בש"פ 9055/12 משאהרה עיסא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.10.2012. על המבקש הושת בין היתר עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ומחצה, זאת בגין הרשעתו – לאחר הודאה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון – בעבירות של דרישת נכס באיומים, מעשה מגונה וגניבה.

גזר הדין ניתן כאמור ביום 24.10.2012, במעמד הצדדים. יוצא כי המועד האחרון להגשת הערעור חל ביום 9.12.2012. הבקשה שלפניי, ולצדה הודעת הערעור גופה, הוגשו ביום 16.12.2012, קרי – באיחור של שבוע ימים. מכיוון שהבקשה לא כללה פירוט הולם ולא נתמכה בתצהיר, הוריתי על הגשת השלמה – וכך נעשה. מן הבקשה והתצהיר המשלים עולה שהנימוק לאיחור הוא קושי בתשלום שכר-טרחתו של בא-כוח המבקש, זאת בין היתר עקב כך שאחיו של המבקש, אשר אמור היה להסדיר את התשלום, נעצר. לבסוף נמצא פתרון לנושא הכספי ואז הוגש הערעור. המשיבה הודיעה כי היא מתנגדת למתן הארכה, זאת משום שמדובר לדידה באיחור ממשי שאין לו נימוק מספק. בין היתר מציינת המשיבה כי המבקש יכול היה לפנות לעזרת הסנגוריה הציבורית, וכי אין לאפשר מצב שבו ערעור מוגש באיחור נוכח חילוקי דעות כספיים בין בעל-הדין לבין עורך-דינו.

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לקבל את הבקשה.

המועד הקבוע בדין להגשת ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; להלן: החוק ). לפי סעיף 201 לחוק נתונה לבית המשפט הסמכות להאריך את המועד להגשת הערעור. בערעורים פליליים, כך נפסק, לא נדרש מבקש הארכה להציג "טעם מיוחד", ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.08.2009)). ודוק: על אף הגישה המקלה בהשוואה להליך האזרחי, הכלל הוא שגם בהליך הפלילי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק.

הדרישה להקפיד על המועדים משמיעה לנו, בין היתר, כי מקום שבו מתעורר קושי כזה או אחר בהגשת ההליך בתוך התקופה הקצובה בדין, יש לפנות מבעוד מועד לבית המשפט ולהגיש בקשת ארכה. בענייננו, המבקש לא עשה כן – ואין לכך הסבר של ממש, וודאי כשעורך-דינו של המבקש בהליך הערעור הוא גם עורך-דינו בבית המשפט המחוזי. למרות זאת, במקרה שלפניי לא ראיתי לנכון לסגור את הדלת בפני המבקש לבית משפט זה, זאת בשים לב לכך שמדובר באיחור שאינו גדול במיוחד, ובהליך של ערעור בזכות על גזר-דין הכולל עונש מאסר.

הבקשה מתקבלת, אפוא. המועד להגשת הערעור מוארך עד למועד הגשתו בפועל. המזכירות תפתח הליך ערעור פלילי ותתייק בו את החלטתי-זו. תשומת לב בא-כוח המערער כי במקום שבו מוגש ערעור על פסיקת פיצוי למתלונן - יש לצרף את המתלונן (ובענייננו – המתלוננת) כמשיב. ראוי אפוא שתוגש ללא דיחוי בקשה מתאימה לתיקון הודעת הערעור.