בש"פ 3737/21 ספיר ניסני נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת עותרת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.3.2021 בע"פ 53291-09-20 (להלן: פסק הדין ). בגדרי פסק הדין נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"פ 58056-06-16.

2.

ואלה בקצרה נסיבות העניין: המבקשת הורשעה בפסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוטלו עליה, בין השאר, שלושה חודשי מאסר בפועל. יצוין, כי לאורך ההליך שהתנהל בבית משפט השלום הוחלפו באי כוחה של המבקשת והיא יוצגה על-ידי חמישה סניגורים שונים מטעם הסניגוריה הציבורית, עד שבהחלטתו של בית משפט השלום מיום 11.6.2019 (שניתנה לאחר מתן הכרעת הדין בעניינה של המבקשת), שוחררה הסניגוריה הציבורית מייצוג, ומאז מייצגת המבקשת את עצמה.

3.

המבקשת הגישה ביום 23.9.2020 ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ואולם חרף הארכות מועד שניתנו לה, לא הוגשו נימוקי הערעור. לפיכך, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 7.3.2021, נקבע כך:

"לאחר היוועצות, וחרף דבריו הנכוחים של ב"כ המשיבה בעניין הדחיות שניתנו בביהמ"ש קמא ובעניין הדחיות שניתנו בהליך זה, אנו נותנים למערערת הזדמנות אחרונה להגיש טענות בכתב לגופו של ערעור ולא לטענות שהעלתה בדיון בעל פה בפנינו, וזאת תוך 7 ימים מהיום.

המערערת מוזהרת כי באם לא תגיש את הטיעונים בכתב לגופו של ערעור תוך 7 ימים, יידחה הערעור ללא נימוקים מטעם זה בלבד וצו איסור הפרסום יבוטל".

4.

ביום 15.3.2021 המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להגשת נימוקי הערעור עד ליום 16.3.2021, ואולם בקשה זו נדחתה בו ביום על-ידי בית המשפט המחוזי. באותו יום הגישה המבקשת בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי ובה עתרה להשהות את בירור הערעור עד לאחר שתוגש עתירה מטעמה לבג"ץ. ביום 21.3.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו נקבע, כך:

"ביום 7.3.21 התרנו, לפנים משורת הדין, למערערת להגיש נימוקי ערעור תוך 7 ימים.

ציינו באותה החלטה כי באם לא יוגשו נימוקי ערעור תוך 7 ימים ידחה הערעור.

נימוקי הערעור לא הוגשו עד היום, למרות חלוף הזמן גם לפי החישוב של המערערת.

לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

אנו אוסרים על פרסום כל פרט שיש בו משום פגיעה בצנעת הפרט של המערערת ושל אמה ובכלל זאת אישורים רפואיים וחוות דעת שהוגשו לבית משפט קמא ולבית משפט זה.

המערערת תתייצב לריצוי עונש המאסר בבית הסוהר נווה תרצה ביום 13.6.21 בשעה 08:00 ואם לא תתייצב, תעצר ותועבר למשמורת שב"ס.

המזכירות תשלח את פסק הדין למערערת ולב"כ המשיבה.

ב"כ המשיבה ישלח גם הוא את פסק הדין למערערת".

5.

ביום 20.5.2021 המבקשת פנתה למזכירות בית משפט זה בבקשה להגיש מסמך שכותרתו "בקשת רשות ערעור סעדים מקדימים". מזכירות בית המשפט לא קיבלה את המסמך לרישום הן משום שלא נכללו בו נימוקי בקשת רשות הערעור והן בשל כך שהוגש באמצעות הפקסימיליה.

הבקשה שבפני

6.

