בש"פ 2830/09 יאיר בליליתי נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן ), שניתנה בתאריך 24.3.2009, ואשר בגדרה נדחה הערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום להשאירו במעצר עד תום ההליכים בעניינו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בו מיוחסות לו שתי עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא ל חוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); שתי עבירות של גניבה ממעביד, לפי סעיף 391 ל חוק העונשין , ושתי עבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 ל חוק העונשין . כתב האישום חולק לארבעה אישומים.

לפי הנטען ב אישום הראשון לכתב האישום, בחודש יולי 2008, הגיש העורר את מועמדותו לתפקיד מנהל הרכש בחברת "השביל הירוק" (להלן – החברה ), וזאת בעקבות מכרז שפרסמה החברה לאיוש המשרה. בקורות החיים ששלח העורר לחברה צוינו פרטי עבר תעסוקתי כוזבים, ובראיון אליו זומן העורר לאחר הגשת קורות חיים אלו, ציין העורר כי את ניסיונו התעסוקתי המדובר צבר במהלך עבודתו בחברה מסוימת אשר בה, למעשה, לא עבד מעולם. בנוסף, הפנה העורר את המראיינים באחד מהראיונות שבוצעו במסגרת הליך מיונו למשרה, לממליצים אשר מעולם לא עבדו עימו.

לפי הנטען ב אישום השני , בתאריך 6.8.2008, פנה העורר לחברת השכרת רכב, אשר הייתה אמונה על אספקת שירותי השכרת רכב לחברה מתוקף הסכם שנחתם בין השתיים, וביקש לשכור רכב לשימוש החברה. נוכח דבריו של העורר, מהם עלה כי הרכב עומד לשמש לעסקיה של החברה, הסכימה חברת השכרת הרכב להשכיר רכב לעורר על חשבונה של החברה. משהועבר לידיו הרכב, החל העורר לעשות בו שימוש פרטי, וזאת מבלי שקיבל את היתר החברה לכך. לאחר מכן, הזמין העורר אף כרטיס "דלקן" אוטומטי לצורך תדלוק הרכב, תוך שהוא מחייב את החברה בעלויות התדלוק.

לפי הנטען ב אישום השלישי , בתאריך 2.9.2008, ניגש העורר לאדם בשם מרדכי זאדה (להלן – זאדה ), בעליה של חברת "גשר שירותי אלקטרוניקה" (להלן – חברת "גשר" ), אשר סיפקה את שירותי המחשוב לחברה, וביקש לרכוש מחברת "גשר" טלוויזיה וכרטיס רשת אלחוטי במימונו הפרטי, תוך שהוא מבטיח לשלם לזאדה במועד מאוחר. זאדה, אשר הכיר את העורר מתוקף תפקידו כמנהל הרכש של החברה, נענה לבקשת העורר. ואולם, על אף שקיבל את מבוקשו, לא העביר העורר את הכסף לזאדה כמובטח.

לפי הנטען ב אישום הרביעי , בין התאריכים 23.7.2008 - 6.10.2008, ניצל העורר את קשרי העסקים בין החברה לחברת שירותי הטלפון הסלולרי "סלקום", לצורך הזמנת שישה מכשירי טלפון סלולאריים לשימושו העצמי, וזאת תוך שהוא מחייב את החברה על מכשירים אלו.

3.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעניינו. בבקשתה, טענה המדינה לקיומה של עילת מעצר כנגד העורר בשל מסוכנותו של העורר המהווה – לטעמה - "עבריין רכוש סדרתי". בנוסף טענה המדינה כי התנהגות-העבר של העורר מקימה כנגדו עילת מעצר של התחמקות מהליכי משפט ושיבוש הליכי משפט. המדינה ביססה טענתה זו על העובדה כי שני כתבי אישום קודמים שהוגשו כנגד העורר נמחקו בשל אי-איתורו, ועל כך שטרם מעצרו הנוכחי, התחזה העורר לאדם אחר בעת שעוכב על ידי המשטרה, ולאחר שהתגלתה זהותו האמיתית על-ידי השוטר שעיכבוֹ, הבטיח העורר להתייצב לחקירה, אך לא קיים הבטחה זו – וזאת, כפי שעולה מדו"ח הפעולה שנכתב על-ידי רס"ר עירן אלבכרי בתאריך 14.12.2008.

4.

בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ל' צור ) נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בדיון שנערך בפני בית משפט השלום הנכבד, לא כפר העורר בקיומן של ראיות לכאורה. לעניין שאלת קיומה של עילת מעצר, סבר בית המשפט כי נוכח הסדרתיות והתחכום שאפיינו את עבירות הרכוש המיוחסות לעורר, ולאור עברו הפלילי המכביד (הכולל חמש הרשעות קודמות בגין שורה של עבירות רכוש, מרמה ואף אלימות), מתגבשת אצל העורר מסוכנות ביחס לרכושו של הציבור, שדי בה על-מנת להקים עילת מעצר כנגדו. בנוסף, קיבל בית המשפט הנכבד את טענת המדינה כי כנגד העורר קמה עילת מעצר אף מכוח החשש להתחמקות מהליכי חקירה ומשפט. לבסוף, ציין בית משפט השלום כי אינו רואה לנכון להפנות את העורר לחלופת המעצר שהוצעה על ידו – שחרורו לתנאי "מעצר בית" בביתו, בפיקוח אשתו – וזאת משום שלא סבר שחלופת מעצר זו יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, וזאת נוכח העובדה שאשתו לא הצליחה בעבר להניא אותו מביצוע עבירותיו הקודמות ואלו המיוחסות לו כעת, ועקב כך שהגבלתו לתנאי "מעצר בית" אין בכוחה למנוע ממנו המשך ביצוע עבירות הונאה ומרמה באמצעות אמצעי תקשורת כגון הטלפון או האינטרנט.

5.

בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח ), בעקבות ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, אשר במסגרתו יבחנו חלופות מעצר, אשר ייתכן ויש בהן כדי להפיג את מסוכנות העורר. בתאריך 17.2.2009, לאחר שהוכן תסקיר שירות המבחן, הוחזר הדיון בשאלת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר לבית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ל' צבר ), אך נוכח מסקנותיו השליליות של עורך התסקיר, החליט בית משפט השלום הנכבד להותיר על כנה את החלטתו המקורית. ערר על החלטתו זו של בית משפט השלום הנכבד, שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן ), נדחה בתאריך 24.3.2009. את החלטתו זו ביסס בית המשפט הנכבד קמא על אופי מעשיו הלכאוריים של העורר, על עברו הפלילי המכביד, ועל העדר חלופת מעצר ראויה (כפי שעלה, לשיטתו של בית המשפט, מהאמור בתסקיר שירות המבחן).

6.

מכאן הערר שבפני - שבמסגרתו העלה העורר, שייצג את עצמו בעת הגשת הודעת הערר, מספר טענות:

ראשית , כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד כשקבע, על סמך האמור בדוח הפעולה שהוזכר לעיל, כי קמה כנגד העורר עילת מעצר של חשש מהימלטות מן הדין. העורר טוען כי בעת עיכובו מסר לשוטר שעיכב אותו את פרטי הזיהוי המדויקים שלו, וכי היה זה השוטר שהחליט לשחררו מתוך התחשבות בו. לאור זאת טוען העורר, כי אין לבסס, על האמור בדו"ח הפעולה, עילת מעצר של חשש מהימלטות מן הדין כנגדו.

שנית , כי שגו בתי המשפט הנכבדים קמא כאשר התבססו בהחלטתם על תסקיר שירות המבחן שבו נכתב, שלא בצדק, לטענת העורר, כי התנהגותו מתאפיינת בדפוסי מרמה, שאין הוא מכיר בצורך לזנוח אותם. לטענת העורר, הרשעות העבר שלו מבטאות תקופה קשה שעבר אז בחייו, ואין להסיק מתוכן כי הוא סובל מדפוס התנהגות רצידיביסטי.

שלישית , העלה העורר טענות שונות בדבר אופן בחינתן של הראיות לכאורה על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

לבסוף , ציין העורר כי נוכח בקשת פסילת מותב שהגיש לבית המשפט השלום הנכבד, הדן בהליך העיקרי המתנהל כנגדו – משפטו צפוי להימשך תקופה ארוכה, וגם שיקול זה אמור להוות טעם לשחרורו ממעצר.

7.

בתאריך 6.4.2009 נערך דיון בערר. דיון זה נערך לאחר שמונה לעורר סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית, וזה בחר למקד את דבריו בשני טיעונים:

(א)

אופיין הרכושי של העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. אלה אינן מאפשרות, לשיטתו, לומר שנשקפת מהעורר מסוכנות שיש בה כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים.

(ב)

שגה בית המשפט הנכבד קמא שעה שקבע כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר איננה חלופה ראויה.

במסגרת אותו דיון, טען ב"כ המדינה כי דין הערר להידחות. בטיעוניו, חזר ב"כ המדינה על טעמיהם של בתי המשפט הנכבדים קמא, ולפיהם ניתן לבסס עילת מעצר כנגד העורר הן על מסוכנותו, המתחזקת נוכח עברו הפלילי המכביד, והן על החשש מפני הימלטותו של העורר מן הדין. חשש אחרון זה מתגבר, לטענת ב"כ המדינה, בשים לב להשתלשלות אירוע עיכובו של העורר, המתואר בדו"ח הפעולה של השוטר (שאוזכר לעיל), והן נוכח העובדה כי שני כתבי אישום שהוגשו בעבר נגד העורר נמחקו מחמת אי-איתורו. עוד טען ב"כ המדינה, כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר אין בה כדי לאיין את מסוכנותו. בטענתו זו הוא הסתמך על מסקנותיו השליליות של תסקיר שירות המבחן בדבר חלופת המעצר המוצעת, ובפרט טען כי אין לראות באשתו של העורר משמורנית ראויה, באשר התנהגות העבר של אשת העורר מעידה על חוסר שיתוף פעולה עם גורמי אכיפת החוק, שעה שאלו ניסו לדלות ממנה מידע באשר למקום הימצאו של בעלה.

8.

לאחר שהשמיעו הצדדים את טענותיהם בדיון הנ"ל, ובעקבות הערות בית-המשפט ולפיהן נראה, על פני הדברים , כי אין בחלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, הציע העורר "להדק" את תנאי חלופת המעצר שהוצעה על-ידיו, על דרך של הוספת תנאי של איזוק אלקטרוני לתנאי שחרורו, וביקש שהות לתור אחר אדם נוסף, אשר יצטרף לאשתו כמשמורן וכערב במסגרת חלופת המעצר המוצעת. בעקבות בקשתו זו של העורר, הוריתי, בהחלטתי מתאריך 6.4.2009, על מתן ארכה של עשרה ימים לעורר שעד תומה יגיש לבית המשפט הצעה למשמורן נוסף שישגיח עליו במסגרת "מעצר הבית" אליו הוא ביקש להשתחרר, אם ימצא כזה.

9.

בתאריך 13.4.2009, בהתאם לאמור בהחלטה הנ"ל, הגיש העורר הודעה לבית המשפט ובמסגרתה הציע את אחות אשתו כמשמורנית שתצטרף כמפקחת חלופית נוספת, במסגרת "מעצר הבית" המוצע, וכל זאת בנוסף ל"הידוק" תנאי "מעצר הבית" על דרך של הוספת איזוק אלקטרוני למכלול תנאי השחרור בערובה המוצעים. בעקבות הודעה זו, נערך דיון נוסף בפני בערר בתאריך 20.4.2009.

10.

במסגרת הדיון הנוסף שקיימתי כאמור לעיל, הציג העורר את מכלול תנאי חלופת המעצר המוצעים על-ידו: שחרורו לתנאי "מעצר בית" מלא בתוספת איזוק אלקטרוני, ובפיקוחן של אשתו ואחותה של אשתו. בנוסף על אלו, הוצעה הפקדה כספית של 1500 ש"ח (הסכום נמוך, בהתחשב במצבם הכלכלי הקשה של העורר ומשפחתו). המשמורניות המוצעות גם הודיעו כי הן מסכימות לחתום על ערבויות צד ג' לטובת העורר. אחותה של אשת העורר אף הביעה את נכונותה לכך שבמסגרת תנאי חלופת המעצר ישוחרר העורר לביתה, אם ימצא בית המשפט לנכון להורות כך.

