פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2699/08
בפני:
כבוד השופט
י'
דנציגר
העורר:
אסעד לפרוח
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 24.3.08 בב"ש 4332/08 שניתנה על ידי כבוד השופטת א'
אפעל-גבאי
תאריך הישיבה:
כ"ד באדר ב' תשס"ח
(31.3.08).
בשם המבקש:
עו"ד ראפי מסאלחה
בשם המשיבה:
עו"ד אשרה פטל
החלטה
1.
בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 24.3.2008 בב"ש 4332/08 (כבוד השופטת א' אפעל-גבאי) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.
העובדות
2.
כנגד העורר הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו שוד בחבורה, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין ) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
3.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.3.2008, בשעה 19:45 או בסמוך לכך, הגיע המשיב יחד עם שניים אחרים, שזהותם אינה ידועה למשיבה, ברכב הרשום על שם בנו ומצוי בשימושו הבלעדי של העורר, לשכונת מאה שערים בירושלים, וזאת במטרה לשדוד חלפן כספים. המשיב החנה את הרכב והשניים האחרים, שהיו רעולי פנים, ירדו ממנו ושדדו חלפן כספים יליד שנת 1947 (להלן – המתלונן ), אשר ישב על כסא ברחוב ולידו תיק שהכיל, בין היתר, כ-4,000 ש"ח במזומן. השניים האחרים התנפלו על המתלונן, דחפו אותו מכסאו, נטלו את התיק ונמלטו לכיוון הרכב, בו המתין העורר, נכנסו לתוכו והעורר פתח בנסיעה מהירה ונמלט מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן פצע שפשוף במרפק שמאל.
לאחר שהעורר הוריד את שותפיו, הוא נסע לביתו, שם המתינו לו שוטרים. כאשר ניסו השוטרים לעצרו, ניסה העורר לברוח והתנגד למעצר.
הליכים קודמים
3.
המשיבה הגישה לבית המשפט קמא בקשה לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים נגדו, במסגרתה ציינה כי בשעת ביצוע השוד נכחו במקום האירוע עדי ראייה רבים, אשר דיווחו למשטרה בזמן אמת אודות השוד ואודות פרטי הרכב שנמלט מן המקום.
4.
ביום 24.3.2008 החליט בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בנימוק כי בחומר הראיות הקיים בתיק החקירה, קיים פוטנציאל ראייתי המקים סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. בית משפט קמא סמך נימוקו זה על הצטברות עדויותיהם של כארבעה עדי ראיה ובעיקר על עדותו של מר יהושע וייס, אשר לגביה קבע בית המשפט קמא כי היא מהווה "ראיה לכאורה, ואף מעבר לכך, הקושרת את המשיב ( העורר - י.ד.) לשוד". בנוסף, בית המשפט קמא קבע כי גרסתו של העורר בדבר היותו בתל-אביב ובדבר פגישתו עם עורכת הדין לימור צ'יטיאט, אינה סותרת את המעשים המיוחסים לו, שכן על פיה, עזב את תל-אביב עד השעה 18:00, מה שאיפשר לו להשתתף בשוד שאירע בשעה 19:45. לכל האמור לעיל, הוסיף בית המשפט קמא, כי על פי דו"ח איכון שיחות נכנסות למנוי הפלאפון של העורר, בשעה 18:08 היה המכשיר באזור היישוב שורש.
מכאן הערר שבפניי.
טענות העורר
5.
לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא כאשר החליט לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו. לטענתו, עוצמתן של הראיות אינה מגיעה לדרגה המצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח וכי יש ספק ביכולתה של המשיבה, לאור הראיות שבידה, להוכיח את העבירות נגד העורר. בנוסף, טוען העורר כי גרסתו באשר למסכת האירועים, אינה יכולה להוות תחליף לראיות של ממש מטעם המשיבה להוכחת העבירות.
6.
לטענתו, שלושה מתוך ארבעה עדים שתיארו את רכבו ומסרו את מספר לוחית הרישוי שלו, כפי שעולה מדו"חות המשטרה, מסתמכים על מקורות אלמונים. באשר לעד בשם יהודה כהן, טוען העורר כי על פי הודעתו במשטרה, עד זה דלה את מספר הרישוי של הרכב מאנשים שהיו במקום והקליד אותה על צג מכשיר הטלפון הנייד שלו ועל כן אינו עד ממקור ראשון. באשר לעד בשם שמעון סמט, טוען העורר כי לא ברור כיצד הגיע למספר שמסר למשטרה. באשר לעד בשם יוני קלפהולץ, טוען העורר כי עד זה מסר גם הוא את מספר הרכב לאחר שקיבל אותו מאנשים אלמונים ומעבר לכך, הוא מסר מספר בן חמש ספרות בלבד. לבסוף, באשר לעד הרביעי, יהושע וייס, שרשם את מספר לוחית הרישוי לאחר שראה אותה בעצמו, טוען העורר כי עד זה ציין בהודעותיו למשטרה כי הרכב שראה היה בצבע אפור ולא בצבע כסף, למרות ששאר העדים מציינים כי צבע הרכב שראו היה כסוף.
7.
עוד טוען העורר כי בשלב זה, יש חשיבות רבה לכוח הראייתי. לטענתו, כאשר תסתיים פרשת התביעה בערכאה הדיונית הוא יטען כי אין שום ראיה מחזקת שבכוחה להצביע על כך שהוא היה במקום ביצוע השוד.
8.
באשר לאיכון מכשירו הנייד של העורר באזור שורש, טוען העורר כי אין בכוחה של ראיה זו בכדי למלא את דלות חומר הראיות כנגדו. האיכון איתר את העורר באזור שורש ולא באזור השוד וראייה זו אינה יכולה לעמוד כנגדו ובנוסף, מציין העורר כי משקלה של ראיית איכון נמצאת במחלוקת בפסיקה.
9.
באשר לאמרתו לשוטר אופיר "אני לא הייתי אצל הדוסים", טרם הובהר לו על מה נעצר, טוען העורר כי במעצרו השתתפו ארבעה שוטרים, כאשר רק השוטר אופיר שמע התבטאות זו ובנוסף, לא צויין מה נאמר בין העורר לשלושת השוטרים האחרים, כאשר השוטר אופיר חקר את אחיו של העורר. לטענתו, בהודעתו המפורטת למשטרה מסר כי שהה במגרש הרוסים ובכך יש כדי לסתור מהותית את התבטאותו הנ"ל.
10.
עוד טוען העורר כי במהלך הודעותיו במשטרה, לא שאלו אותו אף שאלה בדבר עבירת ההפרעה לשוטר המיוחסת לו ולא הזהירו אותו לגביה ועל כן תמוה מאד מדוע הוסיפו עבירה זו לכתב האישום.
11.
בנוסף, טוען העורר, כי לכל היותר, העובדות במקרה דנן, באם יוכחו, מקימות את עבירת הסיוע לאחר מעשה ולא את עבירת השוד. לטענתו, השלמת מעשה השוד אינה תלויה בהימלטות ממקום ביצוע השוד.
12.
ממשיך העורר וטוען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא העדיף חלופת מעצר שתפגע פחות בחירותו. לטענתו, שלב המעצר לא נועד להעניש וכי הנזק שעלול להיגרם לעורר עולה על כל נזק שייגרם, אם בכלל, לתקינות ההליך, באם ישוחרר לחלופת מעצר.
13.
לבסוף, טוען העורר כי ראוי היה בנסיבותיו של המקרה להטות את הכף לטובת שחרור לחלופת מעצר בצורת ריתוק לביתו, תחת פיקוח ערבים טובים ועם ערבויות גבוהות.
טענות המשיבה
14.
לטענת המשיבה, במכלול הראיות הקיימות, אף אילו היה עד אחד במקרה דנן, הדבר היה מספיק בכדי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, קל וחומר כאשר ישנם ארבעה עדים. לטענתה, ארבעת עדים אלו העידו כי ראו מכונית נמלטת מהמקום בזמן אמת, כאשר שניים מוסרים את מספר לוחית הזיהוי. באשר לטענתו של העורר כי העד יהושע וייס תיאר את הרכב הנמלט בצבע אפור, בעוד האחרים תיארו את הרכב כצבוע בכסף, טוענת המשיבה כי מדובר בקוצו של יוד ואין בכך כדי לפגוע בקיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר. בנוסף, מציינת המשיבה כי אמירתו של העורר לשוטר אופיר כי "אני לא הייתי אצל הדוסים" משמשת לחובתו.