ביום 27.5.2021 המבקשת הגישה את הבקשה שבכותרת, להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טענה כי פסק הדין לא הומצא לה וכי היא קיבלה אותו רק ביום 20.5.2021 עת בדקה את תיבת הדואר שלה וגילתה כי הוא מונח בה. עוד טענה המבקשת כי בא-כוח המשיבה שלח את פסק הדין לתיבת דואר אלקטרוני שאינה בשימושה. בנוסף טענה המבקשת כי בשל נסיבותיה האישיות, העובדה שאינה מיוצגת והצורך להיערך לכתיבת בקשת רשות הערעור, יש לאפשר לה הארכת מועד של 6 חודשים להגשת בקשת רשות ערעור.

7.

בתשובה מיום 1.6.2021, המשיבה טענה כי פסק הדין הומצא לידי המבקשת באמצעות דואר ישראל. לטענת המשיבה, מאישור המסירה מטעם דואר ישראל עולה כי שליח הדואר ניסה למסור למבקשת את פסק הדין שלוש פעמים, ומשלא הצליח הדביק את ההודעה על דלת ביתה של המבקשת. בנסיבות אלה, טענה המשיבה, יש למנות את המועד להגשת בקשת רשות ערעור מן היום שבו הודבקה ההודעה על דלת ביתה של המבקשת, היינו מיום 5.4.2021. עוד נטען כי בא-כוח המשיבה שלח עותק מפסק הדין לתיבת הדואר האלקטרוני ששימשה את המבקשת לאורך ההליכים שהתנהלו בין הצדדים. המשיבה המשיכה וטענה כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, שכן המבקשת לא הצביעה על כל טעם שבגינו לא עלה בידה להיערך להגשתה עד לתום המועד הקבוע בדין.

8.

לאחר הגשת התשובה מטעם המשיבה, הגישו הצדדים, בהתאם להחלטותיי, השלמות טיעון שעסקו בסוגית המצאת פסק הדין למבקשת – המשיבה הגישה תשובות משלימות בימים 3.6.2021 ו-7.6.2021 והמבקשת הגישה תגובה משלימה ביום 6.6.2021. המבקשת כאמור טוענת כי לא ניתן לקבוע שפסק הדין הומצא לה לפני יום 20.5.2021 או אז בדקה את תיבת הדואר שלה וגילתה בתוכה את פסק הדין. לטענת המבקשת לא התבצע כל ניסיון למסור לה את פסק הדין על-ידי שליח וכן נטען כי לא הודבקה כל הודעה על דלתה המעידה על קבלת דואר. המשיבה מצידה טענה כי מאישור המסירה של הדואר עולה כי השליח ניסה למסור למבקשת את הבקשה שלוש פעמים ומשלא הצליח הדביק אותה על דלת ביתה. נטען כי בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שבא-כוח המשיבה שלח את פסק הדין לתיבת הדואר האלקטרוני של המבקשת, יש לראות את פסק הדין כאילו הומצא לפי הוראות סעיף 237(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק ) ולחילופין לפי הוראות סעיף 237(ג) לחוק.

9.

ביום 7.6.2021 נערך בפניי דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון שבו הצדדים על עיקרי טענותיהם, וכן נערכו מספר בירורים עובדתיים. בנוסף, הצעתי לצדדים לסיים את המחלוקת שהתגלעה ביניהם בהסכמה, אולם הדבר לא צלח ומכאן הצורך במתן החלטתי זו.

10.

למען שלמות התמונה יצוין כי בהחלטתי שניתנה בסופו של הדיון, אפשרתי למבקשת להגיש התייחסות נוספת להשלמת התשובה מטעם המשיבה מיום 7.6.2021, וזאת חרף העובדה שלמבקשת ניתנה הזדמנות להתייחס לכל הטענות שהעלתה המשיבה במהלך הדיון. ואולם, המבקשת הגישה הבוקר, 8.6.2021, בקשה להורות על הארכת המועד להגשת השלמת הטיעון. בנסיבות העניין, ונוכח מועד ההתייצבות לריצוי עונש המאסר שנקבע למבקשת בפסק הדין, לא ראיתי להיעתר לבקשה זו והיא נדחית אפוא.

דיון והכרעה

11.

סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי התקופה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור היא 45 ימים מיום "מתן פסק הדין" (או מיום "מתן הנימוקים"). סעיף 200 לחוק מוסיף וקובע כי אם ניתנו פסק הדין או נימוקיו "לא בפני הנאשם, יתחילו התקופות האמורות בסעיף 199 לגבי הנאשם, מיום שהומצאו לו". אשר על כן, עלי להכריע עתה בשאלה אימתי הומצא פסק הדין לידי המבקשת.

12.

סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי שכותרת "המצאת מסמכים" קובע כדלקמן:

"(א)

מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1) במסירה לידו; ובאין למצאו במקום מגוריו או במקום עסקו - לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים, ובתאגיד ובחבר בני-אדם - במסירה במשרדו הרשום או לידי אדם המורשה כדין לייצגו;

(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.

(ב)

מסירת המסמך לידי סניגור הנאשם, או מסירתו במשרד הסניגור לידי פקידו, וכן משלוח מכתב רשום עם אישור מסירה לפי מען משרדו, כמוה כהמצאה לנאשם, זולת אם הודיע הסניגור לבית המשפט, תוך חמישה ימים, כי אין ביכלתו להביא את המסמך לידיעת הנאשם.

(ג)

נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין.

(ד)

נוכח בית המשפט שאי אפשר להמציא את המסמך כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא להורות על המצאתו באחת הדרכים האלה:

(1)

בהדבקת עותק שלו במקום הנראה לעין בבנין בית המשפט, וכן בבית שבו, כידוע, גר או עסק הנמען לאחרונה;

(2)

בפרסום מודעה ברשומות או בעתון יומי;

(3)

בכל דרך אחרת שתיראה לו".

אם כן, סעיף 237(א)(2) לחוק קובע כי ניתן להמציא לבעל דין מסמך באמצעות משלוח מכתב רשום למענו "עם אישור מסירה", וכי בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה. סעיף 237(ג) לחוק מוסיף וקובע כי במקרים שבהם נוכח בית המשפט כי המצאה לא בוצעה עקב סירוב של בעל הדין לקבל את המסמך או המכתב או לחתום על אישור מסירה, רשאי הוא לראות את המסמך כאילו הומצא כדין (להשלמה ראו אף את הוראת תקנה 54 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-

1974 (להלן: תקנות סדר הדין הפלילי )).

13.

עמדת המשיבה לפיה מתקיימים בנסיבות העניין התנאים המפורטים בסעיף 237(א) לחוק סדר דין הפלילי, חרף העובדה שהמבקשת לא חתומה על אישור המסירה, מעוררת קשיים בהינתן לשון החוק והוראות סעיף 237(ד) לחוק. אולם, איני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה שכן אני סבורה כי ענייננו בא בגדר החריג הקבוע בסעיף 237(ג) לחוק (השוו: ע"פ 8550/20 אסכאפי נ' מדינת ישראל , פיסקה

10 (15.12.2020)).

14.

כאמור, על פי הוראות סעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט רשאי לראות מסמך כאילו הומצא כדין במקרה שבו נוכח כי ההמצאה לא בוצעה עקב סירוב של בעל הדין לקבל את המסמך או המכתב או לחתום על אישור מסירה (ראו לעניין זה גם את הוראת תקנה 54 לתקנות סדר הדין הפלילי). בענייננו, לאחר שבחנתי את שאלת ההמצאה בהתאם לגרסה העובדתית שהציגה המבקשת בכתבי הטענות מטעמה ובדיון שנערך בפני, הגעתי למסקנה כי ההמצאה לא בוצעה עקב סירובה של המבקשת לקבל את פסק הדין, ועל כן יש לראות אותו כאילו הומצא לכל המאוחר ביום 5.4.2021. מזכירות בית המשפט המחוזי שלחה את פסק הדין לכתובת בה מתגוררת המבקשת ושאליה נשלחו החלטות בית המשפט לאורך ההליך. מאישור המסירה מטעם הדואר שהוצג לי בדיון עולה כי נציג הדואר ניסה למסור למבקשת את פסק הדין בימים 30.3.2021, 1.4.2021 ו-5.4.2021, וכי לאחר הביקור השלישי דבר הדואר הודבק על דלת ביתה של המבקשת. נוסף על האמור לעיל, בא-כוח המשיבה שלח למבקשת עותק מפסק הדין, מיד לאחר שניתן, לתיבת הדואר האלקטרוני שבה עשתה שימוש במהלך ההליכים שהתקיימו בעניינה. היינו, פסק הדין נשלח למבקשת הן באמצעות הדואר והן באמצעים אלקטרוניים.

15.

בנסיבות אלה, ואף אם אקבל את טענת המבקשת כי פסק הדין הונח בתיבת הדואר שלה ולא הודבק על דלת ביתה, הרי שאני סבורה כי יש לראות במבקשת כמי שסירבה לקבל את פסק הדין. ודוק, המבקשת הודתה בדיון שהתקיים בפני כי היא הייתה מודעת לכך שניתן פסק דין בעניינה מהפרסומים בתקשורת. מטיעוני המשיבה עולה כי מתן פסק הדין פורסם באמצעי התקשורת ביום נתינתו, 22.3.2021. אולם, חרף שאלותיי וניסיונות הבירור בדיון, המבקשת לא הצביעה על המועד המדויק בו ידעה על פסק הדין ובחרה להשאיר סוגיה זו עמומה, בכך שטענה כי ידעה על אודות מתן פסק הדין תקופה מסוימת טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. בנוסף, לטענת המבקשת נמסר לה ממרכז המידע הטלפוני של מערכת בתי המשפט כי המועד האחרון להגשת ערעור הוא יום 20.5.2021, ואולם המבקשת לא ציינה מתי נערכה שיחה זו. המבקשת אף ציינה כי התקשרה למנהלת לשכת פרקליטת המחוז בבקשה שישלחו לה את פסק הדין, אולם לא ציינה אימתי נערכה שיחה זו.

16.

אם כן, המבקשת ידעה על אודות מתן פסק הדין טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, ואף פעלה בעניין – התקשרה למוקד המידע של מערכת בתי המשפט ולמנהלת לשכת פרקליטת המחוז. חרף האמור, המבקשת נמנעה מלבדוק את תיבת הדואר שלה עד ליום 20.5.2021. המבקשת אף לא בדקה את תיבת הדואר האלקטרוני בטענה כי היא לא עשתה בה יותר שימוש (לסוגיה של תום לב בשאלת המצאה אלקטרונית בסדר הדין האזרחי, השוו: בש"א 6155/19 פלוני נ' פלוני (16.6.2020); רע"א 6648-20 גבעון נ' ון-אמדן (21.12.2020). באשר לאפשרות לפרש את הדין על דרך היקש בסוגיות של סדרי דין ראו: בש"פ 5872/16

וזנה נ' מדינת ישראל , פיסקאות 9-8 (12.8.2016); בש"פ 4644/16

היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית , פיסקאות 12-11 (5.10.2016); בג"ץ 43/16

תנועת אומ"ץ אזרחים לעמן מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי נ' ממשלת ישראל , פיסקה 70 לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן

(1.3.2016); עע"מ 4927/08

הממונה על המחוז - משרד הפנים נ' אפרמיאן , פיסקאות 50-46 (16.06.2011) ) ; באשר לאפשרות להמציא לבעל דין כתבי טענות באמצעות מערכת "נט המשפט" בהליך הפלילי, ראו: ע"פ 2971/19 מסמבר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב (2.5.2019)).

בהתחשב בכך שפסק הדין נשלח למבקשת הן באמצעות הדואר והן באמצעים אלקטרוניים, ובשים לב שהמבקשת ידעה על מתן פסק הדין ונמנעה מלבדוק הן את תיבת הדואר שלה והן את תיבת הדואר האלקטרוני, אני סבורה כי יש לראות במבקשת כמי שסירבה לקבל את פסק הדין ולפיכך חלות נסיבות סעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (השוו: עפ"ת (י-ם) 7923-09-11 מדינת ישראל נ' לוי

(25.1.2025.1.2012); עפ"א (חיפה) 21092-06-18 ברילנט נ' עיריית חיפה , פיסקה 82 (19.3.2020) (להלן: עניין ברילנט ); פ"ת (חיפה) 50876-08-15 נכבאר נ' מדינת ישראל

(18.10.2015)).

17.

למותר לציין כי אף בדיון שהתקיים בפני התקשתה המבקשת לספק כתובת דואר או כתובת דואר אלקטרוני שאליה ניתן יהיה להמציא כתבי טענות והחלטות בחודשים הקרובים. חרף ההבנה לנסיבות חייה של המבקשת ולקשיים השונים המלווים אותה, קשה להלום התנהלות זו.

18.

עוד אני סבורה כי ניתן להקיש לענייננו, בשינויים המחויבים, מן הפסיקה שדנה במקרים שבהם חלה "חזקת המסירה" לפי סעיף 44 לתקנות סדר הדין הפלילי (להרחבה בשאלת החלת הכללים שנקבעו על המצאה במקרים בהם חלה "חזקת מסירה" על מקרים שבהם חזקת המסירה אינה חלה, ראו פסק דינו המקיף של כבוד השופט ש' מנדלבום בעניין ברילנט ). הכללים שנקבעו לעניין זה סוכמו ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם , פיסקה 35 (25.3.2018), כך:

"...כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. זאת, גם אם עבר המבקש למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובתו הרשומה של המבקש מהווה מסירה כדין ; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין; ... גם טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר, בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אשפוז בבית חולים וכיוצ"ב, יש לתמוך במסמכים ואין לקבל טענות מעין אלה ללא תימוכין מספיקים" [ההדגשות לא במקור – ש.ע].

עוד רלוונטיים לעניינו הדברים שנקבעו ברע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (29.12.2019):

"המבקש במודע לא שינה את כתובתו במשרד הפנים, על כן מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת לבדוק את הדואר אשר מגיע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, מי שלא עשה כן אין הוא יכול להלין על הוריו המבוגרים, והוא יכול להלין רק על עצמו, על כך שלא בדק האם הגיעו אליו דברי דואר...".

אכן, קביעות אלה נאמרו בהקשר שבו חלה "חזקת מסירה" הקבועה בדין. אולם, העקרונות בבסיסם יפים גם בענייננו, שבו פסק הדין נשלח למבקשת הן באמצעות הדואר והן באמצעים אלקטרונים והיא לא פעלה לקבלו, חרף העובדה שידעה על מתן פסק הדין.

19.

לבסוף אציין כי חיזוק לתוצאה אליה הגעתי ניתן ללמוד מסעיף 57ג(1) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 הקובע חזקת המצאה במקרים שבהם "דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה". בע"א 7602/06 עזבון נתנאל גו'רג' חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה , פיסקה 38 (11.10.2011) נקבע בהקשר דומה, כך:

"אינני רואה מניעה עקרונית לשימוש בחזקה האמורה בסעיף 57ג לפקודת הראיות, כאשר החלטת פסילה נשלחה בדואר רשום, כאשר יש מידע על משלוח ההודעה הספציפית, גם מקום שאין חזקה סטטוטורית מפורשת בתקנות התעבורה (דוגמת זו שבתקנות 214, 233(ב), או 550(ב) לתקנות ). הווה אומר: בעל רישיון שנמנע מליטול דבר דואר רשום, שהגיע לתעודתו הנכונה, יוחזק כמי שקיבלו " [ההדגשות לא במקור – ש.ע.].

הבקשה להארכת מועד

20.

