החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 265/17 חני חלייהו נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · הארכת מועד להגשת ערר על החלטה בענייני מעצרבקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בענייני מעצר עד תום ההליך

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דן בבקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת מעצר עד תום ההליך שהוגשה באיחור של כחודשיים. נקבע כי אמת המידה היא קיומו של טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור, ונשקלו משך האיחור, הטעם לו וסיכויי הערר. חרף התנהלות מקשה של המבקשת, נתקבלה הבקשה בשל היותו של הערר ערעור ראשון בזכות בענייני חירות.

העובדות

המבקשת נעצרה עד תום ההליך הפלילי בעבירות סמים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.10.2016. בקשת הארכה הוגשה ביום 9.1.2017, כחודשיים לאחר המועד הקבוע בדין, והנימוק לאיחור הוא מגעים להסכמות ולגישור פלילי שלא צלחו. המשיבה התנגדה לבקשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת ערר על החלטה בענייני מעצר שהוגש באיחור של כחודשיים?
  2. 2.האם מגעים לגישור ופשרה בהליך הפלילי מהווים טעם מניח את הדעת לאיחור בהגשת הערר?

הלכות

  1. 1

    אמת המידה להארכת מועד להגשת ערר בענייני מעצר היא קיומו של טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור, הנבחן לפי מועד הגשת הבקשה, משך האיחור, הטעם לו וסיכויי ההליך.

    ״אמת המידה החלה בהקשר זה היא אמת המידה הנהוגה ביחס לבקשות ארכה להגשת הליכים ערעוריים פליליים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בעל דין שממתין להתפתחויות בתקווה שייתרו הליך ערעורי ואינו מגיש בקשת ארכה בתוך המועד, אינו יכול לצפות לארכה אוטומטית.

    ״בעל דין שאינו מגיש הליך ערעורי וממתין על דעת עצמו להתפתחויות כאלה או אחרות בתקווה שיהיה בהן כדי לייתר את ההליך״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    לנוכח היות הערר הליך ערעורי ראשון בזכות העוסק בחירותו של אדם שטרם הורשע, והעובדה שהמשיבה לא התייחסה לסיכויי הערר, יש להאריך את המועד חרף האיחור.

    ״נתתי משקל לכך שעסקינן בהליך ערעורי ראשון (בזכות) העוסק בחירותה של המבקשת, אשר טרם הורשעה בדין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • ערר
  • טעם מבורר
  • איחור ניכר
  • גישור פלילי
  • מטעמים שיירשמו

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"פ

265/17 - א'

לפני:

כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו

המבקשת:

חני חלייהו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 10.10.2016 (מ"ת 25470-06-16). במסגרת ההחלטה קיבל בית המשפט את בקשת המשיבה להורות על מעצרה של המבקשת עד תום ההליך הפלילי התלוי ועומד נגדה, ואשר בגדרו היא מואשמת בעבירות סמים שונות.

בקשת הארכה הוגשה ביום 9.1.2017, וצורף לה הערר גופו. הנימוק אשר ניתן לאיחור הוא מגעים שנערכו בין המבקשת לבין המשיבה בניסיון להגיע להסכמות בהליך העיקרי, לרבות באמצעות גישור פלילי. לעניין זה טענה המבקשת כי "המתינה בציפייה לבחון מה יתקדם בניהול התיק הפלילי בטרם ביקשה לערור על ההחלטה" (סעיף 13 לבקשת הארכה). בסופו של יום המגעים בין הצדדים לא צלחו, ולפיכך מעוניינת המבקשת למצות את זכותה לערור על החלטת המעצר. המבקשת המשיכה וטענה כי סיכוייו הלכאוריים של הערר גבוהים. המשיבה, מצדה, מתנגדת לבקשה וסבורה כי לא מתקיים בענייננו טעם מבורר המצדיק את מתן הארכה המבוקשת.

