פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2533/20
לפני:
כבוד השופט א' שטיין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
קוסאי ג'רבאן
ערר לפי סעיף 53(א)
לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטה
שניתנה ביום 16.4.2020 על ידי בית המשפט המחוזי חיפה (השופט נ' סילמן) במ"ת
15791-11-19
בשם המבקשת:
עו"ד ארז בן-ארויה
בשם המשיב:
עו"ד עאדל בויראת
החלטה
1.
במספר החלטות שנתתי באחרונה, סיכמתי את הכללים שעניינם העברת העצור עד תום ההליכים בין כותלי הכלא למעצר באיזוק אלקטרוני בצילה של חזקת המסוכנות הקבועה בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) (ראו בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2020) (להלן: בש"פ 248/20 ); בש"פ 1230/20, 1232/20 פלונים נ' מדינת ישראל (3.3.2020) (להלן: עניין פלונים ); בש"פ
2434/20 מדינת ישראל נ' פלוני (12.4.2020) (להלן: בש"פ 2434/20 ); ובש"פ 2362/20 צלאח נ' מדינת ישראל (16.4.2020) (להלן: עניין צלאח )).
2.
לפי כללים אלה, העברה כאמור תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מיוחדות ובכפוף לתנאים מגבילים קשיחים, לרבות הפקדה כספית בשיעור גבוה – כשהתנאים הבסיסיים לכך, לצד היתכנות המעצר באיזוק אלקטרוני, הם המלצה חיובית וחד-משמעית של שירות המבחן; העמדת מפקחים שעליהם ניתן לסמוך; והתרשמות חיובית מהמפקחים הללו על ידי השירות ועל ידי בית המשפט (כמוסבר בהחלטתי בעניין פלונים ).
3.
במקרה דנן, כל התנאים הבסיסיים הללו התקיימו; ולצדם – כפי שהחליט בית משפט קמא – התקיימו גם התנאים המיוחדים, אשר כוללים את כל אלו:
א.
גילו הצעיר של הנאשם (המשיב דכאן), שהיה בן 19 (בגיר צעיר) בזמן ביצוע העבירות נושא כתב האישום שהוגש נגדו.
ב.
היות הנאשם נטול עבר פלילי.
ג.
קיומו של פיקוח הדוק במקום המרוחק ממוקד הסכסוך שבמסגרתו בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם.
ד.
משך התקופה – שבעה חודשים – בה היה הנאשם עצור מאחורי סורג ובריח, מעצר, שלפי התרשמותו של בית משפט קמא היה עבור הנאשם גורם מרתיע.
ה.
הסולחה שהושגה בין הניצים, אשר מפיגה במידה רבה את החשש להתלקחות הסכסוך שעל רקעו בוצעו העבירות הנטענות.
ו.
התפשטותו של נגיף הקורונה – דבר שמעלה חשש להידבקות בבית המעצר ולפגיעה בזכויות העצורים והנאשמים, לרבות עינוי דין עקב הימשכות ההליכים.
4.
החלטה זו מהווה חלק ממתווה ההליך, אשר נקבע על ידי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 1.1.2020 בה הורה על מעצרו של המשיב עד תום משפטו בבית המעצר מפאת המסוכנות הנשקפת ממנו. באותה החלטה גופה נקבע כי "ככל שתהיה עתירה לתסקיר לעוד כשלושה חודשים, ניתן יהיה לבדוק מחדש גובה המסוכנות, והדברים ישקלו בהתאם". למעשה, החלטה קודמת זו הבטיחה למשיב את העיון החוזר אשר קויים בעניינו ואשר הביא להחלטה מושא הערר – זאת, כחלק מהערכת מסוכנותו וכחלק מבדיקת הדרכים לאיין אותה באמצעות מעצר באיזוק אלקטרוני.
5.
