בש"פ 3735/13 זכי מג'דוב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו של המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום בחיפה, אשר הרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות וגזר עליו עונש של פסילת רישיון, מאסר על-תנאי ופסילה על-תנאי, וקנס.

פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 5.3.2013. המבקש אינו מציין מתי פסק-הדין הומצא לו, ועל כן אין לי אלא להניח כי מועד ההמצאה סמוך למועד מתן פסק-הדין. לאור זאת, היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור בסביבות התאריך 21.4.2013.

אלא שהמבקש הגיש את בקשת רשות הערעור ביום 26.5.2013, קרי באיחור של למעלה מחודש, וצירף בקשה לאקונית להארכת מועד. בבקשה נטען כי המבקש ניגש להכנת בקשת רשות הערעור לאחר שניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה להבהרת פסק-הדין.

כידוע, במקום שבו מבוקשת ארכה להגשת ערעור בהליך פלילי, לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד" (אמת-המידה להארכת מועד בהליך אזרחי), אלא די בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל

(25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל

(11.08.2009)). יש להדגיש כי על אף הגישה המקלה בהשוואה להליך האזרחי, הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק, וכי הארכת מועד תינתן רק במקום שבו הוצג טעם ממשי המניח את הדעת.

בענייננו לא מצאתי טעם המניח את הדעת לאיחור בהגשת ההליך. לא ברור כלל מדוע השתהה המבקש ולא נערך להגשת בקשת רשות ערעור במועד הקבוע בדין. בהקשר זה אציין ארבע נקודות אלה: ראשית , ברי כי עצם הגשת "בקשת הבהרה" (שנדחתה) אינה מאריכה מניה וביה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין עצמו. שנית , הבקשה ל"הבהרה" הייתה למעשה בקשה לתיקון פסק-הדין, ובית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי "אין צורך בהברה כלשהי". שלישית , מעיון בבקשת רשות הערעור עולה כי זו אינה נסבה אך ורק על הסוגיה נשוא "בקשת ההבהרה", אלא על עצם הרשעתו של המבקש ועל העונש שהושת עליו (למעשה, העניין נשוא ההבהרה מועלה בשולי בקשת רשות הערעור). על רקע זה, שוב לא ברור מדוע סבר המבקש כי ראוי ונכון להיערך להכנת בקשת רשות הערעור ולהגשתה רק לאחר מתן ההחלטה ב"בקשת ההבהרה". רביעית , ההחלטה בבקשת ההבהרה ניתנה ביום 2.4.2013, ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 26.5.2013. כלומר, הבקשה הוגשה למעלה מ- 45 ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההבהרה.

לאור האמור; משלא מצאתי טעם של-ממש לאיחור בהגשת ההליך, ואדגיש כי אף הבקשה להארכת מועד לא הוגשה בתוך התקופה הקצובה בדין – איני סבור כי יש מקום ליתן כעת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אשר על כן, הבקשה נדחית.