בהתאם להוראת סעיף 53(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, ערר על החלטה בענייני מעצר יש להגיש תוך 30 ימים. עם זאת, בית המשפט רשאי להאריך את המועד האמור "מטעמים שיירשמו". אמת המידה החלה בהקשר זה היא אמת המידה הנהוגה ביחס לבקשות ארכה להגשת הליכים ערעוריים פליליים, לאמור - קיומו של טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, האם בקשת הארכה הוגשה במסגרת המועד הקבוע בדין; מהו משך האיחור; מהו הטעם לאיחור; ומהם סיכוייו הלכאוריים של ההליך (ראו, בש"פ 2000/10 מזרחי נ' מדינת ישראל , פיסקאות 6-4 (25.3.2010)).

בענייננו, בקשת הארכה הוגשה חודשיים ימים לאחר המועד הקבוע בדין. מדובר איפוא באיחור ניכר וממשי. זאת ועוד, התנהלותה הדיונית של המבקשת מעוררת קושי. בעל דין שאינו מגיש הליך ערעורי וממתין על דעת עצמו להתפתחויות כאלה או אחרות בתקווה שיהיה בהן כדי לייתר את ההליך הערעורי, ואף אינו מגיש למצער בקשת ארכה בתוך המועד - אינו יכול לצפות כי תינתן לו ארכה אוטומטית להגשת ההליך הערעורי בהמשך הדרך. זאת ועוד, מתגובת המשיבה עולה כי ההודעה לפיה הליך הגישור לא צלח ניתנה לבית המשפט המחוזי במסגרת דיון אשר התקיים ביום 14.12.2016. באותו דיון אף נקבע מועד למתן מענה מפורט לכתב האישום וכן מועדים לדיוני הוכחות. המבקשת לא הבהירה מדוע המתינה קרוב לחודש ימים מהדיון האמור ועד להגשת בקשת הארכה שלפניי.

חרף האמור ולאחר התלבטות, החלטתי שבנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ומבלי שהדבר יהווה אינדיקציה לבקשות ארכה עתידיות, לא יהיה זה נכון לחסום את שעריה של ערכאת הערעור לפני המבקשת. לעניין זה נתתי משקל לכך שעסקינן בהליך ערעורי ראשון (בזכות) העוסק בחירותה של המבקשת, אשר טרם הורשעה בדין. עוד נתתי משקל של ממש לכך שהמשיבה לא התייחסה לטענת המבקשת לפיה סיכוייו הלכאוריים של הערר גבוהים וזאת בשים לב, בין היתר, לנסיבותיה האישיות ולהמלצת שירות המבחן להפנותה לבחינת חלופת מעצר במסגרת קהילה טיפולית סגורה.

אשר על כן, בקשת הארכה מתקבלת והמועד להגשת הערר מוארך עד למועד הגשתו בפועל. המזכירות תפתח תיק מתאים ותתייק בו את הערר ואת החלטתי זו.

ניתנה היום, כ' בטבת

התשע"ז (18.1.2017).

גלעד

לובינסקי זיו, שופט

ר

ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בש"פ 7617/20דן מור-יוסף נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 9098/18שמעון סבח נ. מדינת ישראלהחלטה

הלכות

  1. 1אמת המידה להארכת מועד להגשת ערר בענייני מעצר היא קיומו של טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור, הנבחן לפי מועד הגשת הבקשה, משך האיחור, הטעם לו וסיכויי ההליך.
  2. 2בעל דין שממתין להתפתחויות בתקווה שייתרו הליך ערעורי ואינו מגיש בקשת ארכה בתוך המועד, אינו יכול לצפות לארכה אוטומטית.
  3. 3לנוכח היות הערר הליך ערעורי ראשון בזכות העוסק בחירותו של אדם שטרם הורשע, והעובדה שהמשיבה לא התייחסה לסיכויי הערר, יש להאריך את המועד חרף האיחור.