפון הסלולרי של העורר אוכן בשעות של לקראת סוף השוד על ידי האנטנות "המכסות" את היישוב בית מאיר ולאחר מכן אוכן המכשיר על ידי האנטנות "המכסות" את אזור קטאנה, הכפר בו גר העורר.

שנית, מציין בית המשפט קמא כי תשע שעות בלבד לאחר תום השוד, נמצא מכשיר הטלפון הסלולרי שנגנב מדירת המתלוננים בידי ביתו של העורר, כאשר הן העורר והן ביתו מודים כי המכשיר נמסר לה על ידי העורר. בית המשפט קמא קבע כי בכך יש די כדי להקים את "החזקה התכופה" לפיה הימצאות רכוש בידיו של אדם בסמוך לגניבתו קושרת אותו למעשה העבירה. עוד ציין בית המשפט קמא כי העורר לא מסר בחקירתו כל הסבר, ולו הדחוק ביותר, להימצאותו הלכאורית באזור היישוב שורש והכחשותיו כי לא היה נוכח במקום, יש בהן כדי לייחס לו באופן לכאורי את המעשים נשוא כתב האישום.

לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי די בעבירת השוד המיוחסת לעורר כדי להקים נגדו עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן- חוק המעצרים ). עוד ציין בית המשפט קמא בהחלטתו כי לעורר עבר פלילי והוא לא נרתע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום, שעה שעומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בגין כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה שלגביה אין מחלוקת כי יש ראיות לכאורה במקרה דנן.

טענות העורר

10.

לטענת העורר, בית המשפט קמא שגה בכך שלא נתן דעתו להעדר ראיות ממשיות לזמן תחילת השוד ובכך שקבע באופן שרירותי כי האירוע הסתיים בסמוך לשעה 03:00. לטענתו, האינדיקציה היחידה לכך שהשוד הסתיים סמוך לשעה זו הינה שיחת טלפון שביצעו שכני המתלוננים, אולם עד שיחה זו היה חלון זמן בלתי ידוע מרגע עזיבת השודדים את הדירה ועד הרגע בו זיהו המתלוננים בוודאות כי השודדים עזבו את ביתם. בנוסף, טוען העורר כי עקב מצבם הנפשי הקשה של המתלוננים לאחר האירוע, לא ניתן לסמוך על הערכת הזמן שלהם וייתכן כי מהלך השוד היה קצר בהרבה מן המתואר וכי רק זמן רב לאחר שעזבו השודדים את הבית, הודיעו המתלוננים למשטרה על האירוע.

11.

עוד טוען העורר כי בית המשפט קמא שגה בכך שהחליט שישנן ראיות לכאורה שהעורר היה במקום השוד, גם אם בשלביו הסופיים. לטענתו, בית המשפט קמא ביסס קביעתו זו על דו"ח איכון של אנטנה סלולרית ביישוב שורש, ממנו עולה כי ממכשיר הטלפון הסלולרי שלו ביצע העורר שיחות טלפון וקיבל שיחות הממקמות אותו באזור האירוע, אולם כל זאת ללא זמנים מדויקים. בית המשפט קמא לא נתן דעתו לכך כי לפי העולה מדו"ח האיכון, העורר כלל לא נכח בזירת האירוע לאורך כל זמן השוד, זאת גם לפי גרסת המשיבה.

12.

בנוסף, טוען העורר כי קיימת אנטנה ספציפית במושב בית מאיר, בה לא אוכן מכשירו הנייד של העורר, עובדה שאינה מקימה ראיות לכאורה כי העורר אכן היה במושב בית מאיר בליל האירוע.

13.

ממשיך העורר וטוען כי בית המשפט קמא לא ייחס חשיבות לאי אמינותו של דו"ח האיכון ולעובדה כי בממצאים של דו"ח האיכון קיימת בעיה של "זליגת קליטה" ושידור בין אנטנות שונות. על פי רישומי דו"חות האיכון, חלפו 26 שניות בלבד מאיכון מיקומו באזור היישוב בר-גיורא ועד לאיכון מיקומו באיזור רמת בית שמש, משך זמן שאינו יכול להיות הגיוני במעבר בין שתי נקודות אלה וייתכן מאד כי הדבר נבע מ"זליגה" עת היה באזור אחר. לטענתו, באם ישנו ספק, על בית המשפט להפעילו לטובתו וכי לכל היותר קיים "עיגון לכאורי" לראיות נגדו.

14.

העורר מציין כי גם אם נכונה הטענה כי שהה בישראל בשעות המיוחסות לו, הכחשתו בעדותו לעניין הכניסה לישראל, כפי שצוינה על ידי בית המשפט קמא,

אינה מהווה חיזוק ראייתי לביצוע השוד. ההכחשה נבעה עקב עונש המאסר על תנאי שתלוי ועומד נגדו בגין שהייה בישראל שלא כחוק, בניסיון למנוע הפללה עצמית באותה עבירה.

