בש"פ 280/05 סמי שטרית נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב), מיום 3.1.05 שניתנה בב"ש 5637/04, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

העורר עומד לדין, יחד עם הראל גור אריה, העורר בבש"פ 406/05, בבית-המשפט המחוזי בחיפה, בגין ביצוע עבירות של החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א)(ג) רישא), לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

על-פי עובדות כתב האישום, בתאריך שאינו ידוע למשיבה, אך במהלך חודש אוקטובר 2004, קשרו שלמה פרץ (להלן: פרץ) ושלמה גלעדי (להלן: גלעדי), קשר לייבא סמים מסוכנים מחו"ל לארץ. לשם הוצאת הקשר מן הכוח אל הפועל, טסו השנים לוינה ומשם לאמסטרדם ושם העביר פרץ לגלעדי 43,427 כדורי MDMA ו-20,000 ריבועי נייר המכילים סם מסוג LSD (להלן: הסמים). גלעדי שב לארץ כשברשותו מזוודה ובה הסמים. בתאריך 17.11.04 בשעה 15:00, או בסמוך לכך,

נעצר גלעדי בנמל התעופה בן-גוריון מיד עם נחיתתו. גלעדי הודה במיוחס לו ואף הסכים לשתף פעולה עם המשטרה, על-מנת לתפוס את מי שאמורים לקבל לידם את הסמים.

בתאריך שאינו ידוע למשיבה, קשרו פרץ, העורר ונאשם 1 בכתב האישום קשר, לפיו הנאשמים יקבלו לידם את הסמים שהוברחו לארץ על-ידי גלעדי. בתאריך 18.11.04 טלפן פרץ לגלעדי ולנאשם 1 ותיאם עימם את העברת הסמים. באותו היום ומאוחר יותר התבצעו מספר שיחות טלפון בין נאשם 1 והעורר לבין גלעדי, והסיכום אשר הושג בניהם היה, כי העורר הוא אשר יקבל לידיו את הסמים מגלעדי.

בהתאם לסיכום שהושג בין העורר, נאשם 1 וגלעדי, בתאריך 19.11.04 בשעה 12:15 או בסמוך לכך, הגיע גלעדי במונית למקום המפגש שעליו סוכם, כשברשותו מזוודת הסמים. באותו הזמן ועל-פי הסיכום המוקדם הגיע העורר למקום המפגש וגלעדי העביר לידיו את מזוודת הסמים. העורר אחז במזוודה ופסע כשני צעדים וכי אז נעצר על-ידי המשטרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 3.1.05, הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו המנומקת קבע בית-המשפט, כי:

"...וכי בבוא העת הסוגיה הזו תבחן ותיבדק במהלך ניהול התיק העיקרי ושמיעת הראיות, שחלקן ראיות אובייקטיביות, היינו, שיחות מוקלטות, פלטים, דוחות של שוטרים. מכאן ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לביסוס האשמות , ביחס לשני המשיבים...עוד יש לומר כי סתירות בין העדויות, אינן יכולות לשלול קיומן של ראיות לכאורה, אלא אם מדובר בסתירות שיורדות לשורשו של עניין ומשמיטות את הבסיס הראיתי הדרוש לשם הוכחת עובדות כתב האישום וכי ברי לכל בר בי רב שאין המקרה שבפני מסוג המקרים הללו" (ההדגשה אינה במקור. ס' ג').

מכאן הערר שבפני.

בא-כוח העורר, בטיעוניו בכתב ובעל-פה טען, כי שגה בית-המשפט המחוזי כשקבע, כי קיימות ראיות לכאורה למכביר כנגד העורר וכי לסברתו אין בחומר הראיות לכאורה כדי אפשרות סבירה להרשעה. עוד הוסיף וטען בא-כוח העורר, כי טעה בית-המשפט המחוזי כשנסמך על מזכרו של סנ"צ יקי עובד מחודש נובמבר 2004, ויתרה מכך מזכרו של זה האחרון אינו עולה בקנה אחד עם אף דיווח של מי מהעדים בפרשה. עוד הוסיף וטען העורר באמצעות בא-כוחו, כי אין כל ראיה ישירה או עקיפה שיש בה כדי לבסס קשר בין העורר לבין נאשם 1 בפרשה ומשכך נשמט הבסיס תחת האישום המיוחס לעורר בדבר קשירת קשר. אם בכל אלו לא די, הוסיף וטען בא-כוח העורר, כי טעה בית-המשפט המחוזי, שעה שלא מצא לנכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

מנגד, באת-כוח המדינה סמכה יתדותיה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הערר. באת-כוח המדינה טענה, כי העורר נתפס, כשמזוודת הסמים בידיו, וכי טענות סנגורו של העורר אינן מתיישבות עם המציאות וזאת שלשיטתו השוטרים המעורבים באירוע "המציאו" סיפור ולפיו מואשם העורר. עוד הוסיפה וטענה באת-כוח המדינה, כי תמוה הדבר בעיניה, שקיימות 12 שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של העורר ו-12 שיחות נכנסות, יום עובר לאירוע, כולן מאותו מספר, שהעורר לא ידע להשיב בחקירתו למי הוא שייך, לא כל שכן כאשר מאותו מספר טלפון חייגו לעורר ברגע מעצרו.

לאחר עיון בהחלטת בית-המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק, אשר הועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לדחות את הערר.

כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור, כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתו של העורר, באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. חומר הראיות מצביע על כך, כי העורר קשור קשר ישיר לעסקת הסמים המיוחסת לו.

טענת בא-כוח העורר, לפיה אין להסתמך על מזכרו של סנ"צ יקי עובד (להלן: עובד), וכי אין מזכרו זה עולה בקנה אחד עם הודעותיהם של השוטרים האחרים המעורבים, אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. אנמק דברי. עיינתי, שבתי ועיינתי, במזכר האמור ומצאתי, כי עובד כתב דו"ח מפורט אשר כלל את כל פרטי האירוע נשוא מעצרו של העורר ביום 19.11.04. נראה, כי עובד מציין את כל שלבי האירוע על-פי סדרם מראות עיניו וממשמע אוזניו:

"בשעה 12:10 לערך חלפנו על פני מושב יערה, שלומי גלעדי אמר לי שהוא הבחין במסעדה שבצומת יערה במספר אנשים ובניהם בחור בשם סמי שטרית שאלתי את שלומי אם סמי קשור לפרשה שלומי אמר לי עדיין אינו יודע אבל נראה לו שכן... ביקשתי ממזרחי להמשיך בנסיעה...".

ובהמשך -

"לאחר כק"מ של נסיעה על כביש הצפון מזרחה צלצל הטלפון הנייד שהיה ברשותו של שלומי גלעדי...בתום שיחה קצרה אמר לי שלומי שסמי שטרית היה מעברו השני של קו הטלפון וביקש ממנו שיעצור את המונית בדרך על כביש הצפון וימסור לו את המזוודה...".

ועוד -

בשלב ההמתנה...התקשר הטלפון של שלומי, מצדו השני של הקו היה שוב סמי שטרית שהנחה את שלומי לרדת מהמונית עם המזוודה להמתין בתחנה עד שמשהו יבוא לאסוף אותו...".

ועוד -

שלומי...ציין בפני שהוא מבחין דרך מראת הצד של המונית בסמי שטרית שמתקדם לכווננו במטרה לקבל ממנו את המזוודה".

באשר למסירת מזוודת הסמים, אותה מסר שלמה גלעדי לעורר, ציין עובד, כי:

"...אמיר ואנוכי הבחנו בשלומי מוסר בידו את המזוודה לסמי וחוזר לכיוון המונית בשלב שסמי לקח בידו את המזוודה ופסע כמטר שניים עם המזוודה הייתי בטוח שהוא בעליה בשלב הנוכחי ולכן נתתי את פקודת "הפרוץ"...עצרו אנשי הכוח את סמי שטרית עם המזוודה...".

תיאוריו של עובד בדבר הפרשה, נתמכים במזכרו של השוטר אמיר אוחנה מיום 19.11.04, אשר היה שותף למעצרו של העורר, ואשר ישב ליד עובד במהלך המבצע כולו:

"...כאשר אנו מבחינים בבחור שניגש אליו (אל שלומי גלעדי- ס' ג'), אשר היה לבוש בג'קט מעיל כחול, ג'ינס בהיר, חולצה אפורה ונעליים שחורות, ליד התחנה. שלומי גלעדי העביר מידו את המזוודה והעביר לחשוד (הכוונה לעורר – ס' ג'), החשוד לקח בידו את המזוודה והחל צועד ואז קיבלנו הוראה מיקי עובד לפרוץ".

עוד עולים הדברים כלא משתמעים לשני פנים ממזכרו של שוטר נוסף, מפקח אבי בן-דהן מיום 19.11.04, אשר היה מעורב במעצרו של העורר:

"...ובשעה 12:20 יקי נותן פקודת פרוץ, אני פותח את דלת המונית ורץ לכיוון החשוד כאשר אני מבחין בחשוד בעל מבנה גוף צנום לבוש ג'קט כחול ומכנסי ג'ינס מחזיק בידו את המזוודה ומתחיל לצעוד כ 2 מ' (כאשר הוא צולע) לכוון מערב צעקתי לו עצור משטרה...".

מעדותם של המובאים לעיל ניתן להתרשם, כי העורר נעצר כשהוא נושא את המזוודה אשר מכילה את הסמים. די בעובדה זו בלבד, כדי לקיים את חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, הנוהגת בעבירות סמים כגון פרשה נשוא דיוננו זה. ואולם, למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף מעדותו של שלמה גלעדי מיום 19.11.04 בשעה 19:00 (בעמ' 5-6 שורות 25 ואילך), ניתן ללמוד על חלקו של העורר בפרשה זו, ועל פירכת גרסתו, לפיה היה "במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון". ניתן ללמוד, כי העורר הוא אשר סימן בידו לשלמה גלעדי להניח את מזוודת הסמים ואף אמר לו "לשחרר" את המונית.

אכן, במקרה שבפני מתקיימות נסיבות מיוחדות בדבר מצבו הגופני והבריאותי של העורר. ברם, אין באלו כדי לבוא בגדרם של אותם מקרים חריגים אשר יש בהם להטות את הכף לעבר קיומה של חלופת מעצר אודותיו (ראו בעניין זה בש"פ 4262/98, זיגדון נ' מדינת ישראל , תק-על 98(2), 138 וכן בש"פ 4823/03, יאסין נ' מדינת ישראל , תק-על 2003(2), 2448). משנה תוקף מקבלים דברים אלה, כאשר מביטים במרשם הפלילי שבעברו של העורר, אשר כולל עבירות רבות וביניהן גם עבירות סמים, אשר בגינן ריצה מאסר בפועל.

לא יהיה זה מן המותר לציין את ההלכה, אשר יצאה מלפני בית-משפט זה, ואשר נדונה בעשרות רבות של פסקי-דין והחלטות, לפיה אדם המעורב בעסקי סמים, לא ישוחרר מן המעצר אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות, אותן לא מצאתי בעניינו של העורר.

סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מקובלת עליי ולא מצאתי טעם להתערב בה.

הערר נדחה.