בש"פ 2875/13 חאלד אבו טוילע נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על חומרת העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. גזר הדין ניתן ביום 28.6.2011, והוא מאמץ הסדר טיעון בין הצדדים – לרבות בעניין העונש (10 שנות מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה). הבקשה שלפניי הוגשה ביום 22.4.2013, לאחר שניסיונו של המבקש להגיש את הערעור גופו (שהוכתר "בקשה להקלה בעונש"), ביום 7.4.2013, נחסם על-ידי המזכירות.

דין הבקשה להידחות.

המועד הקבוע בדין להגשת ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; להלן: החוק ). לפי סעיף 201 לחוק נתונה לבית המשפט הסמכות להאריך את המועד להגשת הערעור. בערעורים פליליים, כך נפסק, לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד", ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (11.08.2009)). ודוק: על אף הגישה המקלה בהשוואה להליך האזרחי, הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק.

בענייננו, לא ניתן לומר כי הוצג "טעם ממשי המניח את הדעת". ראשית , הבקשה הוגשה כמעט שנתיים לאחר גזר-הדין. מדובר באיחור ניכר ביותר. שנית , המבקש לא הציג הסבר מבורר ומספק לאיחור (לא כל שכן לאיחור כה מ מוש ך), וטענתו כי אינו מבין את החוק ואת דרכי ההתנהלות אין בה די, בפרט בשים לב לכך שהיה מיוצג בבית המשפט המחוזי, ולכך שבסוף גזר הדין נכתב מפורשות כי המועד להגשת ערעור הוא תוך 45 ימים. שלישית , מדובר בגזר הדין המאמץ הסדר טיעון (שבית המשפט המחוזי אף התייחס אליו כ"מקל באופן יחסי"), ועל רקע זה סיכויי ההליך ככל הנראה נמוכים ביותר.

על כן, אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה נדחית.