15.

מוסיף העורר וטוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שקבע כי השימוש שעשתה ביתו של העורר במכשיר הטלפון הסלולרי שנשדד מקים "חזקה תכופה". לטענתו, השימוש במכשיר התבצע כתשע שעות לאחר תום השוד והמדובר במכשיר קטן אשר קל למכרו או להעבירו בפרק זמן קצר מרגע גניבתו. ניתן להניח כי בשעות שחלפו מאז ביצוע השוד נרכש המכשיר או התקבל מידי אדם אחר או שניתן לעורר מידי אדם אחר שנכח בשוד. הנטל להוכיח כי העורר הוא זה שביצע את העבירה המיוחסת לו מעל לכל צל של ספק מוטל לפתחה של המשיבה [ע"פ 50/59 פרלמן נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יג, 802 (1959) (להלן- עניין פרלמן )].

16.

העורר מציין כי עברו הפלילי אינו מוסיף לטענת חזקת המסוכנות כלפיו. ההרשעה בגין גניבת רכב הינה מלפני 16 שנים והעבירה האחרונה בגין שהייה בלתי חוקית אינה מקימה את עילת המסוכנות.

17.

לבסוף טוען העורר כי הוא מופלה לרעה מול החשודים האחרים ששוחררו והוא מבקש כי לכל הפחות תימצא לו חלופת מעצר בהפקדת סכום כספי בקופת בית המשפט ובערבות צד ג' או כל חלופה אחרת שתיקבע על ידי בית המשפט.

טענות המשיבה

18.

המשיבה מציינת כי הדיון נמצא בשלב בו יש לשאול האם ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר. לטענתה, ההסברים של העורר וביתו קושרים את העורר לשוד, ובנוסף קיימים דו"חות איכון מכשירו הנייד של העורר הממקמים אותו מחוץ למקום מגוריו בין השעות 02:19- 04:23 בליל האירוע. לטענתה, אין מחלוקת באשר לעובדה כי המספר המצויין בדו"חות המסתיים בספרות 848 הוא מספרו של העורר. דו"חות האיכון מעידים על כך שהעורר היה באותו הלילה באזור שורש, אזור הקרוב מאד לבית מאיר, והגיוני כי האנטנות הממוקמות ביישוב שורש קלטו שיחות שבוצעו מבית מאיר. המשיבה מציינת כי במסגרת ההליך העיקרי תיערך חקירת מהנדס אשר יגיש לבית המשפט חוות דעת מפורטת בנושא.

19.

לטענת המשיבה קמה כנגד העורר "חזקה תכופה", שכן לאחר תשע שעות מגניבת המכשיר הנייד של המתלוננים, הוא נמצא בידיה של ביתו של העורר ומדבריו עולה כי הוא זה שמסר לה אותו. המשיבה מציינת כי העורר לא סיפק כל הסבר לשם הפרכת ה"חזקה התכופה" ובחקירתו במשטרה הוא מסר גרסאות סותרות באשר לשאלה כיצד השיג את המכשיר.

20.

בנוסף, טוענת המשיבה כי קיים חשש להימלטות העורר מאימת הדין לאור קיומו של מאסר על תנאי שהושת על העורר בגין עבירת שהייה בלתי חוקית.

21.

באשר לטענת העורר כי לא ניתן לעבור מאיזור היישוב בר-גיורא לאזור רמת בית שמש בתוך 26 שניות, כפי שעולה לכאורה מדו"חות האיכון, טוענת המשיבה כי חוות דעת המהנדס בהליך הראשי תתייחס לטענת ה"זליגה" ובכך אין בכדי ל"כרסם" בראיות. מעבר לכך, טוענת המשיבה, העורר בהודעותיו למשטרה מסר כי שהה בביתו במהלך כל ליל האירוע ולפיכך, הוא אינו יכול לטעון לתרחיש חדש בעניין מיקומו במהלך השוד.

22.

עוד טוענת המשיבה כי אין בסיס לטענת העורר כי הופלה לרעה מול חשודים אחרים. לטענתה, כנגד שאר החשודים שלכאורה היו מעורבים באירוע, לא היו ראיות ונסיבותיהם שונות מנסיבותיו של העורר.

23.

לבסוף, טוענת המשיבה כי ישנן ראיות לכאורה על מנת לקבוע את מועד סיום האירוע. לטענתה, המתלוננת העידה שלאחר עשר דקות מעזיבת הנאשמים את ביתם היא והמתלונן יצאו מחדר ההסקה ועשו רעש. כאשר הבינו כי אין תגובה, הם השתחררו ויצאו תוך פרק זמן לא ארוך ובנוסף, שיחת הטלפון שערכו מהשכנה בשעה 03:15 עולה בקנה אחד עם דו"ח האיכון מהאנטנה בשורש.

דיון והכרעה

24.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפניי ועיינתי בחומר החקירה, בעדויות ובמסמכים שצורפו לבקשת הערר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

25.

לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא כי כנגד העורר קמה "חזקה תכופה" עקב הימצאות מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת ברשות ביתו של העורר תשע שעות בלבד לאחר סיום האירוע. כידוע, "חזקה תכופה" קמה כאשר רכוש גנוב נמצא ברשותו של אדם בסמוך למועד גניבתו ובכך יש כדי לקשור אותו למעשה העבירה [ראו: עניין פרלמן לעיל; וגם: בש"פ 6752/07 חסונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2007; ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 813, 824 (1976)]. חזקה זו אינה חלוטה והיא ניתנת לסתירה. במקרה דנן, לא עלה בידי העורר להפריך את החזקה התכופה שקמה כנגדו. העורר שינה את גרסאותיו ביחס למועד רכישת המכשיר ולגבי מחיר רכישת המכשיר מספר פעמים ולא נתן כל הסבר המניח את הדעת אשר יוכל לסתור את החזקה שקמה כנגדו.

26.

כמו כן, לא שוכנעתי כי קביעתו של בית המשפט קמא בדבר שעת סיום השוד הייתה שרירותית. שעה זו נקבעה, על פי הודעותיהם של המתלוננים במשטרה ועל פי שיחת הטלפון שערכו בשעה 03:15 מבית השכנה. יש בכוחן של ראיות אלה

כדי לקבוע כי לפחות באופן לכאורי, שעת מועד סיום השוד הייתה בסמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר.

27.

באשר לטענת העורר כי בית המשפט קמא שגה בכך שהחליט שישנן ראיות לכאורה שהעורר היה במקום השוד, גם אם בשלביו הסופיים, דינה להידחות. איכון מכשירו של העורר על ידי אתרים C2158 ו- 2158 F אשר נמצאים באזור שורש, "המכסים" מבחינת קליטה גם את המושב בית מאיר, בשעה 2:57:34 מהווה ראיה לכאורית חזקה כנגד העורר ויש בה כדי להצביע על מיקומו בזירת האירוע ועל היותו שותף במעשה השוד. בנוסף, דו"חות האיכון מצביעים כי בין השעות 02:30 ל- 04:25 בוצעו ממכשירו הנייד של העורר כ- 13 שיחות. לגרסת העורר, הוא ישן בביתו כל אותו הזמן, כאשר מכשירו הנייד לראשו. גרסתו זו אינה מהווה ולו ראשית הסבר לשם סתירת הטענות העובדתיות שאותן העלתה המשיבה.

28.

אף טענת העורר כי לא ייתכן שהגיע מאיזור היישוב בר-גיורא לאזור רמת בית שמש, המרוחקים זה מזה כ- 15 קילומטרים בתוך פרק זמן של 26 שניות על פי דו"חות האיכון, דינה להידחות. ככלל, טענות אלה של העורר, יפות הן לשלב ההוכחות בערכאה הדיונית והן אינן רלוונטיות בשלב זה. יחד עם זאת, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא כי טענת העורר ש"קפיצת הדרך" בדו"ח האיכון בין השעות

02:29:12

ל- 2:29:38 עומדת בניגוד למציאות, אינה מעלה או מורידה. האנטנות ממוקמות מרחק ניכר אחת מהשנייה וביכולתן לקלוט שיחות ברדיוס של קילומטרים רבים.

29.

בנוסף, מקובלות עלי שתי קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר מסוכנותו של העורר. ראשית, כתב האישום כנגד העורר מייחס לעורר עבירת שוד בנסיבות מחמירות והדבר מקים את חזקת המסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. שנית, נראה כי העורר אינו נרתע מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שעה שעומד ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה בגין כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה שלגביה אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה במקרה דנן. בכוחן של שתי קביעות אלה כדי ללמד על מסוכנותו של העורר לציבור ואיני מוצא כי בנסיבות העניין יש בכוחה של חלופת מעצר לאיין מסוכנות זו. כמו כן, מקובל עלי חששה של המשיבה כי קיימת סכנה להימלטותו של העורר מאימת הדין, לאור קיומו של מאסר על תנאי העומד ותלוי כנגדו.

30.

לבסוף, באשר לטענת העורר כי הוא מופלה לרעה מול חשודים אחרים בתיק, גם דינה של טענה זו להידחות. לא עלה בידי המשיבה למצוא ראיות לכאורה כנגד חשודים אחרים בתיק ועל כן, לא הוגש נגדם כתב אישום. לא כך המצב באשר לעורר, אשר נגדו קיימת תשתית ראיות לכאורה רחבה, כמפורט לעיל.

לאור כל האמור לעיל, דין הערר להידחות. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.