בש"פ 303/07 נועם אלי באבי נ. מדינת ישראל

לבית-משפט השלום בפתח-תקווה הוגש נגד העורר ואדם אחר כתב-אישום, בו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לרכב, גרימת חבלה במזיד לרכב, גניבת רכב והחזקת סכין שלא כדין. נטען, כי העורר, שותפו ואדם שלישי שעקבותיו נעלמו, היו מעורבים בגניבתו של רכב בתאריך 4.12.06, באזור תחנת הרכבת בראש-העין. תפקידם של העורר ושותפו לכתב-האישום היה לאבטח את השותף השלישי שעה שהוא פרץ לרכב. שותף זה נמלט עם הרכב הגנוב, בעוד שהעורר ושותפו הנוסף נתפסו וברכבם נמצאו סכינים.

בד בבד עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית-משפט השלום קיבל בקשה זו, לאחר שמצא כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב-האישום. כן הודגש, כי לחובת העורר עבר פלילי מכביד הכולל הרשעה בעבירות רכוש רבות, את העבירות הנוכחיות הוא ביצע שעה שתלוי נגדו מאסר על תנאי, והוא היה אמור להתחיל לשאת בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. בנסיבות אלה, נקבע, העורר הוכיח כי נשקפת ממנו סכנה, עמה ניתן להתמודד רק במעצר ממש.

ערר שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה.

אילו היו אל ו כל הנסיבות הרלוונטיות בעניינו של העורר – אפשר שהייתי דוחה את הערר. לכאורה, עניין לנו עם מי שאינו מהסס להפר, פעם אחר פעם, את החוק ברגל גסה חרף העונשים שהושתו עליו בעבר. ברם, כיצד ניתן להתעלם מכך ששותפו של העורר לכתב-האישום שוחרר בהסכמת המשיבה, חרף העובדה כי חלקו בפרשה הנוכחית זהה לחלקו של העורר. והרי גם לאותו שותף עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש, ואף הוא נמצא בתקופת תנאי שעה שחטא בעבירות המיוחסות לו עתה. הנה כי כן, שני אלה – העורר ושותפו – הפגינו במעשיהם כי הם אינם יראים מפני החוק, ובעוד שהעורר אמור היה להתחיל לבצע עבודות שירות, מתברר כי שותפו נשא במאסר מסוג זה בעבר.

אינני סבור כי שוני זה בין הנאשמים מצדיק את מעצרו של האחד ושחרורו של האחר. בעניין זה מקובלים עלי דבריו של בית המשפט המחוזי, לפיהם כל ניסיון להבחין בין העורר לשותפו הוא מלאכותי (עמ' 3 להחלטה). אלא שמהצהרה זו מתבקש כי גם ההחלטה בעניין מעצרם לא תיצור ביניהם הבחנה, ובצדק מיקד בא כח העורר את טענותיו בסוגיה זו. בית-משפט זה כבר עמד על כך שעקרון השוויון בין נאשמים חל גם בשלב המעצר, ובהעדר שוני ענייני – אין להפלות בין נאשמים שווים. משקלו של עקרון השוויון – הגם שאינו עקרון מוחלט – מקבל משנה תוקף שעה שמדובר בעבירות רכוש, שהן – כשלעצמן – אינן מקימות בדרך כלל עילת מעצר (ראו בש"פ 2399/05 ציקואשוילי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 23.3.05; בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.6.03; בש"פ 2468/94 כריים נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 6.5.94). בנסיבות אלה, סבורני כי נכון יהיה לשקול את שחרור העורר, ולצורך כך מוחזר הדיון לבית משפט קמא. אם יציע העורר חלופה, נראה לי כי נכון יהיה להסתייע בשירות המבחן כדי לעמוד על טיבה, ואם היא תימצא הולמת וראויה, ישוחרר העורר ממעצרו בכפוף לתנאים נוספים אותם יקבע בית המשפט המחוזי על פי שיקול דעתו.