בש"פ 6125/09 איתן רבין נ. מדינת ישראל

1.

המבקש עמד לדין והורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי נדחה. בפניי שתי בקשות: האחת, להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי; האחרת, לעיכוב ביצועו של העונש שהוטל על המבקש עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שאותה הוא מעוניין להגיש.

2.

בבית משפט השלום הורשע המבקש במסגרת הסדר טיעון, שהושג בסיומה של פרשת התביעה. במסגרת ההסדר הודה המבקש בעובדות שבכתב אישום מתוקן, שזו תמציתו: המבקש, עיתונאי במקצועו, עבד בעיתון "מעריב" עד לפיטוריו ביום 23.3.06. מכשיר הטלפון של המבקש מצויד במכשיר הקלטה. ביום 2.4.06 שוחח המבקש בטלפון עם מנכ"ל "מעריב", עופר נמרודי (להלן – נמרודי ). בסיום השיחה נותר קו הטלפון מחובר, בלא ידיעתו של נמרודי. כך עלה בידי המבקש להקליט שיחה פרטית שקיים נמרודי עם העורך הראשי של "מעריב", אמנון דנקנר. גילויה של תוכן השיחה עשוי היה להסב אי-נעימות לנמרודי ולאחרים. במספר הזדמנויות עשה המבקש שימוש בהקלטת השיחה, בין השאר במסגרת מגעים עם אנשי "מעריב" לגבי כספים שהגיעו למבקש, לטענתו, מן העיתון.

3.

במסגרת הסדר הטיעון הורשע המבקש בעבירות של האזנת סתר שלא כדין ושימוש שלא כדין בהאזנת סתר. מכתב האישום נגרעה עבירה של סחיטה באיומים. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. בית משפט השלום השית על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי על דרך עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 10,000 ש"ח. יצוין, כי במהלך שמיעת הראיות קבע בית משפט השלום כי על הסניגוריות של המבקש לחדול מן הייצוג, בשל קשרי עבודה בינן לבין אחת מעדות התביעה. בעקבות החלטה זו מונה למבקש סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. שמיעת הראיות נמשכה. לאחר שפרשת התביעה נסתיימה הושג הסדר הטיעון.

4.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי הוגש על ידי פרקליטותיו המקוריות. בערעור הלין המבקש, בין השאר, על החלטת בית משפט השלום לגבי הפסקת הייצוג. עוד טען המבקש, כי ראוי היה שלא להרשיעו כלל, ולהסתפק בהטלת עונש של שירות לתועלת הציבור. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, כאמור.

5.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 18.3.09. החלטה משלימה, בה נקבע שעונש המאסר בפועל ירוצה בעבודות שירות, ניתנה ביום 6.5.09. הבקשות שבפניי הוגשו ביום 28.7.09 על ידי בא כוח חדש שמינה המבקש. בבקשה להארכת מועד נטען, כי האיחור אינו משמעותי ביותר, וכי הוא נגרם עקב קשיים שהיו למבקש בהסדרת ייצוגו, בשל בעיות כלכליות ואישיות. כן נטען, כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים, וזאת משני טעמים עיקריים: הטעם האחד, הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדבר המתווה הראוי לתקיפת החלטה על הפסקת ייצוג. הטעם השני, על רקע נסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש ראוי היה להימנע מלהרשיעו.

6.

עיינתי בבקשות, וכן בבקשת רשות הערעור עצמה, שצורפה להן. דיון בעל פה נערך בפניי ביום 2.8.09. לאחר העיון, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. המבקש לא יוכל, איפוא, להגיש בקשת רשות ערעור, והבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת ממילא.

7.

הסמכות להאריך מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים אינה מוגבלת למקרים בהם קיים טעם מיוחד (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 353, 355­356 (1986)). עם זאת, על המבקש הארכת מועד להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" (בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.06)). בין השיקולים שיש להביאם בחשבון לעניין הארכת המועד נמנים משכו של האיחור, הנימוקים לו, וסיכויי ההליך העיקרי (ראו, למשל, ע"פ 6606/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.07)).

8.

נציין, כי התקופה להגשת בקשת רשות הערעור נמנית מיום 6.5.09, עת ניתנה כאמור החלטה משלימה לגבי ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות (ראו, ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' אברהמין , פ"ד מג(4) 772 (1989); בש"פ 5232/92 מלמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.11.92)). התקופה להגשת בקשת רשות הערעור – 45 ימים – הסתיימה, איפוא, ביום 21.6.09 (בשל השבת, שהייתה היום האחרון). עסקינן, אם כן, באיחור של כחמישה שבועות. מדובר באיחור לא מבוטל. גם ההסבר שניתן לאיחור זה אינו מרשים; כפי שציינה באת כוח המשיבה בדיון בעל פה, דרך המלך הפתוחה בפני נאשם דל אמצעים היא פנייה לסניגוריה הציבורית. מה גם, שבמקרה דנא כבר יוצג המבקש על ידי עורך דין מטעם הסניגוריה הציבורית בסופם של ההליכים בבית משפט השלום. כלומר, אפשרות זו של פנייה לסניגוריה הציבורית ידועה הייתה למבקש.

9.

אשר לסיכויי בקשת רשות הערעור: כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" ניתנת במשורה, ונשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עתירתו של המבקש כי יוטל עליו שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, על רקע נסיבותיו האישיות, בהחלט אינה באה בגדרים אלה. אמות המידה להטלת צו שירות ללא הרשעה, לפי סעיף 71א(ב) לחוק העונשין, נדונו בהרחבה בפסיקה (ראו, למשל, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337 (1997)). בין היתר נקבע, כי ההימנעות מהרשעה היא אמצעי חריג, אשר יופעל רק במקרים יוצאי דופן (השוו, ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.8.1985)). השאלה האם המבקש בא בגדר המקרים החריגים עוסקת ביישום של עקרונות ידועים ולכאורה אין בכך כדי להצדיק ערעור ב"גלגול שלישי". משמע, סיכוייה של בקשת רשות ערעור הינם נמוכים.

10.

לבסוף, באשר לטרונייתו של המבקש על החלטת בית משפט השלום להפסיק את הייצוג בידי פרקליטותיו: כזכור, לאחר הפסקת הייצוג מונה למבקש סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. אין כל סיבה לפקפק בכך שסניגור זה עשה מלאכתו נאמנה. בהסדר הטיעון שהושג נגרעה מכתב האישום עבירת הסחיטה באיומים, היא העבירה החמורה ביותר שצוינה בכתב האישום המקורי. הנאשם נכח בדיון בו הוצגו פרטי הסדר הטיעון, ביקש לחזור בו מכפירתו, והודה בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט המחוזי בחן, במסגרת הערעור שהוגש לו, האם נפגעה הגנתו של המבקש בשל החלפת הייצוג, והשיב בשלילה. בהתחשב בנתונים אלה, אין מקום לשקול השבת הגלגל לאחור, אל ערב השגת הסדר הטיעון, ואין הצדקה להידרש בגלגול שלישי לשאלות הכרוכות בהפסקת הייצוג.

11.

נוסיף עוד, כי אופן התקיפה של החלטות לגבי הפסקת הייצוג של נאשם הותווה בפסיקה, וזאת בהקשר של דחיית בקשה מטעם הסניגור להשתחרר מן הייצוג. ההלכה היא, כי החלטה מסוג זה ניתנת לתקיפה על ידי הסניגור בערעור עצמאי, ו על ידי הנאשם במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת בסופו של ההליך (ראו, בג"ץ 4689/94 אבי יצחק נ' השופט צמח , פ"ד מח(5) 70 (1994); ע"פ 4865/09 פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל אביב , פיסקה 5 (לא פורסם, 9.7.09)). אם מחליט בית המשפט מיוזמתו או לבקשת התביעה על הפסקת הייצוג, ובהנחה שיש לו סמכות לעשות כן, תהיה גם החלטה זו ניתנת לתקיפה באותן הדרכים, היינו בהתחשב בזהות המשיג, האם הפרקליט או הנאשם.

12.

סיכומו של דבר הוא שלא נמצאה עילה למתן הארכת מועד ולפיכך הבקשה נדחית. ממילא אין עוד מקום לבקשה לעיכוב ביצוע והיא נמחקת.