בש"פ 269/19 משה ברששת נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעפ"ג 62790-03-18.

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים על פי הודאתו (במסגרת הסדר טיעון) בביצוע עבירות מס והוטל עליו עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות, לצד עונש מאסר על תנאי וקנס כספי. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים על קולת העונש. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה וקבע כי המבקש ירצה עונש של מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים (יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם).

3.

פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 11.10.2018 ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 25.11.2018. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 10.1.2019. בבקשה מדגיש המבקש כי הוא לא היה מיוצג בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ולכן לא היה מודע לכך שעומדת לו האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור. עוד מציין המבקש כי בעקבות פסק-הדין נקלע למצב נפשי קשה שמנע ממנו, לטענתו, לעסוק בעניין ולהסדיר את ייצוגו לצורך הגשת בקשת רשות הערעור. המדינה מצידה מתנגדת לבקשה ועומדת על כך שהבקשה הוגשה זמן רב לאחר מתן פסק-הדין. כמו כן מציינת המדינה כי הבקשה אינה נתמכת בתשתית עובדתית מספקת וכי לא נגרם למבקש עיוות דין בבית המשפט המחוזי, שכן בית המשפט הציע למבקש כי ימונה לו סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית אך הוא סירב לכך אף שידע כי ייתכן ועונשו יוחמר.

4.

בחנתי את טענות הצדדים ובנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן החלטתי להיעתר לבקשה. כידוע, בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). ככלל נדרש מבקש הארכה להציג בפני בית המשפט "טעם ממשי המניח את הדעת" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת. בהקשר זה ישקול בית משפט שיקולים שונים ובהם משך האיחור; ההצדקה הנטענת לאיחור; וסיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו, בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.7.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל

(11.8.2009)). חשוב לציין כי גם בדין הפלילי הכלל הוא שהארכת מועד לנקיטת הליך לא תינתן כדבר שבשגרה.

5.

כפי שצוין, המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי היה בענייננו ביום 25.11.2018. הבקשה שלפניי הוגשה בחלוף חודש וחצי, כך שאין מדובר באיחור קצר או זניח. כמו כן עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ומכאן שבפניי המבקש עומדת משוכה לא פשוטה בערכאת הערעור. מן העבר השני, נתתי דעתי לשלושה שיקולים התומכים בקבלת הבקשה . ראשית , המבקש היה מיוצג בבית משפט השלום אך לא היה מיוצג בבית המשפט המחוזי. איני מביע עמדה בשאלה האם יש לנתון זה נפקות כלשהי בכל הנוגע לסיכוייה של בקשת רשות הערעור עצמה ואולם לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי בשל העובדה שלא היה מיוצג לא ידע כי באפשרותו להגיש בקשת רשות ערעור. שנית , טענת המבקש בדבר מצבו הנפשי לאחר מתן פסק-הדין לא נטענה בעלמא והיא נתמכת במידה מסוימת באישור הרפואי שצורף לבקשה שבו צוין כי מצבו הנפשי של המבקש הוחמר "עקב החלטת בית המשפט להענישו במאסר בפועל". ולבסוף , עסקינן במקרה שבו בית המשפט המחוזי קיבל ערעור של המדינה והחמיר בעונש וקבע, בניגוד לבית משפט השלום, כי המבקש ירצה מאסר מאחורי סורג ובריח.

6.

לנוכח הצטברותם של השיקולים הנזכרים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, הכף נוטה לעבר קבלת הבקשה וכי לא יהיה זה נכון לחסום את שעריו של בית משפט זה בפני המבקש. הבקשה להארכת מועד מתקבלת אפוא. המזכירות תפתח תיק מתאים, תתייק בו את בקשת רשות ערעור ואת החלטתי זו, ותביאו בפני שופט לנוכח קיומה של בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.