בש"פ 2808/14 יניב ברדה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון ), בעמ"ת 11251-03-14, מיום 10.3.2014, אשר בגדרה קיבל בית-המשפט את עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופט ע' כפכפי ), במ"ת 45154-01-14, מיום 4.3.2014.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש ונגד שמעון פינטו (להלן: פינטו ), הוגש כתב אישום. על פי המתואר בכתב האישום, המבקש קשר קשר לעשות פשע עם שותפיו, ובמקרים שונים גנב משאית ומלגזות, ניסה לגנוב מלגזות נוספות, וכן התפרץ לבית מגורים וגנב ממנו תכשיטי זהב ורכוש נוסף. בהתאם לכך, יוחסו למשיב העבירות הבאות: קשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין; התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; וכן עבירות נוספות.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. במהלך הדיון בבקשה, אשר נערך בבית משפט השלום באשקלון, הסכים המבקש כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו באישום הראשון, לכל הפחות, וכי די בכך כדי להוות עילה למעצרו. בית משפט השלום הורה על הפניית המבקש לשירות המבחן, לשם עריכת תסקיר, ובהחלטתו מיום 4.3.2014, אימץ בית משפט השלום את המלצת שירות המבחן והורה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא.

4.

על החלטה זו הוגש ערר, על-ידי המשיבה, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בפתח הדיון בבית המשפט המחוזי, הסכים המבקש, כי קיימות ראיות לכאורה לכל ששת האישומים המיוחסים לו בכתב האישום. בהחלטתו מיום 10.3.2014, קבע בית המשפט המחוזי, כי מתקיימת עילת מסוכנות, אשר אין בכוחה של חלופת מעצר להפיג. טענתו של המבקש, כי יש מקום לשחרורו לחלופת מעצר, כפי שנעשה בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה (מלבד פינטו), נדחתה בנימוק שעניינו שונה מזה של אלה ששוחררו לחלופת מעצר. זאת, בין היתר, מאחר שהמעורבים האחרים הואשמו בפחות אישומים, ועברם הפלילי מכביד פחות מעברו הפלילי של המבקש, אשר מעצים את המסוכנות המיוחסת לו. לפיכך, החליט בית המשפט המחוזי לקבל את הערר, ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בקשת הרשות לערור ותגובת המשיבה

5.

בבקשה שלפניי נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לכך, שהמבקש מילא באישומים המפורטים בכתב האישום " תפקיד גבולי הנושק לסיוע ". כמו כן, טען המבקש, כי יתר המעורבים בפרשה, למעט אחד, שוחררו לחלופות מעצר, חרף חלקם הדומיננטי באישומים המפורטים בכתב האישום. לטענת המבקש, עניינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי, לעניין קיומה של עילת מעצר בעבירות רכוש. המבקש הוסיף והדגיש, כי קיימים היבטים חיוביים בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו, ו" ניתן להבין מהתסקיר כי המבקש היה בדרך להפחתה של מעורבות בפלילים ", וכי נימוקיו של בית המשפט קמא אינם מצדיקים סטייה מהמלצת שירות המבחן.

6.

לגישת המשיבה, דין הבקשה להדחות, הן מכיוון שהיא אינה מצדיקה רשות ערר, והן לגופה. המשיבה הדגישה בתגובתה לבקשה את היקף ותחכום העבירות המיוחסות למבקש; את התכנון שקדם להן; ואת עברו הפלילי של המבקש. כמו כן, ציינה המשיבה את הערכת שירות המבחן לקיומו של " סיכון גבוה להתנהגות עוברת חוק ", מצד המבקש. אשר להשוואה למעורבים האחרים בפרשה, נאמר בתגובה כי קיים ביניהם שוני רלוונטי, וכי הנאשם אשר עניינו דומה לזה של המבקש – הוא פינטו – נעצר גם הוא עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערור ובתגובת המשיבה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות על הסף. הבקשה שלפניי היא בקשה לרשות ערר ב" גלגול שלישי ", לפי סעיף 53(א1) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996. הלכה מושרשת היא, כי רשות לערור תינתן רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם של הצדדים להליך, או בהתקיימן של נסיבות חריגות ומיוחדות, כגון: פגיעה שאיננה מידתית בזכויות הנאשם או עוול היורד לשורשו של עניין

( בש"פ 2809/14 בזק נ' מדינת ישראל

(14.4.2014); בש"פ 6606/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (30.10.2013);

בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (14.8.2012) ).

8.

כאמור, המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו. שאלת קיומה של עילת מעצר בעבירות רכוש, נדונה לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה. בהקשר זה נקבע, כי " ביצוע עבירות רכוש בהיקף ניכר ובאורח שיטתי, תוך שימוש באמצעים מתוחכמים ומיוחדים, מקים עילת מעצר כנגד הנאשם בשל המסוכנות שנשקפת ממנו לשלומו ולביטחונו של הציבור " ( בש"פ 2008/14 איגאסי נ' מדינת ישראל

(6.4.2014); וראו גם בש"פ 4159/13 מדינת ישראל נ' טזזו (23.6.2013); בש"פ 2396/13 מדינת ישראל נ' קנרש (9.4.2013)).

העבירות המפורטות בכתב האישום שהוגש נגד המבקש עונות להגדרה זו, ו מכאן קמה עילה למעצרו, ונדחית טענתו של המבקש לעניין קיומה של " שאלה עקרונית " החורגת מעניינו הפרטי. כמו כן לא מצאתי, כי זכויותיו של המבקש נפגעו באופן בלתי מידתי או כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות מתן רשות לערור. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

9.

אשר לאפשרות לשחרור לחלופת מעצר, די בכך שאציין כי המבקש הורשע בעבר במספר עבירות של הפרת הוראה חוקית, בגין הפרת תנאי שחרור. בכך, ניצל המבקש לרעה את האמון שבית המשפט נתן בו, ולא מצאתי כי ראוי ליתן בו אמון דומה פעם נוספת (ראו למשל, מן העת האחרונה, החלטתי בבש"פ 2806/14 מדינת ישראל נ' ריכטר (16.4.2014)). גם שחרורם של מעורבים נוספים בפרשה לחלופות מעצר, אין בכוחו להועיל למבקש. זאת, בפרט בשל עברו הפלילי המכביד במיוחד, ובכלל זה העובדה כי הוא סיים לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ימים ספורים בלבד בטרם נעצר. יש לציין, כי בקשתו של פינטו לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנן, נדחתה על-ידי בית משפט זה (השופטת א' חיות ), בבש"פ 2171/14.

10.

לאור האמור, ו משלא מצאתי כל הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, הבקשה למתן רשות לערור נדחית בזאת.