בש"פ 837/21 משה עובד נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על פי הודאתו, במספר עבירות של סחר בסם מסוג קנבוס בכמויות קטנות ומכירתו לשלושה קטינים שונים. בית משפט השלום בפתח תקווה גזר עליו, ביום 5.8.2020, עונשים שונים וביניהם עונש של 20 חודשי מאסר, בניכוי ימי מעצרו (ת"פ 71703-03-19). זאת, לאחר שניתנה למבקש הזדמנות להשתלב בהליך טיפולי, אולם הוא לא התחייב להגעה רציפה וממושכת לטיפול. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, אך בהמלצת בית המשפט חזר בו מן הערעור, וזה נדחה ביום 20.12.2020 (עפ"ג 35083-09-20).

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור, אשר לפי הנטען המועד להגשתה חלף ביום 2.2.2021, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 4.2.2021. על פי האמור בבקשה, המבקש החל במאסרו ביום 1.2.2021.

בית המשפט מוסמך להוראות על הארכת המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים, מכוח סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982. נפסק, כי בבקשת ארכה מסוג זה אין המבקש נדרש להציג "טעם מיוחד" ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית המשפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו למשל: בש"פ 2311/20 בן לולו נ' מדינת ישראל (30.3.2020); בש"פ 4386/20 חמדיה נ' מדינת ישראל (1.7.2020); בש"פ 6918/20 מעידי נ' מדינת ישראל (13.10.2020)). על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד להגשת הליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הסטטוטוריים, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה. זאת, גם כאשר הושת על מבקש הארכה עונש של מאסר בפועל.

במקרה דנן, הבקשה הוגשה באיחור של יום (או יומיים, כנטען בבקשה). אמנם מדובר באיחור קצר, אולם אין בבקשה הסבר כלשהו, קל וחומר "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור. אוסיף, כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך, שעניינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית כנגד חומרת העונש, אינם מטים את הכף לטובת מתן הארכה המבוקשת, ובפרט כאשר בבית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מן הערעור, בהמלצת בית המשפט (ראו למשל: בש"פ 7226/16 אבו עאמר נ' מדינת ישראל (19.9.2016); בש"פ 7542/19 זייתון נ' מדינת ישראל (17.11.2019); בש"פ 6269/19 מזרחי נ' מדינת ישראל (2.10.2019)).

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית.