רע"פ 9811/09 שרון סמימי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 6584/09 כבוד השופטת ח' סלוטקי ) מיום 2.11.2009 בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בקרית גת שלא לבטל גזר דין שניתן בהעדרו של המבקש ביום 3.9.2009 (ת"פ 41899/09, כבוד השופטת ר' בן יששכר שורץ ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בקרית גת המייחס לו עבירה של נהיגת רכב במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על פי עובדות כתב האישום, ביום 29.3.2009, נהג המבקש ברכבו במהירות של 157 קילומטר לשעה במקום בו המהירות המותרת הינה 110 קילומטר לשעה.

המבקש זומן לדיון בבית המשפט לתעבורה וביום הדיון הוא לא הופיע. לאור אי התייצבותו, הרשיע אותו בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה שיוחסה לו וגזר עליו שנת פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וקנס בסך 1,500 ש"ח. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, וביום 17.9.2009 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה מן הטעם שנשלחה לו הזמנה כדין ועל כן קמה חזקת המסירה, כמו כן לגופו של ענין המבקש ביצע עבירה חמורה ולא נראה כי נגרם לו עיוות דין, ולכן לא קיימת עילה לביטול פסק הדין.

המבקש ערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 2.11.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"פ 6584/09 כבוד השופטת ח' סלוטקי ), בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתובתו של המבקש כפי שהיא מופיעה במשרד הפנים, והמבקש במודע לא שינה את כתובתו במשרד הפנים לכתובת מגוריו הנוכחית, על כן אין חולק כי ההזמנה נשלחה כדין בהתאם להוראות החוק והתקנות. כן נקבע כי המבקש לא הראה חשש כי נגרם לו משום עיוות דין, מאחר ולא חלק על הנטען בכתב האישום ועיקר טענותיו הן לענין העונש. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש ביצע עבירה חמורה, ובעברו 6 עבירות תעבורה בגין מהירות מופרזת, כך שספק אם היה שינוי בעונש אם היה מתייצב המבקש לדיון, שכן העונש שהוטל עליו הינו סביר בנסיבות הענין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי המבקש כלל לא ידע על הדיון שכן ההזמנה הגיעה לבית הוריו המבוגרים, אשר לא העבירו את ההודעה על משלוח הדואר הרשום לידיעתו, מאחר שסברו כי מדובר בדואר סרק. בנוסף טען המבקש לא שינה את הכתובת במשרד הפנים בשל בעייתיות הקיימת בתיבת הדואר אשר בכתובת מגוריו הנוכחית. על כן טוען בא כוח המבקש כי קיימת הצדקה לביטול פסק הדין בהתאם לחוק ולפסיקה, ביחוד לאור החשש לעיוות דין במקרה הנדון. לטענתו העונש שהוטל על המבקש הינו חמור ביותר, ואינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה במקרים דומים. בנוסף הוא טוען כי לרישיון הנהיגה חשיבות רבה לשם המשך יכולתו של המבקש לפרנס את משפחתו, שכן עיקר עבודתו נעשית עם רכבו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות הערכאות הקודמות שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בנסיבות הענין אין בטענת המבקש הצדקה לביטולו של פסק הדין. המבקש במודע לא שינה את כתובתו במשרד הפנים, על כן מוטלת עליו חובה כפולה ומכופלת לבדוק את הדואר אשר מגיע לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, מי שלא עשה כן אין הוא יכול להלין על הוריו המבוגרים, והוא יכול להלין רק על עצמו, על כך שלא בדק האם הגיעו אליו דברי דואר (ראו רע"פ 10319/07 פדידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2007)). כמו כן, בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי במקרה זה לא נגרם למבקש עיוות דין, והעונש אשר הוטל עליו הולם את חומרת העבירה ואת נסיבותיו האישיות, אשר על כן לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו המבוסס של בית המשפט המחוזי (ראו רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.10.2009);רע"פ 5149/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.7.2009); רע"פ 4401/09 הרברסט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.7.2009); רע"פ 8101/06 קאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.1.2007); רע"פ 8583/04 אברהים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.