נוכח הקביעה כי יש לראות את פסק הדין כאילו הומצא למבקשת ביום 5.4.2021, הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הוא יום 20.5.2021 (ראו: סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי). בבקשה להארכת מועד עותרת המבקשת לקבל הארכת מועד של חצי שנה להגשת בקשת רשות הערעור.

21.

סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי מקנה לבית המשפט את הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בערעורים פליליים, כך נפסק, לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד" ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (11.08.2009)).

22.

בענייננו, לא בלי התלבטות, החלטתי בסופו של יום להיעתר לבקשה להארכת מועד וזאת באופן חלקי. אכן, מצופה היה מן המבקשת כי תקדים ותגיש את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מיד עם היוודע לה על אודות מתן פסק הדין (מועד אותו כאמור הותירה המבקשת בעמימות עובדתית). למצער מצופה היה כי תגיש אותה מיד לאחר שהמזכירות לא קיבלה למרשם את "בקשת רשות הערעור" שניסתה להגיש. כמו כן, לא נעלמו מעיני האמירות הן בבית המשפט השלום והן בבית המשפט המחוזי הנוגעות להתנהלותה הדיונית של המבקשת בהליכים המתנהלים בעניינה ולכך שהמבקשת "עשתה כל שניתן על מנת לדחות את סיום ההליך" (ראו פיסקאות 15-14 לגזר דינו של בית משפט השלום מיום 9.8.2020).

23.

בנוסף יש לתת את הדעת, כפי שנטען בצדק על-ידי בא-כוח המשיבה, גם לאינטרס של נפגעות העבירה בסיום ההליכים המשפטיים (ראו: סעיף 12 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001; בש"פ 10259/05 מדינת ישראל נ' פלוני (3.11.2005); ע"פ 6907/19 שם טוב נ' מדינת ישראל , פיסקה 5 (11.11.2019)), וכן לחשיבות בניהול מהיר של ההליך הפלילי הנובעת גם מהאינטרס הציבורי בבירור האמת וסופיות הדיון (ראו: ע"פ 6922/16 קופר נ' מדינת ישראל , פיסקה 15 (13.11.2019)).

24.

יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מהות העבירות בהן הואשמה המבקשת, העובדה שאינה מיוצגת וניסיונה להגיש בקשת רשות ערעור ביום 20.5.2021, אני סבורה כי יש לאפשר למבקשת את יומה בפני בית משפט זה (השוו: בש"פ 7329/12 פרקש נ' מדינת ישראל (31.10.2012) (להלן: עניין פרקש )). אולם, אני סבורה כי בנסיבות העניין ובהתחשב במועד ההתייצבות למאסר שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין להעניק למבקשת את פרק הזמן לו עתרה בבקשתה, וכי למבקשת עמד פרק זמן מספק להגשת בקשת רשות הערעור.

25.

אם כן, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, אני מורה כי המבקשת תהיה רשאית להגיש את בקשת רשות הערעור עד מחר, יום 9.6.2021, בשעה 14:00. יובהר למבקשת כי על בקשת רשות הערעור לכלול את נימוקיה (ראו: תקנה 44ד לתקנות סדר הדין הפלילי; רע"פ 955/13 פדילה נ' מדינת ישראל (28.2.2013); עניין פרקש , בפיסקה 3; רע"פ 5034/15 פלוני נ' מדינת ישראל (28.7.2015)).

נוכח נסיבותיה האישיות של המבקשת, המזכירות מתבקשת לאפשר לה להגיש את בקשת רשות הערעור גם בהגשה מרחוק.

יובהר למבקשת כי החלטתי זו ניתנה לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין וכי על פני הדברים לא תינתן הארכת מועד נוספת.

המזכירות תצרף את החלטתי לתיק בקשת רשות הערעור, ככל שייפתח.

המזכירות תמציא החלטתי זו למבקשת לאלתר, תוודא את קבלתה באמצעות הטלפון ותערוך תרשומת מתאימה.