בש"פ 2699-24 בש"פ 2699-24

לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת אוסילה אבו-אסעד) מיום 3.3.2024 בעמ"ת 1354-03-24 ובעמ"ת 3278-03-24, במסגרתה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בקריית שמונה מיום 29.2.2024 במ"ת 13554-12-23, בה הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות שנבחנו בערר על ידי בית המשפט המחוזי ("ערר בגלגול שלישי") תינתן במשורה, ורק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בש"פ 2785/19 יאיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (18.4.2019)), וכן כאשר מדובר במקרים נדירים ביותר, בהם שיקולי הצדק מורים על מתן רשות ערעור (רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (20.11.2012); רע"פ 7572/12 הזייל נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (23.10.2012)). המקרה שלפניי איננו נופל לגדר החריגים הללו. בניגוד לנופך אותו מנסה המבקש לשוות לטענותיו, הן אינן מעלות שאלות עקרוניות החורגות מעניינו האישי. נהפוך הוא. טענותיו נעוצות כולן בדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני, ובקביעותיהן של שתי הערכאות ביחס למפקחות אשר הוצעו על ידו. קביעות אלו, מבוססות על התרשמותו הבלתי-אמצעית של בית משפט השלום משישה מפקחים מוצעים (ראו פרוטוקול דיון מיום 4.1.2024, עמ' 14-7; פרוטוקול דיון מיום 11.1.2024, עמ' 9-6; פרוטוקול דיון מיום 26.2.2024, עמ' 37-30), ולוקחות בחשבון את נתוניו האישיים של המבקש, כפי שאלו עולים מהמעשים המיוחסים לו; מעברו הפלילי; ומהתרשמות שירות המבחן אשר התייחסה במישרין למפקחים המוצעים (ראו תסקיר מעצר מיום 5.2.2024 ותסקיר המעצר המשלים מיום 11.2.2024).

זאת ועוד. לא ניתן לקבל את טענותיו של המבקש כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לחקור את המפקחים המוצעים (ובפרט את דודתו ואת אחותו של המבקש) בעצמו. כפי שהובהר בעבר, ההחלטה האם להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בהליכי המעצר, וזאת כתלות בנסיבותיו של כל מקרה (ראו, מיני רבים: בש"פ 7413/19 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקאות 11-10 (17.11.2019); בש"פ 7995/19 דוגמוש נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.12.2019); בש"פ 8283/20 אטיאס נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (30.11.2020)). כך, ביחס לערכאה הדיונית הדנה בהליך המעצר, וכך, ביתר שאת, ביחס לערכאה הדנה בערר על החלטה שניתנה בהליך המעצר.

אי לכך, הבקשה למתן רשות ערר נדחית בזאת.