ב"כ המדינה עמד, מצידו, על התנגדותו לשחרור העורר לחלופת מעצר, תוך שהוא נסמך שוב על הנימוקים שהובאו בהחלטותיהם של בתי המשפט הנכבדים קמא למעצרו של העורר עד תום ההליכים. הוא הוסיף כי אם אכן ימצא בית המשפט לנכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הרי שראוי כי בית המשפט יורה על הפקדות כספיות בשיעור ניכר, וזאת נוכח היקפן הכלכלי של העבירות המיוחסות לעורר.

11.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהגישו לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל , במובן זה שהעורר ישוחרר לחלופת המעצר המוצעת על-ידו, שתנאיה המדויקים יקבעו על-ידי בית משפט השלום הנכבד. להלן אבהיר את טעמי להחלטתי זו.

12.

בפתח הדברים אבקש להעיר כי לאור ההסכמה של העורר בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגדו שניתנה בדיון הראשוני שהתקיים בעניינו בבית משפט השלום הנכבד, לא מצאתי לנכון לדון בטענות שפורטו בהודעת הערר, ככל שאלו תוקפות את חומר הראיות שהוצג כנגדו . לפיכך, אכן טוב עשה ב"כ העורר כשזנח בדיונים שנערכו בפני את הטענות הנ"ל.

עוד אציין כי בכל הנוגע לקיומה של עילת מעצר , לא מצאתי בהחלטותיהם של בתי המשפט הנכבדים קמא כל פגם, אשר יצדיק סטייה מקביעותיהם בעניין זה. כתב האישום מייחס לעורר שורה ארוכה של עבירות רכוש ומרמה, אשר מהן עולה, לכאורה, אופי התנהגות עברייני-סדרתי. מן הנטען בכתב האישום, עולה כי העורר ניצל, לכאורה, לרעה, כל הזדמנות שנקרתה בדרכו במהלך מילוי תפקידו בחברה (שאף אליה התקבל, לכאורה, על דרך המרמה) וכל קשר עסקי שיצר במסגרת תפקידו - על מנת לנכס לעצמו רכוש לא-לו וטובות הנאה כלכליות שלא היה זכאי להן. בית משפט זה כבר הביע דעתו בעבר כי: "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר... עלולות על פי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור...", וכי: "אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו – לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לביטחון במשמעותו האמורה" (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998)). לאור האמור, ובשים לב לאופיין המתוחכם והסדרתי של העבירות המיוחסות לעורר, ונוכח עברו הפלילי המכביד בתחום האמור, סבורני כי אכן קמה כנגד העורר עילת מעצר של מסוכנות, מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים ). בשולי הדברים אציין, כי המסמכים שהוגשו לי על-ידי ב"כ המדינה שכנעוני כי גם החשש מפני התחמקות מהליכי משפטי על-ידי העורר מקים עילה נוספת למעצרו, וזאת מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(א) ל חוק המעצרים .

13.

