בש"פ 2708/02 דיין יוסי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורפינקל) בה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר לשחררו מן המעצר לצורך גמילה במוסד גמילה.

2.העורר הואשם בשורה של עבירות שעניינן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, גניבה והונאה וכן החזקת סם לשימוש עצמי. עבירות הרכוש המיוחסות לו קשורות בפרשה מורכבת שעניינה קבלת דלק בתחנות דלק בטענות מרמה בהיקף של מעל ל64,000- ש"ח, תוך ניצול מידע שהושג בעבירה לגבי נתונים של כלי רכב שונים. כן הואשם בזיוף כרטיסי אשראי וכרטיסים מגנטיים שבאמצעותם הוצא במרמה מחברת האשראי סכום של כ60,000- ש"ח והיה נסיון להוציא עוד כ13,000- ש"ח. מיוחסות לו גם עבירות רכוש רציניות נוספות.

העורר נעצר עד תום ההליכים ב- 31.12.01. ביום 10.3.02 הגיש בקשה לעיון חוזר וטען במסגרתה לראשונה כי הוא מכור לסמים וביקש להחיל עליו חלופת מעצר במוסד גמילה. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיון חוזר וערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא.

העורר פנה בערר לבית משפט זה וטענתו היא כי הוא מכור לסמים קשים ועוד בטרם מעצרו יצר קשר ראשוני עם מוסד גמילה בכוונה להשתלב בתהליך טיפולי וכיום התפנה מקום וישנה אפשרות לקולטו במסגרת זו. לטענתו, ראוי לשחררו בחלופה כאמור לצורך שיקומו.

3.דינו של ערר זה להידחות משני טעמים: ראשית, אנו מצויים במסגרת הליך של עיון חוזר, המקים עילה לדיון מחודש בהחלטת מעצר כאשר נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. בענייננו לא מתקיימת אף חלופה מהחלופות הנזכרות. התמכרותו הנטענת של העורר לסמים אינה "עובדה חדשה" שאירעה לאחר ההחלטה על מעצרו; לא נשתנו נסיבות, שכן, לדברי העורר עצמו, הקשר שיצר עם מכון הגמילה החל עוד בטרם מעצרו אך הוא כלל לא העלה טענה בענין זה בעת הדיון המקורי בהליך מעצרו. כן לא עבר זמן ניכר מאז החלטת המעצר המקורית והעורר גם אינו מבקש להשתחרר מטעם זה. יוצא, איפוא, כי לא הוקמה תשתית כלשהי לעיון חוזר ודי בכך כדי לדחות את הערר.

שנית, לגופה של הבקשה לחלופת מעצר, כבר חזרה הפסיקה ושנתה כי, דרך כלל, אין מקום לשחרר עצור המכור לסמים בחלופת מעצר לצורך גמילה אלא בנסיבות חריגות בהן החל בפועל בהליך הגמילה טרם מעצרו וההליך נושא פרי ונוחל הצלחה, וקטיעתו על דרך של מעצר הנאשם עד תום ההליכים עלול לפגוע באופן מהותי בתהליך שיקום בר סיכוי של ממש, תוך גרימת נזק ישיר לנאשם ולחברה כולה. משלא מתקיים מצב דברים חריג כזה, לא תעמוד לנאשם דרך כלל הטענה כי ראוי לשחררו בחלופת מעצר לצורך גמילה. (בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל , פד"י נג(1) 140; בש"פ 10378/01 (לא פורסם)).

בענייננו, לא מתקיימות נסיבות חריגות כאלה. העורר לא החל בפועל בהליך גמילה, והרעיון לבקש חלופת מעצר מטעמים של גמילה גמל בלבו רק בשלב מאוחר, זמן לאחר שהוחלט על מעצרו עד תום ההליכים. אין ראייה לרצינות כוונתו להיגמל ולמידת מוכנותו וסיכויי שיקומו. בצד כל אלה, עומדות לחובתו הרשעות קודמות מסוג אלימות, שיבוש הליכי משפט, ועבירות נגד המוסר. בנסיבות אלה, קשה לתת אימון בהתאמתה של חלופת המעצר המוצעת לנסיבותיו של העורר במקרה זה.

לאור זאת, יש לאמץ את גישת הערכאות הקודמות בהחליטן לדחות את הבקשה לעיון חוזר.

הערר נדחה.