בש"פ 2499/12 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט פיש) מיום 18.3.2012 שבה קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (השופט מסארווה) במ"ת 44747-05-11 מיום 13.3.2012, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בשתי עבירות של הצתה ובעבירת איומים. בד בבד הוגשה בקשה למעצרוֹ עד תום ההליכים. בית משפט השלום החליט בתחילה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בתנאי 'מעצר בית' מלא, בהמשך הקל את תנאי השחרור וקבע מסגרת שעות שבהן יוכל המבקש לעבוד בעסק המשפחתי בפיקוחם של הוריו. פעם, פעמיים ושלוש הפר המבקש את תנאי השחרור ונתפס כשהוא מחוץ לבית ומחוץ לבית העסק. בקשה ראשונה של המשיבה לעיון חוזר בהחלטת השחרור נדחתה; בקשה שנייה לעיון חוזר הוגשה לאחר ההפרה השנייה, ובה הוחלט על חילוט 1,000 ₪ מכספי הערבות ועל כך שלכל יציאה מן הבית יהא המבקש מלווה באחד מן המפקחים. בקשה שלישית לעיון חוזר, בעקבות הפרה שלישית של תנאי השחרור, נתקבלה, ובית משפט השלום הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. לאחר הגשת התסקיר הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש ל'מעצר בית' מלא בפיקוח ההורים ובתנאי איזוק אלקטרוני וערבויות כספיות. המשיבה הגישה ערר על החלטת השחרור, בית המשפט המחוזי קיבל את הערר, הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, ומכאן הבקשה למתן רשות ערר.

3.

עיקרה של הבקשה למתן רשות ערר היא בשלושה: (א) משהחליט בית משפט השלום על שחרור מן המעצר ובית המשפט המחוזי הפך את הקערה על פיה והורה על מעצר, הרי שאין להתייחס אל הבקשה כאל "גלגול שלישי" ומצב דברים זה הריהו עילה למתן רשות ערר; (ב) המבקש הוא קטין, והדבר נותן משנה תוקף לחיזוק בקשתו; (ג) למבקש אין עבר פלילי. אמנם תלויים ועומדים נגדו 6 תיקים, טרם ניתנה תשובתו לכתבי האישום בתיקים הללו, אך ההליכים המשפטיים צפויים להימשך עוד זמן רב.

4.

עיקרי נימוקי הערר לגופו הם כי הפרות התנאים מצדו של המבקש היו מועטות, מינוריות, ולא התלוו אליהן עבירות נוספות. חלה התמתנות במעורבותו של המבקש בפלילים ומן הראוי היה לאפשר לו הזדמנות נוספת על דרך של 'מעצר בית' מלא, בפיקוח, באיזוק אלקטרוני ובערבויות כספיות כפי שקבע בית משפט השלום.

5.

מנגד טענה ב"כ המשיבה בהסתמך על פסיקת בית משפט זה כי אין די במצב דברים של החלטת שחרור בערכאה ראשונה ובעקבותיה החלטת מעצר בערכאה השנייה, כדי להצדיק מתן רשות ערר ב'גלגול שלישי'. לדבריה נדון עניינו של המבקש כמה וכמה פעמים, הוא הוזהר, מקצת הערבויות חולטו, אך הוא לא ידע לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו. המבקש הוא בן 17 ו-8 חודשים, אמנם קטין, אך מתקרב אל סף הבגירות. גם העובדה שלחובתו תיקים תלויים ועומדים, מחזקת את הצורך במעצרו. לגופו של עניין טענה ב"כ המשיבה על החומרה ועל המסוכנות שבהצתת שדה קוצים

במרכזה של עיר, וחוזר חלילה הצתה דומה נוספת. האיזוק האלקטרוני לא יכול שיהיה תחליף להעדר אמון בגורם האנושי. אין ניתן לסמוך על המבקש ולא על הוריו בעקבות היחס המגונן כלפיו, ולאור האמור בתסקיר שירות המבחן.

6.

אכן, על-פי ההלכה הפסוקה, העובדה שבית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המבקש, בניגוד להחלטת בית משפט השלום שהורה על שחרורו, היא כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערר. כמו כן, מן המפורסמות, שכאשר בעניינו של קטין עסקינן, מתחייבת גישה זהירה ומתחשבת, עוד יותר מאשר לגבי בגיר. ברם, דומני כי בהליכים המשפטיים עד כה מוצה המירב שניתן לזקוף לטובת המבקש, ומתוך התחשבות בגילו. בית משפט השלום נקט כלפי המבקש בצעדים מדודים ומתונים בעקבות הפרות תנאי המעצר, ובאופן הדרגתי. כמתואר, עניינו נדון כמה וכמה פעמים בבית משפט השלום ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי. זמן שיפוטי רב הוקדש לו, ושיקול דעת שיפוטי מעמיק. בית המשפט המחוזי שקל את כלל נסיבות העניין, בכללן את האמור בתסקיר שירות המבחן, עד שבא למסקנה כי "מצטיירת תמונה של חוסר שליטה על המשיב במעצר הבית והעדר אפשרות לקיים את החלופה... אין פיקוח אנושי אפקטיבי על המשיב ואין מקום ליתן בו או במפקחים אמון לעניין קיום החלופה בעתיד" . אין אפוא הצדקה למתן רשות לערור ב'גלגול שלישי'.

7.

מחוץ למסגרת הצרה המותווית בסעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 באשר למתן רשות ערר, מכיוון שמדובר בקטין, ולאור מה שתואר בתסקיר המעצר, סברתי כי ניתן אולי לגבש הסכמה על השׂמתו של המבקש במסגרת חוץ-ביתית, באופן שיבטיח את מניעת מסוכנותו כלפי הציבור מחד גיסא, ויזכה לטיפול מקצועי ושיקומי שהוא זקוק לו, מאידך גיסא. אלא שהמבקש והוריו מתמידים בהתנגדותם הנמרצת למהלך שכזה.

8.

הבקשה נדחית.