אין חולק על כך שהעבירות המיוחסות למשיב – החזקת נשק שלא כדין, ירי באזור מגורים וחבלה בכוונה מחמירה – הן חמורות מאד. כמו כן אין חולק על כך שהאמור בכתב האישום בעניין העבירות הללו מאומת בראיות לכאורה. לצד זאת, בית משפט קמא הפעיל את שיקול דעתו בהתאם לאמור בחוק המעצרים וההלכות שנפסקו בעניינו. בית המשפט התייחס בהחלטתו לכל אחת מהנסיבות הרלבנטיות למעצרו של המשיב והעריך את הנסיבות הללו כמכלול, כפי שנדרש לפי הפסיקה (ראו בש"פ 248/20 , פסקאות 27-22 והחלטות שצוטטו שם). בהישען על הערכה זו, קבע בית המשפט כי מדובר בנסיבות מיוחדות אשר מצדיקות את העברת המשיב למעצר באיזוק אלקטרוני. קביעה זו ממוקמת בדל"ת אמותיו של שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית, ולא מצאתי בה שום פגם מהותי או טעות משפטית אשר מצדיקים התערבות במסגרת הערר. מטעם זה לא אתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין עצם העברת המשיב למעצר באיזוק אלקטרוני כאמור (אם כי טוב היה אילו בית המשפט היה מביע את התרשמותו החיובית מהמפקחים שמונו למשיב ב"רחל בתך הקטנה", ולא במשתמע). אוסיף ואציין, במאמר מוסגר, כי מקום שקיים ספק ממשי לגבי הצורך לעצור את הנאשם בבית המעצר עד תום משפטו – ובמקרה דנן ספק כאמור קיים – מן הדין למזער את הפגיעה בזכויותיו, בעודו זכאי לחזקת החפות, עד כמה שניתן. כך מורה סעיף 1(ב) לחוק המעצרים; וכך עלינו לנהוג בעת הזאת של חירום לאומי אשר נכפה עלינו על ידי מגפת הקורונה (כמוסבר בפסקה 13 להחלטתי בעניין צלאח ובפסקה 13 להחלטתי ב בש"פ 2434/20 ).
6.
באשר לתנאים המגבילים שקבע בית משפט קמא – רוב התנאים הללו נכונים ומידתיים, ובכל אותם התנאים לא מצאתי מקום להתערב. דא עקא, התנאים המגבילים אשר נקבעו בהחלטה קמא לוקים בחסר. ראשית, על פי אמות המידה שקבעתי בהחלטותיי הנ"ל, סכום ההפקדה שקבע בית משפט קמא – 15,000 ₪
– הינו נמוך מדי, ועל כן עלי להעלותו באופן משמעותי. סכום ההפקדה כאמור צריך לעמוד על 30,000 ₪, ואפשר שבמקומו תופקד ערבות בנקאית אוטונומית (ראו והשוו: בש"פ 5447/19 עמאר נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (20.8.2019) (להלן: עניין עמאר )). כמו כן, בשים לב לנגישות המשיב לכלי ירייה וכן לעובדה שלפי הנטען בכתב האישום, האקדח שבאמצעותו הוא ביצע ירי באזור מגורים לא נמצא ואין זה ברור למי הוא שייך, מן הדין להוסיף תנאי נוסף לתנאים המגבילים: מפקחי המשיב יבטיחו שלמשיב לא תהא שום גישה לכלי נשק חם או קר בעת שהייתו בבית דודתו במסגרת מעצרו באיזוק אלקטרוני; ובשטחו של בית זה, לרבות חצרי הבית, לא יימצא שום נשק חם במהלך שהותו של המשיב שם (ראו והשוו: עניין עמאר ,
שם) .
7.
אשר על כן, הנני קובע כי לתנאי העברתו של המשיב מהכלא למעצר באיזוק אלקטרוני בבית דודתו, אשר נקבעו בהחלטה קמא, יוספו התנאים שקבעתי בפסקה 6 לעיל. הפקדת הסך של 30,000 ₪, אשר נדרשת באותה פסקה חלף הסכום שנקבע בהחלטה קמא, תבוצע, או תושלם, עד יום ב', 20.4.2020, שעה 16:00, שאם לא כן, יוחזר המשיב לבית המעצר וייעצר שם עד תום משפטו. מובהר בזאת, כי העברת המשיב מבית המעצר למעצר באיזוק אלקטרוני כאמור לעיל תבוצע עוד היום, יום ו', 17.4.2020.
8.
בכפוף להוספת התנאים המגבילים כאמור לעיל, ערר המדינה נדחה.
ניתנה
היום, כ"ג בניסן התש"ף (17.4.2020).
ש ו פ ט