15.
המשיבה מציינת עוד כי גרסאות העורר למעשיו באותו יום אינן סותרות את האפשרות כי השתתף בשוד, ואף מועדי הזמנים שמסר לגבי פגישותיו עם עורכת הדין צ'יטיאט ועם המסג'יסטית אנה ווילוב, "מסתדרים" עם מסכת העובדות ממנה עולה כי לכאורה, עזב העורר את רמת גן בסמוך לשעה 18:00, מכשירו הסלולרי אוכן בשעה 18:08 באזור שורש והוא הספיק להגיע לירושלים ולהשתתף בשוד.
16.
עוד טוענת המשיבה כי העורר טען כי לא היה כלל בשכונת מאה שערים באותו ערב חרף העדויות שציינו שראו את רכבו. לטענתה, בשום שלב לא טען העורר כי מישהו אחר השתמש ברכבו באותו הזמן.
17.
באשר לטענת העורר כי לכל היותר הוא מסייע לאחר מעשה, טוענת המשיבה כי כאשר קיימת שרשרת-עבריינית, כאשר עבריינים עושים חילופי תפקידים ביניהם ולאור העובדה כי העורר המתין לעבריינים האחרים שיגיעו עם השלל, השתתף העורר בשוד באופן מלא.
18.
לבסוף טוענת המשיבה כי קיימת עילת מעצר כנגד העורר וכן קיימת מצידו מסוכנות לציבור. לטענתה, מסוכנות זו אף מתחזקת נוכח עברו הפלילי של העורר בעבירות רכוש ולאור העובדה כי הוא בילה בעברו זמן ממושך במאסר ובעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, עומד ותלוי כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה של שנה. על כן, טוענת המשיבה כי לא ניתן לתת בעורר אמון ואין לבחון לגביו חלופת מעצר.
דיון והכרעה
19.
לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי ועיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
20.
מעיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני, שוכנעתי כי בנסיבות העניין קיימת תשתית ראייתית לכאורה כנגד העורר כמפורט להלן:
ראשית, דינה של טענת העורר כי העדים בתיק החקירה מסתמכים על מקורות אלמונים, להידחות. מחומר החקירה עולה כי העד יהודה כהן זכר כי ראה את רכב המזדה חולף במהירות גבוהה על פניו וכן שינן חמש ספרות של לוחית הזיהוי. לאחר שהבין כי הרכב קשור לשוד, שאל מספר אנשים מהו המספר המלא על לוחית הרישוי ובכך השלים את מלוא המספר. שני עדים נוספים, העד יוני והעד שמעון, מציינים בהודעתם למשטרה כי ראו את רכב המזדה ורשמו את מספר לוחית הרישוי שלו לאחר שקיבלו אותו מעדים אחרים במקום. לבסוף, מעדותו של יהושע וייס עולה כי הוא ראה בעצמו את רכב המזדה וכן ראה ומסר למשטרה את מספר לוחית הרישוי המלא. תיאורו של יהושע וייס כי צבע הרכב אפור ולא כסף אינו עולה כדי סתירה מול עדויותיהם של העדים האחרים וכן, אין בתיאור זה כדי להטיל ספק בכך כי זיהה את הרכב הנכון.
מהצלבת ארבע עדויות בלתי תלויות אלה ניתן לקבוע ממצא עובדתי לכאורי כי רכבו של העורר היה במקום ביצוע השוד. לאור העובדה כי העורר לא טען מעולם כי רכבו נגנב או כי אחר השתמש בו, קמה כנגדו ראייה לכאורה כי הוא השתתף בשוד.
שנית, אמרתו של העורר כי "אני לא הייתי אצל הדוסים", טרם שמע במה הוא חשוד, עומדת לחובתו ויש בכוחה להצביע כי באופן לכאורי היה שותף לשוד. טענתו של העורר כי רק השוטר אופיר שמע אותו אומר אמרה זו, אינה רלוונטית לשלב זה של הדיון ודי בעדותו זו של השוטר אופיר כדי להקים כנגד העורר ראייה לכאורה כי אכן השתתף בשוד.
שלישית, טוען העורר בטענותיו כי היה באותו היום בתל-אביב וכי נפגש עם עורכת הדין צ'יטיאט ועם המסג'יסטית אנה ווילוב. על פי הודעתה של עורכת הדין צ'יטיאט עזב העורר את משרדה בסמוך לשעה 17:00 ועל פי הודעתה של אנה ווילוב, הגיע אליה העורר בין השעות 16:30 ל-16:45 ויצא ממנה בשעה 17:30 או 17:45. שוכנעתי כי בהודעתה של המסאג'יסטית יש כדי להצביע על מסכת הזמנים ההגיונית שעולה בקנה אחד גם עם הודעתה של עורכת הדין צ'יטיאט.
באשר לשאלתו של חוקר המשטרה כלפי העורר, ממנה עולה כי המסג'יסטית אנה ווילוב אמרה לו כי עזב אותה בשעה 18:30, זו נשאלה ביום 4.3.2008, יום המעצר, טרם התבררו כל העובדות הרלוונטיות, בעוד שהודעתה של המסאז'יסטית אנה ווילוב ניתנה ביום 6.3.2008, עת החלה תמונת המצב באשר למעשי העורר להתבהר.
במסכת זמנים זו שעולה מגרסת העורר, אין כדי לסתור את האפשרות כי השתתף בשוד בירושלים בסמוך לשעה 19:45 ודי בכוחן של הראיות לכאורה לעיל כדי לייחס לעורר את השתתפותו בשוד, דבר המקים כנגדו את חזקת המסוכנות.
21.
באשר לטענת העורר כי במהלך הודעותיו במשטרה לא נשאל באשר לעבירת ההפרעה לשוטר המיוחסת לו ולא הזהירו אותו לגביה, ועל כן לא ברור מדוע היא מיוחסת לו בכתב האישום, דין טענה זו להידחות. כפי העולה מזיכרון הדברים של השוטר אופיר, העורר השתולל ברכב לאחר שהשוטרים הזדהו בפניו והודיעו לו כי הוא מעוכב. בכך יש כדי להקים כנגדו, בשלב זה של הדיון, ראייה לכאורה כי עבר גם את עבירת
ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
22.
גם דינה של טענת העורר כי לכל היותר מעשיו מקימים את עבירת הסיוע לאחר מעשה, להידחות. עליי לציין כבר כעת כי שאלת קיומה של עבירה כזו או אחרת תתברר בפני הערכאה הדיונית. אולם, בנסיבות המקרה, ישנן ראיות לכאורה כי העורר היה שותף מלא למעשה השוד בכך שהמתין לשני העבריינים האחרים שיסיימו מעשיהם על מנת למלטם מן המקום. בכך יש די כדי לייחס לו את עבירת השוד המקימה את חזקת המסוכנות כנגדו, כנזכר לעיל.
23.
שלב המעצר נועד לשם נטרול מסוכנותם של נאשמים טרם הרשעתם והוא אינו מהווה תקופת מאסר "על חשבון העונש". על בית המשפט לשקול אפשרות חלופת מעצר לשם מתן ביטוי לעריכת האיזון בין הגנת הציבור מפני מסוכנותו של נאשם ובין פגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע. [ראו למשל: בש"פ 6236/06 כמאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2006), בש"פ 11141/07 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.1.2008),
בש"פ 5227/05 מדינת ישראל נ' דחלה (לא פורסם, 3.6.2005)].
24.
בנסיבות המקרה, לאחר שבחנתי את קיומה של המסוכנות הנשקפת מן העורר לציבור לאור העבירות המיוחסות לו ולאור קיומה של תשתית ראייתית לכאורה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בכוחה של חלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. מסוכנות זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי של העורר, לאור הרשעתו בעבר בעבירת שוד בנסיבות חמורות בגינה ריצה עונש מאסר של חמש שנים ולאור קיומו של עונש מאסר על תנאי בר הפעלה במהלך התקופה בה ביצע את המעשים המיוחסים לו.
לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.
ניתנה היום, ג' בניסן תשס"ח (8.4.08).
ש ו פ ט