בש"פ 5387/15 מוראד טרביה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.12.2014 (עפ"ת 32486-11-14), בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דין של בית המשפט לתעבורה אשר הרשיע אותו בעבירה של נהיגה בשכרות וגזר עליו, בין היתר, עשרים וארבעה חודשי פסילה בפועל.

כלל הוא, כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), וזאת בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (11.08.2009)). ודוק: על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד בהליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בדין, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה.

מששקלתי את הבקשה שלפניי על רקע האמור לעיל, נחה דעתי כי דינה להידחות. הבקשה הוגשה ביום 6.8.2015, זמן רב לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 11.12.2014. כלומר, מדובר באיחור ניכר ביותר. לכך מצטרפת העובדה, כי הבקשה אינה כוללת כל הסבר מדוע התמהמה המבקש זמן כה רב, וזאת בפרט בשים לב לעובדה שייפוי הכוח אשר צורף מעלה כי הוא שכר את שירותיו של בא כוחו הנוכחי עוד ביום 17.12.2014, ימים בודדים בלבד לאחר מתן פסק הדין. עוד אוסיף, כי על פני הדברים סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור אשר מתבקשת ארכה להגשתה אינם נחזים להיות גבוהים.

אשר על כן, הבקשה נדחית.