פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6269/19 -
א'
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקש:
שמואל מזרחי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך; תשובת המשיבה מיום 26.9.2019
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור בפלילים.
2.
המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים על פי הודאתו בעבירות מס ונדון ל-15 חודשי מאסר בפועל ולעונש מאסר על תנאי. כן חויב המבקש בתשלום קנס. המבקש ערער על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר הגשת הערעור הסיר המבקש מחדלים מסוימים ועל כן מצא בית המשפט המחוזי להפחית מעונשו והעמידו על עשרה חודשים בפועל (מבלי להתערב ביתר חלקי גזר הדין). הבקשה שלפניי הינה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מתנגדת לבקשה.
3.
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 16.7.2019. המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק )). כלל הוא, כי בהליכים פליליים תקופת הפגרה אינה עוצרת את מירוץ הזמן להגשת ערעור (זאת בהיעדר הוראה מקבילה לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, כאשר היום האחרון להגשת ההליך חל בתוך תקופת הפגרה, המועד נדחה עד למחרת תום הפגרה (ראו סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981; וראו, בש"פ 11461/04 מזרחי נ' מדינת ישראל , פיסקה 2 (28.12.2004)). בשים לב לכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה בענייננו ביום 8.9.2019. הבקשה להארכת מועד שלפניי הוגשה ביום 23.9.2019 כלומר באיחור של 15 ימים. לטענת המבקש, בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור משום שהמבקש ובא-כוחו סברו, בטעות, כי ימי הפגרה אינם נמנים בתקופה הקצובה בדין להגשת בקשת רשות ערעור בפלילים. עוד מוסיף המבקש וטוען כי יש להיעתר לבקשה בשים לב לכך שהושת עליו עונש של מאסר בפועל ולנוכח סיכוייה הטובים, לטענתו, של בקשת רשות הערעור.
4.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בהתאם לסעיף 201 לחוק נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים. בבקשת ארכה מסוג זה, כך נפסק, אין המבקש נדרש להציג "טעם מיוחד" ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל
(25.7.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל
(11.8.2009); בש"פ 4065/19 מסרי נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (9.7.2019) והאסמכתאות שם ). ואולם על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד להגשת הליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הסטטוטוריים, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה. זאת, גם כאשר הושת על מבקש הארכה עונש של מאסר בפועל.
5.
במקרה דנן האיחור בהגשת ההליך אינו זניח (הגם שאינו ארוך מאוד) ואיני סבור כי ההסבר אשר ניתן על ידי המבקש מקים הצדקה מבוררת לאיחור זה. לעניין זה יש להדגיש כי כאשר בעל-דין (ובפרט בעל דין מיוצג ) טוען כי בשל טעות בדין הוגש ההליך באיחור, עליו להראות בדרך כלל כי הייתה זו טעות סבירה, או שנהג בשקידה סבירה למניעת הטעות. הטעות שנפלה בענייננו עניינה בדין ברור, מוכר ומבוסס והבקשה דנן – אשר לא נתמכה בתצהיר – אינה מבהירה כלל מהן הפעולות שננקטו כדי לבדוק האם נכונה הייתה הסברה באשר לאי-מניין ימי הפגרה. נראה, על פני הדברים, כי בדיקה פשוטה הייתה מובילה למניעת הטעות (ראו והשוו, בש"פ 6907/11 קניון שפרעם נ' מדינת ישראל
(6.10.2011) (ערעור על ההחלטה נדחה – בבש"פ 8498/11); כן השוו, בש"פ 3475/13 ריחאן נ' מדינת ישראל (9.6.2013)). כמו כן, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובשים לב לכללי ההתערבות הנהוגים בבית משפט זה ביחס לבקשות רשות ערעור מן הסוג האמור, איני סבור כי סיכויי ההליך לגופו מצדיקים את מתן הארכה המבוקשת.
6.
הבקשה להארכת מועד נדחית אפוא.
ניתנה
היום, ג' בתשרי התש"פ (2.10.2019).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם