בש"פ 2420/97 רומנובסקי אלכסנדר נ. מדינת ישראל

העורר הועמד לדין ביחד עם אחר ובכתב האישום יוחסו לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, ושימוש במסמך מזוייף בגין שורה של מעשים. לפי כתב האישום קיבלו השניים במירמה סכום של כ650,000-$, כשהם מותירים חלק מקורבנותיהם ללא קורת גג לראשם, וביניהם גם אשתו וחותנו של העורר.

לאחר הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את שני הנאשמים עד תום ההליכים. השופט המלומד של בית המשפט המחוזי אשר דן בבקשה החליט לשחררם בערובה וקבע תנאים שונים לשחרור ובהם ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 200,000 ש"ח והפקדה במזומן על סך 100,000 ש"ח.

שותפו של העורר לאישום השיג את סכום הכסף הנדרש ואת הערבויות, ולפיכך שוחרר בערובה, ואילו המבקש נותר במעצר. הוא ערר לבית משפט זה לאחר מספר חודשים שבהם היה נתון במעצר וביקש להפחית את סכום הערובה כיוון שידו אינה משגת את הסכום הנדרש.

בהחלטתו לדחות את הערר קיבל השופט קדמי את טיעון המדינה כי קיים חשש ממשי שהעורר יימלט מן הארץ כיוון שיש לו קרובי משפחה בקנדה והוא אף התגורר שם תקופה מסוימת. על רקע אופיים של המעשים בהם הואשם והחשש האמור, החליט שלא להתערב בסכום שנקבע כערובה בבית משפט קמא.

חלפה שנה מאז נעצר העורר, משפטו טרם הסתיים והוא לא הצליח להשיג את סכום הערובה. הפרקליטות עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יופחת סכום הערובה, אולם יועמד על סכום שיהיה בו כדי להבטיח מפני החשש להימלטותו של העורר מהדין.

שופט בית המשפט המחוזי המלומד הפחית את הפקדון והעמידו על סכום של 50,000 ש"ח, ואף הקטין את סכום הערבויות של צד ג'. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

בא כוח העורר בטיעוניו בפני עמד על כך שאין ידו של העורר משגת להפקיד סכום כלשהו להבטחת התייצבותו במשפט, ולמעשה הוא אף מתקשה בגיוס ערבויות צד ג', לבד מערבות אשתו של העורר. עוד טען בפני כי חלקו של העורר בפרשה קטן מחלקו של שותפו. הלה גרף את סכומי הכסף שהוצאו במרמה ואף הצליח להשתחרר בערובה. עוד טען בא כוח העורר, כי משהחליט בית המשפט לשחרר נאשם בערובה, מן הראוי כי התנאים שיושתו עליו יאפשרו לקיים את החלטת השחרור ולא ירוקנו אותה מתוכן.

מקובלת עלי טענתו של בא כוח העורר, כי משהוחלט כי ניתן לשחרר נאשם בערובה, ראוי שהשחרור ייקבע בתנאים שיאפשרו לאותו נאשם לממש את השחרור. עם זאת, כפי שכבר הבעתי דעתי בעבר, על בית המשפט להציב תנאים אשר יבטיחו את השגת תכלית המעצר. התנאי המתייחס להפקדת סכום כסף במזומן מיועד להבטיח מפני המלטות מן הדין, והסכום שנקבע צריך שיעמוד ביחס ליכולתו של הנאשם, אך שלא יהיה בו משום פיתוי לוותר על הפקדון ולהמלט מן הדין (בש"פ 2413/96 צייף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

גם במקרה שבפנינו, התנאי שנקבע, לפיו על העורר להפקיד סכום כסף במזומן, נועד להבטיח מפני המלטותו מן הדין. הערובה אשר הציע בא כוח העורר בדיון, ערבות חתומה בידי אשתו של העורר, אין בה כדי להבטיח מטרה זו.

כפי שכבר אמר בית משפט זה, בהחלטתו של השופט קדמי, החשש להמלטותו של העורר מן הארץ איננו ערטילאי, והוא חשד מבוסס. אשתו של העורר היא חסרת כל. היא עצמה ואף אביה היו קורבן לחלק ממעשי המרמה המיוחסים לעורר, וקשה להניח שחיובה כערבה יהיה בו כדי להניא את העורר מלהימלט מן הדין.

בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשת העורר באופן חלקי בכך שהחלטת בית המשפט קמא תשונה והסכום אשר יהיה עליו להפקיד במזומן כדי להשתחרר יועמד על סך של 10,000 ש"ח וכן ערבויות צד ג' שיועמדו על סך 20,000 ש"ח.

אוסיף עוד, כי בנסיבות שנוצרו ונוכח התמשכות מעצרו של העורר, מן הראוי שבית המשפט יעשה כל מאמץ לסיים את המשפט בהקדם. אם לא יקבעו מועדים לשמיעה ולסיום המשפט כאמור, יוכל כמובן בא כוחו של העורר לשוב ולפנות בבקשה לשקול מחדש שחרורו בערבות צד ג' ראויה.