פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
5155/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
עבד אלחכי אבדאכ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד להגשת ערעור
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 42493-02-13, מיום 23.1.2014. בגזר הדין הושת על המבקש עונש של 56 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר מותנה. המבקש חפץ כי בית משפט זה יקל בעונשו.
אין בידי להיעתר לבקשה.
המועד הקבוע בדין להגשת ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין. לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על הארכת המועד בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית המשפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.7.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל
(11.8.2009)). יודגש, כי הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק, וכי הארכת מועד תינתן רק במקום שבו הוצג טעם ממשי המניח את הדעת .
בענייננו, מדובר באיחור ניכר ביותר – גזר הדין ניתן כאמור בתאריך 23.1.2014, קרי: לפני כששה חודשים. לאיחור זה לא מצאתי הצדקה ממשית. טענתו של המבקש כי לא ידע שעליו להגיש ערעור תוך 45 ימים הועלתה בעלמא, והיא מעוררת קושי של ממש הן משום שהמבקש היה מיוצג בבית המשפט המחוזי על-ידי עורך-דין (ופסק הדין ניתן במעמד המבקש ובא-כוחו), הן משום שבסוף גזר הדין נרשם פרק הזמן שבו ניתן להגיש ערעור. מכל מקום, לא ברור מדוע המתין המבקש זמן כה רב עד שנקט הליך ערעורי.
לאור האמור, לא ראיתי ליתן ארכה להגשת ערעור בעניין חומרת העונש. הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה בתמוז תשע"ד (23.7.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם