בש"פ 4521/10 פטר בנדק נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שדחה את ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהשית עליו בית משפט השלום לאחר שהרשיעו – על-פי הודאתו – בשורה של עבירות מס. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 3.2.2010, במעמד הנוכחים, והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.6.2010. כלומר, מדובר באיחור של למעלה מחודשיים ומחצה.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור בהליך פלילי הוא 45 מיום מתן פסק-הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; להלן: החוק ). לפי סעיף 201 לחוק נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת ההליך. בערעורים פליליים, כך נפסק, לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד" ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.08.2009)). יש להבהיר ולהדגיש, כי הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק, והארכת מועד תינתן רק במקום שבו הוצג טעם ממשי המניח את הדעת.

בענייננו, מדובר באיחור לא מבוטל של למעלה מחודשיים ומחצה, ולא מצאתי טעם ממשי ומבוסס המניח את הדעת לאיחור זה. המבקש טוען כי מיום שנגזר דינו "לא היה המבקש במצב נפשי צלול", לא ידע על זכותו להגיש בקשה זו, וכיוון את כל זמנו ומרצו להסדרת עניינים שונים עובר לכניסתו לבית האסורים. המבקש מוסיף ומציין כי לא היה באפשרותו לשכור עורך-דין שייצג אותו בהליך בבית משפט זה. אולם טענות אלה כולן נטענות בכלליות ובלאקוניות, ללא פירוט מספק וללא ביסוס במסמכים. לא פחות חשוב, עיון בבקשת רשות הערעור עצמה (שכונתה "בקשה דחופה להקלה בעונש מאסר בפועל") מלמד כי סיכוייה קלושים בשים לב לכך שעסקינן ב"גלגול שלישי" לעניין חומרת העונש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.