בש"פ 6918/20 מוראד מעידי נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד בעפ"ג 45104-03-20 מיום 20.7.2020, במסגרת ערעור על הכרעת דין וגזר דין של בית משפט השלום בכפר סבא בת"פ 39220-07-18 מהימים 10.4.2019 ו-9.2.2020, בהתאמה.

2.

המבקש הורשע, על יסוד הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ייצור, הכנה והפקה, בניגוד לסעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7(ג) לפקודה; החזקת חצרים להכנת סמים, בניגוד לסעיף 9(א) ו-(ד) רישא לפקודה; ונטילת חשמל, בניגוד לסעיף 400 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעניינו של המבקש הוגש תסקיר של שירות המבחן אשר המליץ על עבודות שירות וצו מבחן. בית משפט השלום גזר על המבקש, בין היתר, עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו וכן מאסרים מותנים ועונשים נוספים של פסילה בפועל ופסילה על תנאי, כמפורט שם.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על גזר הדין, תוך שציין כי בית משפט השלום שקל את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזן בהם כראוי ואף מצא לחרוג ממתחם העונש ההולם לנוכח הליך השיקום שעבר המבקש. עוד צוין, כי מצבו הרפואי של המבקש אינו חדש והיה קיים עת בחר לבצע את העבירות. נקבע כי על המבקש להתייצב למאסרו ביום 18.10.2020.

4.

ביום 7.10.2020 הגיש בא כוחו של המבקש בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, אולם מזכירות בית המשפט הסבה את תשומת לבו לכך שבקשת רשות הערעור הוגשה באיחור. לפיכך הוגשה (למחרת היום) הבקשה שלפני, בה נטען כי מדובר בטעות של בא כוח המבקש אשר בשגגה לא הביא את ימי הפגרה במניין הימים לנקיטת ההליך הערעורי. יצוין, כי המבקש מבקש לערער על כך שלא אומצו המלצות שירות המבחן בעניינו.

5.

המשיבה מתנגדת לבקשה משום שלשיטתה טעות אנוש אינה מקימה טעם ממשי המניח את הדעת המצדיק מתן ארכה לאחר איחור ניכר, וכן משום שסיכויי ההליך קלושים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 20.7.2020. המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק )). כלל הוא, כי בהליכים פליליים תקופת הפגרה אינה עוצרת את מרוץ הזמן להגשת ערעור (זאת בהיעדר הוראה מקבילה לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). עם זאת, כאשר היום האחרון להגשת ההליך חל בתוך תקופת הפגרה, המועד נדחה עד למחרת תום הפגרה (ראו סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981) (ראו: בש"פ 6269/19 מזרחי נ' מדינת ישראל (2.10.2019)). בשים לב לכך, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה בענייננו ביום 6.9.2020.

7.

בהתאם לסעיף 201 לחוק, נתונה לבית המשפט סמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים. נפסק, כי בבקשת ארכה מסוג זה אין המבקש נדרש להציג "טעם מיוחד" ודי בהצגת "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית המשפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו למשל: בש"פ 2311/20 בן לולו נ' מדינת ישראל (30.3.2020); בש"פ 4386/20 חמדיה נ' מדינת ישראל (1.7.2020)). על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד להגשת הליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הסטטוטוריים וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה. זאת, גם כאשר הושת על מבקש הארכה עונש של מאסר בפועל.

8.

במקרה דנן, הבקשה הוגשה באיחור של כחודש ימים, שאינו איחור של מה בכך. ההסבר שסיפק בא-כוח המבקש אינו מהווה טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור זה. הטעות שנפלה עניינה בדין מושרש וידוע והבקשה אינה מבהירה מהן הפעולות שננקטו כדי להימנע ממנה. על פני הדברים נראה כי בדיקה פשוטה בדין הייתה מובילה למניעת הטעות, זאת בפרט כאשר המבקש מיוצג (ראו למשל: בש"פ 7432/17 קוה נ' מדינת ישראל (7.11.2017); בש"פ 6569/19 מחאמיד נ' מדינת ישראל (3.11.2019)). אוסיף, כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך, שעניינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המופנית כנגד חומרת העונש, אינם מטים את הכף לטובת מתן הארכה המבוקשת (ראו למשל: בש"פ 7226/16 אבו עאמר נ' מדינת ישראל (19.9.2016);

בש"פ 3373/19 ג'בן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי (28.5.2019); בש"פ 7542/19 זייתון נ' מדינת ישראל (17.11.2019)).

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית.