בש"פ 4153/15 הרצל דדון נ. מדינת ישראל

בגדר הבקשה שלפניי עותר המבקש - אשר אינו מיוצג - להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.11.2014 בע"פ 20824-04-14 (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחה ערעור מטעם המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, בגדרו הורשע המבקש בעבירות שונות והושת עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל של 20 חודשים. עיון בבקשה מעלה כי רובה ככולה נסב על טענות שונות לגופם של דברים, אשר נועדו לשכנע כי המבקש לא ביצע את המעשים בהם הורשע.

כלל הוא, כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי בפלילים (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), וזאת בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". בהקשר זה ישקול בית משפט, בין היתר, את משך האיחור; את ההצדקה הנטענת לאיחור; ואת סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי (ראו בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.07.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (11.08.2009)). ודוק: על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד בהליכים אזרחיים, הכלל הוא שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בדין, וממילא הארכת מועד לא תינתן כדבר שבשגרה.

מששקלתי את הבקשה שלפניי על רקע האמור לעיל, נחה דעתי כי דינה להידחות. הבקשה הוגשה ביום 15.6.2015, למעלה ממחצית השנה לאחר מתן פסק הדין (בנוכחותו של המבקש). כלומר - עסקינן באיחור ניכר ביותר. המבקש לא כלל בבקשה ולוּ ראשיתו של הסבר לאיחור האמור. לכך מתווספת העובדה, כי לאחר עיון בטענות הכלולות בבקשת הארכה, ובשים לב למבחנים הנוהגים ביחס לבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי - דומני כי ניתן לקבוע, בזהירות הראויה, שסיכוייו הלכאוריים של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם גבוהים.

אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צורך בתגובה.

שירות בתי הסוהר ימציא החלטה זו לידי המבקש ללא דיחוי ויגיש על כך אסמכתא תוך 5 ימים.