פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5040/21
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
נתנאל פורוש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת
ישראל
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך מיום 20.7.2021; תשובה מטעם המשיבה מיום 21.7.2021
החלטה
לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.2.2020 בת"פ 50624-09-16. בגדר פסק הדין גזר בית המשפט המחוזי את עונשו של המבקש בהתאם להסדר טיעון שהוגש לו על-ידי הצדדים, תוך שהוא הוסיף על עונש המאסר שהוסכם בין הצדדים, תקופה של 21 יום לריצוי בעבודות שירות. המבקש מעוניין להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטענה כי איחור בהפקדת כספי הפיצויים עבור המתלוננים אינו משמש טעם לחריגה מהסדר טיעון. המשיבה מתנגדת לבקשה.
כידוע, סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי. בפסיקה נקבע כי אמת המידה לבחינת בקשה להארכת מועד בפלילים היא "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו, למשל: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (25.7.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (11.8.2009)). ויודגש, גם בדין הפלילי הכלל הוא שהארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה.
בענייננו, פסק הדין ניתן כאמור עוד ביום 24.2.2020, והבקשה שלפניי הוגשה ביום 20.7.2021, היינו כשנה ושלושה חודשים מיום מתן פסק הדין. לא מצאתי בנימוקי הבקשה "טעם ממשי המניח את הדעת" המצדיק להיעתר לה. האיחור בהגשת ההליך הוא ניכר ובנסיבות המקרה דנן אני סבורה כי ההסבר אשר ניתן על-ידי המבקש רחוק מלהניח את הדעת ולבסס הצדקה מבוררת לאיחור. טענות המבקש לפיהן התפרצות מגפת הקורונה גרמה לעסקיו לעלות על שרטון נטענו בכלליות ולקוניות ולא נתמכו בתצהיר כדין (השוו: בש"א 4312/20 פילת מקבוצת היי-קפיטל בע"מ נ' הטכניון-מכון טכנולוגי לישראל (1.7.2020); בש"א 4484/20 פלוני נ' פלוני , פיסקה 3 (20.7.2020)), ואין בהן כדי לעמוד במבחנים שנקבעו בפסיקה להארכת המועד להגשת ערעור פלילי.
סוף דבר, הבקשה להארכת מועד נדחית.
ניתנה
היום, י"ג באב התשפ"א (22.7.2021).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת