בש"פ 3588/10 מעמר שמא נ. מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין שהרשיע את המבקש בעבירות של ניסיון למסחר ברכב גנוב וקבלת רכב גנוב, וגזר עליו – בגין העבירות בתיק זה ובתיקים נוספים שצורפו – עונשי מאסר לנשיאה בפועל ומאסר על-תנאי. יצוין כי פסק-הדין ניתן ביום 22.3.2010 במעמד הצדדים, והודעת הערעור (ללא נימוקים) הוגשה ביום 10.5.2010, קרי: באיחור של ארבעה ימים. נימוקי הערעור שוגרו לבית המשפט באמצעות פקסימיליה ביום 16.5.2010.

לאחר ששקלתי בדבר ראיתי לנכון להיעתר לבקשה.

הכלל הוא כי בבקשות להארכת מועד להגשת ערעור פלילי אין צורך בהצגת "טעם מיוחד", ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה, כך נפסק, ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.08.2009)). בענייננו, הטענה כי בא-כוח המערער טעה במניין הימים מתקשה לבסס לבדה "טעם ממשי המניח את הדעת", אולם בהתחשב בטענות שהובאו בתצהיר, ובעיקר בעובדה שמדובר באיחור לא גדול ובערעור ראשון המופנה נגד הכרעת הדין וגזר הדין, לא ראיתי לחסום את דרכו של המבקש מלברר את ערעורו בשל הטעות של עורך-דינו.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת. הערעור יתברר כסדרו. תשומת לב המזכירות לנימוקי הערעור ששוגרו בתאריך 16.5.2010 ומתויקים בתיק.