על אף קיומן של עילות המעצר הנ"ל כנגד העורר, הוראת סעיף 21(ב)(1) ל חוק המעצרים מחייבת אותנו לבחון האם ניתן לאיין את מסוכנות העורר ואת החשש מפני התחמקות מהליכי שפיטה הקיים בעניינו, על-ידי שחרורו של העורר בערובה ובתנאים. בנושא זה, השתכנעתי, לאחר התלבטות, כי יש בחלופת המעצר המוצעת על ידי העורר, כדי לעמוד בתנאי סעיף 21(ב)(1) הנ"ל. אכן, כפי שצוין לעיל, לעורר מיוחסת שורה של עבירות רכוש ומרמה שאין להקל בהן ראש. ואולם, תוכן המעשים המיוחסים לעורר במקרה הקונקרטי שבפני, והיקפן הכלכלי של העבירות המיוחסות לו, אינם מעמידים את העורר בצוותא חדא עם שורת העבריינים, אשר אין אף בשחרורם לחלופת מעצר "הדוקה" ומרובת תנאים מגבילים כדי לאיין את מסוכנותם. לעניין החשש מפני הימלטותו של העורר מההליכים המשפטיים בעניינו - הרי שכאמור לעיל, מסקנתי היא כי יש ממש בחשש זה, ועם זאת, לדעתי, התנאים הרבים שהציע העורר ל"שיפורה" של חלופת המעצר שהוצעה על ידו - לרבות: הוספת משמורנית נוספת שתסייע בפיקוח עליו, מתן ערבויות צד ג' על ידי שתי המשמורניות והפקדה כספית, כמו גם איזוקו האלקטרוני של העורר, ועוד – כל אלו מפחיתים חשש זה. הוראות חוק המעצרים מחייבות את בית המשפט לשמור על האיזון העדין שבין החשש לביטחון הציבור ושלמות ההליכים המשפטיים, לבין השאיפה להבטיח את חירותו של נאשם, שטרם הרשעתו עומדת לו חזקת החפות מאשמה פלילית – וזאת על ידי הימנעות ממעצר שאינו מוצדק כל צרכו (עיינו: דנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(5) 589 (1995)). במקרה דנן, נוכח מכלול תנאי חלופת המעצר שהוצעו על-ידי העורר, דעתי היא כי הימנעות מלשחררו לחלופת מעצר יהיה בה משום פגיעה, מעבר לנדרש, בחירותו של העורר.

14.

בשולי הדברים אבקש להעיר, כי העורר בא בפני בית משפט זה בטענה שלאחרונה חל מפנה של ממש בחייו, וכי עברו הפלילי אינו אלא "מחיר אותו [הוא] משלם על העבר ולא המשכיות רצידיבסטית של מעשי מרמה לאורך עשור". ברוח דברים אלו, נהיר כי סטייה מתנאי חלופת המעצר, כפי שאלו יקבעו על-ידי בית משפט השלום הנכבד, תהווה הפרה של האמון, אשר הסכים בית משפט זה להעניק לו – הפרה שהשלכותיה בצידה.

15.

נוכח כל האמור לעיל – הערר מתקבל, במובן זה שאני מורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר שתנאיה המדויקים יקבעו, בהקדם האפשרי, על ידי בית משפט השלום הנכבד. בהחלטתו, יראה בית משפט השלום הנכבד לקבוע ערבויות צד ג' והפקדות כספיות, אשר יש בהן כדי להבטיח את שמירת תנאי חלופת המעצר על-ידי העורר, בהתחשב במצבם הכלכלי הלא-פשוט של כל הנוגעים בדבר. לכך יווספו איזוק אלקטרוני וצו עיכוב יציאה מן הארץ, לרבות הפקדת דרכון (אם יש דרכון ברשותו של העורר). כמו-כן, נתונה, כמובן, לבית משפט השלום הנכבד האפשרות להורות על איסור שימוש של העורר בכל אמצעי תקשורת שאיננו נחוץ לצורך תפעול האיזוק האלקטרוני, וזאת על-מנת להפחית את יכולתו של העורר לבצע עבירות נוספות שעה שהוא משוחרר בתנאי חלופת המעצר שתיקבע. בשל קשיים טכניים בהתקנת איזוק אלקטרוני בשבועיים הקרובים (על-פי מה שדווח על-ידי שב"ס – להנהלת בתי המשפט), יופנה העורר בתחילה ל"מעצר בית מלא" בביתה של אחותה של אשתו – המשמורנית הנוספת. עם זאת, לכשתתאפשר התקנת האיזוק האלקטרוני, יועבר העורר ל"מעצר בית מלא" בביתו. למען הסר ספק, יובהר כי אשת העורר ואחותה יהוו משמורניות חלופיות ובכל רגע נתון תשהה אחת מהן עם העורר, בכל שלב של שחרורו של העורר בערובה.