בש"פ 8131/11 אנטולי רבינוביץ נ. מדינת ישראל

מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שדחה את ערעורו של המבקש על גזר הדין שהושת עליו בבית משפט השלום לתעבורה: פסילת רישיון לתקופה של 40 חודשים, בשל הרשעתו בעבירה של נהיגה בשכרות עקב שימוש בסמים.

נקודת המוצא לבחינת הבקשה שלפניי היא שמדובר בהליך פלילי. בהליך מסוג זה לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד" (אמת-המידה להארכת מועד בהליך האזרחי), אלא די בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית המשפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.08.2009)). יש להדגיש כי על אף הגישה המקלה בהשוואה להליך האזרחי, הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק, וכי הארכת מועד תינתן רק במקום שבו הוצג טעם ממשי המניח את הדעת.

בענייננו, מדובר באיחור קצר של ימים אחדים – המועד להגשת הערעור חל ביום 30.10.2011, והבקשה להארכת מועד (יחד עם בקשת רשות הערעור עצמה) הוגשה ביום 3.11.2011. אולם, לא מצאתי נימוק משכנע המצדיק איחור זה. ההליך שוגר בדואר רשום ביום 30.10.2011, וברור כי בכך "נגזר" על ההליך להגיע לבית המשפט באיחור. בהחלטתי מיום 6.11.2011 אפשרתי לבא-כוח המבקש להסביר מדוע שוגרה בקשת רשות הערעור לבית המשפט רק ביום האחרון להגשת ההליך. בא-כוח המבקש הגיש הודעה ובה הסביר כי הדבר נבע מעומס עבודה ומחילופי גברי במשרד עורך-הדין. טענות כלליות אלה מתקשות לעבור את הרף של "טעם ממשי המניח את הדעת", שכן כל כולן נעוצות בהתנהלות משרדו של בא-כוח המבקש.

לא פחות חשוב מכך: בקשת רשות הערעור עניינה חומרת העונש שנגזר על המבקש (עונש הפסילה). בשים לב לכללי ההתערבות המצמצמים ב"גלגול שלישי" שעניינו חומרת העונש בלבד, ולאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנימוקי הערכאות הקודמות, סבורני כי על פני הדברים סיכוייו של ההליך נמוכים, וזאת בלשון המעטה.

לאור האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית.